מכבי חיפה בפאניקה?

אם יש תקווה לעונה לא לגמרי רעה במשחק הראשון של בית"ר ירושלים מול הפועל עכו (1:3), היא נמצאת אך ורק בגישה של השחקנים. זהו, בינתיים. למרות שרק המחזורים הקרובים יוכיחו אם זה יחזיק מעמד, לפחות במשחק הבכורה ניכר כי כמה שחקנים בבית"ר עשו היכרות ראשונה עם המציאות באיחור של שלוש שנים ולמדו להשלים איתה. הם כבר לא הכוכבים הגדולים בעיני עצמם, הם שחקנים שיש להם פתאום מה להוכיח. הם מבינים שהם שחקנים של קבוצת תחתית. הם אולי גם מבינים שאף אחד לא יציל אותם אם הם לא יעשו זאת בעצמם.

שלוש שנים הן מספיק זמן כדי לרדת מכל עץ שהוא. אפילו במונחים של הטרגדיה שעברה על בית"ר ירושלים. אפילו שלכולם ברור שגם אחרי הצמד מול עכו עמית בן שושן לא יהפוך לשחקן הגדול שחשבו הוא יהיה פעם, מזמן. אחרי שלוש שנים של נפילה מגיעה בדרך התייצבות, או יותר נכון: סיכוי להתייצבות. המציאות פתאום נותנת לך הזדמנות: מה, למשל, שנראה כמו סגל רזה ומושמץ, במקרה של בית"ר, יכול להיות, אם תדע להסתכל על הדברים בצורה מפוכחת, סגל שכבר עבר כברת דרך יחד, בלי כמעט שינויים או בעיות התאקלמות, סגל מחובר, שזה עתה סיים טיפול 10,000 אצל מאמן שקדן ויסודי. סגל כזה, עם מנהיגים שבאמת מתאימים את עצמם למציאות ולא מרחפים בעבר שלהם ברוב הזמן, יכול לנצל יתרון נוסף שאין לזלזל בו: אפס ציפיות ואפס סיכויים. השאלה היא האם באמת מעריכים את הסיכוי הזה שניתן להם.

צפו בבית"ר ירושלים מנצחת את הפועל עכו 1:3
כמה נציגים הכניסה בית"ר לנבחרת המחזור?

משהו לא טוב עובר על מכבי חיפה, וזה לא לגמרי קשור לכדורגל. בכל הקשור לכדורגל, הכל בשליטה. תיקו מול הפועל פתח תקוה זה אירוע מקובל בחייה של קבוצת כדורגל שלא יכולה להפסיד אף משחק, והוא לא משנה כמעט במאומה את העובדה שמכבי חיפה היא עדיין המועמדת מספר 1 לאליפות. גם עם ההגנה הזו, גם עם האכזבה הזו שאוכלת אותם כבר כמעט שבוע.

אם כבר מחפשים משהו מוזר, הוא נמצא בהתנהלות של המועדון בקיץ האחרון. או ליתר דיוק – בכמות השינויים בסגל. לאחרונה התבשרנו ששני שחקנים זרים חדשים הגיעו השבוע לארץ, אחד מהם כנראה יצורף כבר עתה כדי לחזק את מצבת הבלמים, ועשוי להפוך לרכש העשירי שמגיע העונה למועדון. עשרה שחקנים זה יותר משליש סגל. לכל אחד מהם, אם תחפשו, הסבר מצוין. אחד כי היה צריך בלם לפלייאוף ליגת האלופות, אחר כי זו הייתה הזדמנות מצוינת לרכוש אותו במחיר זול, פעם אחת זו אפילו טובה אצילית לקבוצה במצוקה, ועכשיו זאת כנראה ההיערכות הבלתי נמנעת לליגה האירופית – ועדיין, עשרה שחקני רכש, ואפילו גם תשעה, זה מספר לא הגיוני למועדון מספר 1 בארץ. אלו דברים שאנחנו רגילים לדבר עליהם בהקשרים של מכבי תל אביב או בית"ר ירושלים.

הדרך הכי טובה לתאר זאת היא פאניקה מיותרת. לא מוסברת. מן דחף מסתורי להשיג בכל מחיר דברים בטווח הקצר. יכול להיות שיש בקבוצה הזו יותר מדי גופים שמביאים זרים לקבוצה, וכמות שחקני הרכש הזו היא בעצם ויכוח ביניהם. יכול להיות שזה חוסר שקט כלפי איכותם האמיתית של אלו שבאו בתחילת הקיץ. אין לדעת עדיין, כי זה דפוס חריג במועדון המבריק בדרך כלל. חריג ומיותר. ההגנה של מכבי חיפה, עם סארי פלאח ואיציק כהן, יכולה לשרוד בכבוד חודשיים בליגה הזו, עד ששני הבלמים הזרים יחלימו. גם בליגה האירופית. זה לא יכול לקרות במחזור אחד או בשני משחקים, וזה בוודאי לא יכול לקרות אם ברקע מדברים על שחקני חיזוק כל הזמן. זה יכול להתאחות קודם כל עם אמונה בחומר הקיים, דבר שאלישע לוי וראשי המועדון לא משדרים באופן מלא בימים אלו.

