קצת צניעות אף פעם לא תזיק

אין ספק, מדובר באכזבה. כשבוחנים בדיעבד את שני המשחקים של מכבי חיפה מול גנק, מגלים שלאלופה הישראלית היה יתרון. חיפה קיבלה את גנק בעיתוי טוב מבחינתה, כמה חודשים אחרי האליפות שלה וכמה ימים אחרי שהמאמן שלה עזב, אבל בסופו של דבר הירוקים לא הצליחו לחלוף על פני קבוצה שנמצאת במקום ה-11 בליגה הבלגית (אחרי ארבעה מחזורים). אפשר להבין את תחושת הפספוס של שחקני חיפה: הם אלה שהעניקו לגנק את המתנה היפה הזאת שנקראת ליגת האלופות.

מבחינה מקצועית ראינו שתי קבוצות שלא שיחקו בצורה טקטית מרשימה. היו המון הזדמנויות לשתי הקבוצות ליד שני השערים, שני השוערים עבדו לא מעט, והמשחק לא תמיד היה מסודר או איכותי במיוחד. רואים שבכושרה הנוכחי מכבי חיפה מוכנה לליגה הישראלית, אבל כשנדרשת ממנה עליית מדרגה מבחינה טקטית ומקצועית, וכשהיא צריכה להתאים את עצמה לרמות הגבוהות – חסרים לאלופה הישראלית כלים.

כמובן שצריך לזכור שבחיפה משחקים הרבה שחקנים צעירים, שמוטל עליהם לחץ גדול במעמד הזה, וזה שכר הלימוד שלהם. אפשר לציין במיוחד את טאלב טואטחה, שהיה פעלתן מאוד באגף והפגין יכולת חיובית. רוב ההזדמנויות של חיפה, ורוב הבעיות של גנק, היו מהכיוון של המגן השמאלי. הוא יצר המון הזדמנויות והיה פעיל מאוד, והוא מרמז שלמכבי חיפה יש מגן נהדר לעתיד, אבל טואטחה, כמו שחקנים אחרים, יצטרך לצבור ניסיון כדי לעשות את השדרוג עבור הירוקים.

חיפה הוכיחה שהיא עדיין המועמדת הבכירה לאליפות בישראל, אבל באירופה השחקנים שלה יצטרכו לרכוש יותר ניסיון. הם אלה שהיו צריכים להכריע את המערכה כבר במשחק הראשון ברמת גן. להגיע למשחק חוץ בבלגיה במעמד כל כך חשוב, במגרש ביתי חזק מאוד, זו בהחלט משימה קשה. פעם חיפה הייתה מצרפת זרים איכותיים ושחקני בכירים, אבל כבר הרבה שנים המגמה הזאת השתנתה. במעמדים כאלה נדרשים שחקנים עם יכולת מקצועית בכירה, עם מנטליות נכונה, ועם ניסיון גדול. החיסרון שלהם הורגש.

אבל יכול להיות שהבעיה של מכבי חיפה הייתה לא רק מקצועית, אלא גם מנטלית. חבל שבשבוע האחרון התקשורת הישראלית התעסקה יותר מדי בהשוואה בין הליגה הבלגית לליגת העל. זו התנהגות ישראלית טיפוסית, זו השוואה מאוד מיותרת, זו התעסקות שפגעה בקבוצה. כששחקני חיפה שומעים מהתקשורת בארץ שהליגה הבלגית כביכול נחותה מאיתנו, זה משפיע.

בסופו של דבר, כאחד ששיחק בשתי הליגות, אני יכול להגיד בוודאות: גם אם חיפה הייתה עוברת את גנק, זה לא היה משנה את דעתי על הפערים שקיימים בין שתי הליגות – גם ברמה הטכנית, גם ברמת המתקנים, גם בצורת הניהול, גם בחשיבה המקצועית. אם מכבי חיפה הייתה מקבלת את גנק של לפני שלושה חודשים – או אם הייתה פוגשת את אנדרלכט או ברוז' – היתרון של הבלגים היה אפילו גדול יותר.

היו כבר לכדורגל הישראלי ניצחונות על קבוצות מליגות טובות יותר. האם זה אומר שאוטומטית זה הופך אותנו ליותר טובים מהם? זה מזכיר את המחשבה של נבחרת ישראל אחרי הגרלות המוקדמות. בכל פעם שאנחנו מקבלים את יוון או את שוויץ אנחנו בטוחים שזו "יריבה שאפשר וצריך לעבור". אבל העובדה היא שלא עברנו את יוון, לא עברנו את שוויץ, ובכל פעם אנחנו צופים בטורנירים הגדולים מהבית. אין לנו שום סיבה לזלזל בליגות אחרות או להתנשא עליהן.

אולי ראוי יותר שהקבוצות הישראליות יגיעו ממקום של אנדרדוג, עם רצון ללמוד, עם תקווה להשתפר ולהתקדם. קצת יותר צניעות לא תזיק לנו, חשוב שתהיה חשיבה נכונה. אם מכבי חיפה הייתה מעפילה לליגת האלופות, יעקב שחר היה נהנה מהרבה כסף, אבל זה לא הפספוס האמיתי. מה שחשוב יותר זה שהכדורגל הישראלי ימשיך להשתדרג, שייהנה מחשיפה גדולה ויחשוב רק על איך הוא משתפר. במקום שנחשוב על איך אנחנו בהשוואה לליגות אחרות, כדאי שנתרכז קודם בלפתור את הבעיות שלנו. גנק הוכיחה שהבעיות האלה עדיין קיימות.