הימים הכי קסומים של העונה

לפני שנתיים, ערב פתיחת העונה, התקבלו במערכת וואלה! ספורט מיילים זועמים ממספר אוהדי מכבי תל אביב. הטרוניה שלהם הייתה שעל פי טבלת ליגת העל, הקבוצה שלהם ממוקמת אחרונה. לא, לא הגשמנו את חלומם הרטוב של שונאי הקבוצה, לפחות לא בכוונה. פשוט, בהיעדר משחקים ונקודות, האלמנט היחיד שיכול לקבוע באובייקטיביות את מיקומן של הקבוצות הוא סדר האל"ף-בי"ת (באותה עונה לא שיחקו שם ה"עירוניות", קריית שמונה ורמת השרון). וכך, כשמביטים בטבלת ליגת העל ערב פתיחת עונת 2011/12, בית"ר ירושלים, כמו תמיד, בראש הטבלה, אחריה בני יהודה ובמקום השלישי נמצאת בני סכנין. הפועל תל אביב תשיעית, מכבי חיפה אפילו קרובה יותר לתחתית (11). מכבי תל אביב אמנם לא סוגרת את הרשימה, אבל שוב לא נחלצת מאימת הירידה.

אפשר להמשיך להסתכל על העניין הזה בצורה שובבית גרידא ולטעון כי מדובר בשעמום ילדותי, אבל יש בנקודה הזו הרבה יותר מסתם סימבוליות. רגע לפני שריקת הפתיחה לעונה, הטבלה הגנרית, המסודרת על פי אמת מידה שלא קשורה בשום צורה לכדורגל ולספורטיביות, מעמתת את האוהדים עם התקוות הגדולות והפחדים העצומים שלהם. לא סתם זעמו חלק מהאוהדים הצהובים שראו את קבוצתם סוחבת ליגה שלמה על הכתפיים. לא לחינם מנציחים אוהדי בית"ר את התחושה הלא הגיונית ברוח המציאות של ימינו של אוויר פסגות. הפועל עכו בוודאי לא תתנגד לסיים במקום השישי ובהפועל ראשון לציון היו חותמים עכשיו על השמיני. אלה החוקים: לפני פתיחת העונה כולם שווים, חוץ מהפועל פתח תקוה.

כן, ההתרגשות והאופטימיות קיימות למרות כל מיני פרשיות מכוערות שהופכות במהרה לסאגות דביקות וחסרות טעם כמו פרשת "הכדור המרכזי"; למרות הדיבורים על פירוק הקבוצה הזו, הקשיים הכלכליים של הקבוצה ההיא או ההיחלשות של האימפריה התמידית; למרות הטרוניות הקבועות על כך שהכדורגל שלנו מגעיל, שאין מה לראות ושחבל על הכסף ועל הזמן. זה משהו טהור שנשמר לא רק לפני אלא גם אחרי המחזור הראשון, תחושה של ביתוק בתולין וציפייה לעונה קסומה. עדיין אפשר לתקן הפסד או לרכוב על גלי הניצחון. כמה זמן זה נמשך? שבוע, שבועיים, אולי חודש, חלון הזדמנויות צר במיוחד. אפילו לאותה הפועל פתח תקווה שעברה גיהינום ממשי בקיץ הנוכחי וכמעט פתחה את העונה בליגה הלאומית. האוהדים שלה חגגו עם רימון עשן לאחר הפסיקה הסופית, שוכחים שיפתחו במינוס תשע, בדרך לקרבות בלתי נמנעים בתחתית. כל ריצת מרתון מתחילה מהמטר הראשון, אומרת הקלישאה, ולאורך מסלול ארוך כל כך הרבה דברים יכולים לקרות.

ואז מגיעים סטירת הלחי ומבחן המציאות הכואב. שבעה מחזורים עוברים ופתאום יש לנו מובילה בפער גדול (שגם היא, אגב, משחקת כדורגל מחורבן), תחתית ברורה מסתמנת, דברים שהיו צריכים להתחבר לא בדיוק עובדים, והכוכב הגדול, זה שהבקיע 26 שערים בליגה הספרדית השלישית או שהיה על הכוונת של ברצלונה, פתאום שכח איך משחקים כדורגל. החגים, בדרך כלל המועד הסופי שבו מתברר שהנבחרת שלנו שוב לא תשחק במונדיאל או ביורו, עוברים והזמן לראות איך הכל מתפרק הגיע. אף על פי שרשמית הליגה מתחילה באוגוסט ומסתיימת במאי, עבור אוהדי כדורגל רבים, במיוחד אלה של קבוצות עם שאיפות, הטווח שבין תחילת נובמבר לסוף פברואר משמש פלטפורמה לעונת המלפפונים הבאה או לתכנון העגום של טיולים בלוד ובכפר כנא. והנה, הם שוב כאן, מקווים שהשנה זה ייקח קצת יותר. אומרים שחום גורם להזיות. האם יש יצרן פנטזיות טוב יותר מחודש אוגוסט?

למה גם השנה אצפה בכדורגל ישראלי: בגלל הנודניקים שאוהדים ברצלונה

פרויקט פתיחת ליגת העל מציג: מחאת הכדורגלנים הגדולה!

ליגת העל חוזרת, וואלה! ספורט בסיקור מיוחד