אלישע לוי הוא רק חלק קטן מהסיפור, אבל קשה שלא לכעוס על המאמן החביב הזה כשנזכרים בשחקן אחר שיש לו בסגל – שי מימון. בלם לא גדול, לא מרשים, אבל בלם שעלה אצלך בהרכב בליגת האלופות. גם אם הוא לא התנהג כמו שאתה מצפה בקיץ, יש מקרים בהם מאמן צריך לדעת לסלוח. להבין. ממש לא מזמן מקרה דומה עם בנאדו הסתיים בפיוס אמיץ שהתגלה מהר מאוד כסיפור של העונה שעברה. גם אם מימון הוא לא בנאדו, 90 אחוז מהבלמים שיבואו בשלב כזה של העונה לא יתנו לך תפוקה יותר טובה ממנו בחודשיים הקרובים עד ששני הבלמים יחלימו, ואף מעבר לכך. אלישע לוי, מלך מערכת העצבים הבריאה של מכבי חיפה בשלוש השנים האחרונות, אמור לחוש את הדברים האלה הרבה לפני כולם. וזו בעיה לא פחות חשובה מהפרצות בעורף שלו, עליהן תמיד אפשר לחפות במשחק התקפה משובח.

שני שחקנים מאקוודור נחתו להתרשמות במכבי חיפה
האם מישהו מהירוקים הצליח להסתנן לנבחרת המחזור?

מה אתם אומרים על המהלכים של מכבי חיפה? בואו לדבר איתנו על זה בפייסבוק

1. אם ניצן שירזי יבזבז את ההזדמנות לקפוץ מדרגה בסולם המאמנים דרך עונה שנייה מוצלחת בהפועל חיפה, פרשת הכדור המרכזי לא תשמש אליבי מושלם לכך. אחרי הכל, את זרעי החשש הזה שירזי יצק לפני כן, כאשר הוא חשף לעיני הציבור את רשימת הרכש שלו. שחקנים משומשים כמו משה ביטון וליאור ז'אן לא לימדו על חזון גדול, גם לא גיבור מדורי הרכילות, שי רביבו, שהצטרף. השחקנים האלו נראים כמו ניגוד מסוים לאופי שהוביל את הפועל חיפה לעונות חביבות בשנים האחרונות: חבורת קומנדו רעבה ומוכשרת מבית. על החיבור ביניהם והפיכתם של שני החלקים, הישן והחדש, לקבוצה משופרת, תקום או תיפול עונה המבחן של ניצן שירזי.

2. הנקודה בקרית אליעזר היא רק תגמול חלקי לעבודה המדהימה שגילי לנדאו עושה בינתיים בהפועל פתח תקוה. אין ספק כי השנים האחרונות היטיבו עמו. הוא כבר לא שבוי במרוץ להפוך למאמן צמרת בקבוצה גדולה, הוא מחוסן הרבה יותר מאכזבות, הוא בעצם איש עסקים שיכול היה לחיות יפה בלי הכדורגל, אבל אצל גילי לנדאו כדורגל זה באמת חיידק וזו לא קלישאה. רק משוגע כמוהו נשאר במצב כזה ונהנה לקחת על עצמו אתגר כמעט בלתי אפשרי. הוא פרש אבהות על הקבוצה הנטושה ממנהיגים ונכסים, הגן עליה תחת כל עץ רענן במאבק במשפטי מול ההתאחדות, ונראה רחוק מהדמות המסוכסכת שהוא גילם בשלבים אחרים של קריירת האימון שלו. מי יודע, אולי מה שקורה עם מוטי איוניר, כמעט בן דורו, עשה לו משהו.

ביום חמישי בלילה חגג הכדורגל הישראלי את עלייתן של שלוש קבוצות מקומיות לשלב הבתים של הליגה האירופית. ציניקנים מסוימים מיד מיהרו לקשר זאת לשיטה של פלאטיני שקיצרה את הדרך, אבל את ההישג הזה שלוש הנציגות שלנו הרוויחו ביושר הרבה לפני כן. מכבי חיפה והפועל תל אביב דרך בניית מעמד חזק ביבשת בעזרת הצלחות בלתי נתפשות יחסית לליגת מהן הגיעו, מכבי תל אביב דרך ניצחון ענק בעונה שעברה על אולימפיאקוס שפתח לאנשים שם את העיניים.

זה הישג שיש להתגאות, אבל לא הישג שישנה כאן תודעה של ענף שרגיל לשנוא את עצמו ולא להבין לעומק כמה פוטנציאל טמון בשגעת הכדורגל במדינה הזו, לולא היה מנוהל בידי עסקנים וחובבנים. הלבה הזו, במקרה של מדינה לאומנית כמו ישראל, יכולה להתפרץ באמת רק עם הישג ברמת הנבחרת. רק שם נמצאת החותמת הרשמית שתאשרר את מה שהנתונים מראים בשטח: השחקן הישראלי שהפך מבוקש ביבשת, הקבוצות הישראליות שבנו מעמד יציב במפעלים האירופיים, ולא מעט כישרונות צעירים שלא נותנים לאף אחד להרגיש שהיה כאן צונאמי בקיץ, עם פרשת הכדור המרכזי ונטישתם של רוב העוגנים בקבוצות הגדולות לטובת אתגרים מעניינים יותר ביבשת.

ניצחון על יוון ביום שישי הוא בגדר חובה לתהליך הזה. זו מטרת העל. המטרה המיידית היא לנצח סופסוף משחק גדול וקובע בבית לראשונה מאז אוסטריה 1999, אבל מעליהן נמצא הצורך בהכרזה שכל זה הוא אמיתי. את זה מכבי חיפה או הפועל תל אביב יכולות להעניק באופן חלקי, אבל רק נבחרת ישראל יכולה כאן לשנות תודעה של ענף שמסרב להכיר בבגרותו הטרייה. חשוב מאוד שדור הזהב החדש שנולד כאן יתחיל אחרת את המסע הזה וישתחרר מהמועקה הזו כבר עתה, כשהם רק מקבלים לידם את המושכות של הנבחרת.

כדורגל ישראלי בוואלה! ספורט