פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        קונספציית הלפרין ובורשטיין קרסה

        לא ברור מדוע הנבחרת ממשיכה להאמין בשני שחקנים שמעולם לא הובילו קבוצות. אוהד גרינוולד מקווה שההשפלה מול גרמניה תפיל למי שצריך את האסימון: נבחרת שהיא אנדרדוג, לא יכולה לשחק כל כך צפוי ואיטי

        לטווח הרחוק, זה היה משחק מושלם עבור נבחרת ישראל. הוא גם הגיע בתזמון מצוין מבחינתה. התבוסה שהנחילו נוביצקי, קיימן ועשרת הגמדים הגרמנים לישראל תכריח את הצוות המקצועי של הנבחרת להשמיד בדקות הקרובות את התוכנית האסטרטגית (?) איתה הגיעו ליורובאסקט 2011 – ולהמציא עד המשחק מחר אחת אחרת.

        הפלוס הגדול באמת הוא שלשיבק, שמיר וקטש יש בקושי 20 שעות לחשוב, ואם מפחיתים שש שעות שינה מטכ"ליות, וזמן למקלחת ולאוכל, אז אפילו פחות. גם זו בשורה טובה מאוד, כי אם כך נראית הנבחרת שלנו אחרי חודשים של הכנות ומחשבה מאומצת, אולי כדאי שהצוות המקצועי יפעיל פחות את הראש ויעבור לשליפות מהמותן. גרוע יותר זה בוודאי לא יכול להיות.

        מה כללה תוכנית המשחק של ישראל הערב? פיק אנד רול מימין, פיק אנד רול משמאל, פיק אנד רול מהאמצע. היא כללה הרבה הלפרין והרבה בורשטיין, שניים שמשחקים כאילו הגיחו מתוך מכונת זמן שהביאה אותם מהעבר. משחק ההתקפה של הנבחרת נראה כמו שני הגארדים המובילים שלה: צפוי, איטי, משעמם. זה היה הומאז' מרגש לכדורסל של שנות ה-80.

        הלפרין שיחק 31 דקות, יותר מכל שחקן אחר בנבחרת, וזרק שש פעמים לסל. שתיים מתוכן, בערך, היו בלית ברירה, תחת לחץ השעון. בורשטיין זרק שבע פעמים. שתי זריקות נכנסו, אחת בטעות. היתר פגעו בקצה הקרש.

        נבחרת ישראל הגיעה לטורניר הזה כאנדרדוג. אנדרדוג צריך להפתיע. משמע, לשחק כדורסל מפתיע. נבחרת ישראל לא מוכשרת עד כדי כך שהיא יכולה לנצח משחק בטורניר כזה כשהיא משחקת כדורסל שבלוני ואדיש. הציפייה מאנדרדוג היא שילחץ, שישחק מהר, שיעשה בלאגן, שישלוף ציפורניים בהגנה, שיחפש מתפרצות בכל מחיר. שזה בערך כל מה ששחקנים כמו הלפרין ובורשטיין לא עושים.

        צפו בגרמניה דורסת את ישראל 64:91
        אריק שיבק אובד עצות אחרי התבוסה
        בחמישי, טוני פארקר מצפה לנבחרת

        יותם הלפרין שחקן נבחרת ישראל (ימין) מול הייקו שפצריק שחקן נבחרת גרמניה (AP , petr david josek)
        הנבחרת היא לא מוסד שיקומי. הלפרין (צילום: AP)

        נבחרת היא לא מוסד שיקומי. הלפרין ובורשטיין מעולם לא הובילו קבוצות, ובשנים האחרונות הקריירה שלהם נמצאת בירידה. הלפרין התנוון במשך שלוש שנים על הספסל של אולימפיאקוס ונאלץ לחתום הקיץ בספרטק סנט פטרסבורג הקטנה. בורשטיין נראה כבר שנתיים כמו שחקן מקבוצת הוותיקים. אכן, הם כחול-לבן, משלנו, הם עשו דברים יפים עבור הכדורסל הישראלי בעבר, אבל האמת חייבת להיאמר: הם לא יכולים להוביל את הנבחרת בטורניר כזה.

        מצד שני, פניני, שנתן עונה נהדרת, נראה מצוין גם הערב. בלו, שעלה מהספסל במהלך הרבע הראשון, קבר שתי שלשות בדקה, אבל היה הנפגע העיקרי מערב הבלהות של הלפרין ובורשטיין. ידוע שבלו מתקשה לייצר לעצמו מצב קליעה ושהאחוזים שלו צונחים משמעותית כשהוא זורק תוך כדי תנועה. הוא חי ממשחק התקפה מהיר וקצבי, מכדורים שמגיעים אליו בתזמון טוב, כאשר הוא מקבל מבטים פנויים אל הסל. אליהו סובל מבעיה דומה. הוא זקוק למשחק ריצה וצריך לקבל כדורים במקומות הנוחים לו, בדר"כ מימין לטבעת. כשהנבחרת משחקת כל כך לאט, כל כך שקוף, אין להם שום סיכוי.

        הן לקראת המשך הטורניר הזה והן עבור השנים הבאות, התקווה היא שהמשחק הערב יאיץ את חילופי הדורות שבפתח. מקל ונעימי – הגארדים היחידים בסגל שבאמת הובילו השנה קבוצות – הוקפצו לפארקט רק כשהמשחק היה גמור, אבל ב-20 דקות משותפות תרמו יחד 9 נקודות, רק שלוש פחות ממה שסיפקו הלפרין ובורשטיין (ששהו יחד על הפרקט 50 דקות).

        זה לא אבוד. לנבחרת נותרו עוד ארבעה משחקים. חשוב לזכור שישראל כבר ניצחה בעבר נבחרות גדולות מלטביה ומאיטליה. אבל היא חייבת לבצע מהפך מחשבתי. מהפך שכזה כרוך בהודאה כי הקונספציה הנוכחית כשלה. זה לא נעים, מעט מביך אפילו, אבל דומני שהאלטרנטיבה – ארבעה משחקים נוספים כמו זה בו חזינו הערב – גרועה הרבה יותר.

        דייויד בלו שחקן נבחרת ישראל (שמאל) מול דירק נוביצקי שחקן נבחרת גרמניה (AP , petr david josek)
        הנפגע העיקרי מערב הבלהות של הגארדים. בלו (צילום: AP)