ביקורת טלוויזיה: יציע העיתונות + בטריבונה = שער השבת

כמו ההתאחדות לכדורגל, ולמען האמת, כמו המדינה כולה, כך גם ערוץ הספורט מצא עצמו בשטח הפקר, מהלך על קצות האצבעות בין המציאות של היום והמציאות של לפני ארבעה ימים. בצפון עולים להתקפה, בדרום יורדים למקלטים, ובאמצע תחום אפור. בהתחשב בנסיבות הללו, תכנית פתיחת העונה של "שער השבת" – מגזין סיכום המחזור מבית 5+ לייב – הזכירה את החלטת ההתאחדות לבטל את המשחקים של קבוצות הדרום: סבירה, פחות או יותר מה שהיינו מצפים מהמצב. ההחלטה הראויה להקדיש את 20 הדקות הראשונות של המשדר להסלמה בדרום בדיון עם אלונה ברקת ואבי לוזון קבעה את הטון להמשך התכנית: כולה כדורגל. יש דברים חשובים יותר.

אלא שהעתיד של "שער השבת" נראה מעט סבוך יותר. פאנל התכנית כולל את יהונתן כהן כמגיש, ומשה פרימו, שלמה שרף ואראל סג"ל כפרשנים. המחשבה לצוות את השלושה אחד ליד השני שמה חותמת פחות או יותר סופית על התהליך שהתחולל בתקשורת הספורט הישראלית בשנים האחרונות: מי שצועק הכי חזק ונע בין קיצון לקיצון הוא זה שמביא רייטינג, לכן הוא גם יהיה על המסך. רון קופמן, שדווקא לא נמנה על צוות התכנית, הוא נושא הדגל של הטרנד המתמשך, אך גם בלעדיו הקו אותו קו. במבט מופשט, פרימו, שרף וסג"ל מביאים פחות או יותר את אותו הדבר לשולחן. כולם דוגלים במחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לפרשן כדורגל בארץ - “הוא מדבר דוגרי"; כולם נמצאים סביב התחום כבר שנים רבות; וכולם לא מפחדים לרגע לירות את המחשבה הראשונה שמתגבשת להם על קצה הלשון.

לתכנית נקודתית זה בסדר, אך קשה שלא לחשוש ממצב בו "שער השבת" תהפוך בחודשים הקרובים לתמהיל של "יציע העיתונות" ו"בטריבונה". בעולם מושלם, מלבד שידורה בערוץ פתוח, רצוי בשעה סבירה ולא ב-23:00 בלילה, תכנית סיכום המחזור אמורה להוות את חלון הראווה של הליגה כולה. “חמישיות" עושה שירות עצום לכדורסל הישראלי, עם הפקה שעולה בהרבה על רמת הליגה המסוקרת. “שער השבת", לעומתה, עלולה להציב מראה דו-כיוונית מעט מציאותית מדי כלפי הכדורגל הישראלי ותקשורתו. תגידו ביצה, תגידו תרנגולת, אבל היחס יישאר ישר: מי שטוען שוב ושוב ל"בושה וחרפה", שלא יתפלא שאותה בושה ואותה החרפה ממשיכות לגדול, שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע.

הפועל תל אביב – אקרנאס (חמישי, 20:10, ספורט1)

אקרנאס - הפועל תל אביב (ש.ח. חמישי, 21:15, 5+)

הצצה חטופה בלוח המשדרים של ערוצי הספורט ביום שישי ובצהרי יום שבת, לא בישרה גדולות ונצורות לקראת פתיחת ליגת העל. בעוד שהתקשורת המודפסת והמוקלדת אל עולם האינטרנט הטביעה את חובבי הענף בכמויות מילים מבורכות לקראת המחזור הראשון של הענף הלאומי, ערוצי הטלוויזיה עשו מה שהם עושים לא פעם: את המינימום הנדרש. להוציא פרויקט או שניים שהתרוצץ לו ב"חדשות הספורט", ערוץ הספורט לא דאג למשדר מיוחד לקראת העונה החדשה, ואנשי צ'רלטון התגאו באספקה דומה.

אפשר להגיד דברים רבים על חובבי הכדורגל הישראלי, אבל למרות כל המכות שמנחיתים עליהם – מההתאחדות, מההנהלות, מהיציעים, מהתקשורת – הם לא נותנים לאף אחד לקחת מהם את גרעין האהבה הראשוני הזה שלהם. למרות כל מה שעברה בקיץ החולף, ואולי אפילו בגלל שלל הפרשות המיותרות, ליגת העל היתה ראויה למשדר מיוחד לקראת שובה למסכים.

הקידומים המוגזמים שביצע ערוץ הספורט כלפי משחקי גביע הטוטו המשמימים הוציאו מעט מהעוקץ שאמורה להביא איתה עונה חדשה, ובכל זאת – דין מחזור ראשון לא כדין מחזור שביעי, או 25; טוב היו עושים אנשי צ'רלטון אם היו שמים ליום אחד את ליגת העל במרכז העניינים – גם אם זה אומר להזיז הצידה את הליגה הגרמנית או האנגלית – ומעלים לאוויר אולפן מיוחד לקראת שובה של הליגה, שעה לפני המשחק הראשון בין מכבי חיפה ומכבי נתניה. זה לא קרה. במקום זאת, ליגת העל החליקה בחזרה למציאות הטלוויזיונית אותה עזבה לפני מספר חודשים – בשקט, על קצות האצבעות, ועם מינימום השקעה. לחובבי הענף מגיע יותר.

לבלוג של נמרוד עופרן

לטוויטר של נמרוד עופרן