נקווה שהדרמות יעברו למגרש

    מזרח אירופה זה כאן?

    בלי קשר ישיר ליכולת של מכבי חיפה מול מאריבור, מבול השחקנים שעזבו את ישראל הקיץ עלול בטווח הארוך להפוך את ליגת העל לעוד אחת מאותן ליגות זניחות מהן היא שואבת זרים ושאת קבוצותיהן עם השמות המוזרים אנו פוגשים ומנצחים בשלבים המוקדמים באירופה. או שלא? חלק ב’

    ענבל מנור

    משה אוחיון קיבל בקיץ החלטה עקרונית לצאת ולשחק מעבר לים, למרות שאחרי עונת שיא מבחינה אישית לא חסרו לו הצעות מבית. קבוצת נעוריו מ.ס אשדוד הגישה לו הצעה גבוהה לחוזה חדש, הפועל באר שבע חשקה מאוד בשירותיו וגם מכבי פתח תקוה ובני יהודה היו בעניין. אוחיון סירב לכולן ועלה על המטוס לפולין. אפקט מאור מליקסון הפך את הכדורגלן הישראלי לסחורה מבוקשת ולגיה ורשה חיפשה כל הקיץ מליקסון משלה. אחרי מאור בוזגלו ותמיר כחלון היקרים, המאמן מאצ'יי סקורזה עבר לאופציית אוחיון ולא התלהב. "הוא לא בכושר משחק", אמר בתום ההתרשמות הקצרה, אבל זה לא מנע את השורה התחתונה החלומית מבחינת אוחיון. חוזה לשלוש שנים. 250 אלף יורו לעונה. שיחוק כלכלי לשחקן בן 28.

    טוב לדעת (מקודם)

    הלחצן שיכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

    בשיתוף שחל
    לכתבה המלאה
    הוא סמל המהפכה האמיתי. אוחיון (צילום: יחצ)

    הסיפור של אוחיון מסמל יותר מכל את התופעה הבולטת בקיץ 2011. לא רק שחקנים בכירים או צעירים עם פוטנציאל יוצאים את גבולות הכדורגל הישראלי, אלא גם שחקני מעמד הביניים (אוחיון, שריקי, דיין, שקל) שלוקחים החלטה כלכלית טהורה. כך, חצה מספר הישראלים באירופה את גבול ה-30 והיד עוד נטויה. התופעה הזו מכניסה את הכדורגל הישראלי למציאות חדשה ומעניינת. ניסינו לבדוק כיצד תיראה ליגה ללא כוכבים (ואולי ללא חלק משחקני מעמד הביניים) בטווח הארוך, או יותר נכון: כיצד תצליח ליגת העל להימנע מהידרדרות לרמת הליגות בבוסניה, סלובניה או קרואטיה?

    לא פופולארית

    מי רוצה לעודד תחנת אוטובוס? אצטדיון רמת גן ריק (צילום: קובי אליהו)

    בסגל שזימן לואיס פרננדז למשחק בלטביה בחודש יוני אפשר היה למצוא 11 שגרירים ו-10 שחקנים מהליגה המקומית. היחס, סביר להניח, רק יגדל עם השנים, אבל אין סיבה לדאגה. ישראל לא לבד. השוואה עם שאר מדינות הדרג השלישי באירופה מגלה שמלבד אוקראינה וצ'כיה, בכל הנבחרות הרוב המוחלט של השחקנים מגיעים מחוץ לליגה המקומית. סיטואציה דומה אפשר למצוא גם במדינות שנמצאות בדרג גבוה מישראל כמו: קרואטיה, סרביה, סלובניה וסלובקיה.

    למעשה, התופעה ששטפה את הכדורגל הישראלי החלה באירופה כבר לפני למעלה מעשור עם המהפכה של חוק בוסמן שהובילה לפתיחת השוק. אז מה גרם לעלייה במעמדו של הכדורגלן הישראלי? שילוב של דור מוכשר, הצלחת הקבוצות הישראליות באירופה ומוניטין שהולך ומתגבש. ברמת הנבחרת, כפי שניתן להסיק מהמקבילות האירופאיות, מדובר בתופעה עם השפעות חיוביות. ההשפעה על הליגה, לעומת זאת, שונה לחלוטין.

    "אני רואה בתופעה פגיעה אנושה בליגה", טוען יו"ר מכבי תל אביב לשעבר אביב בושינסקי. "הגענו למצב שמספיק ששחקן נתן חצי עונה טובה בליגה או הרשים יריבה זרה במשחק אימון – כמו במקרה של דור מלול – והוא נעלם מכאן. בכדורגל אתה מזדהה עם הכוכבים המקומיים ויש הרגשה שהעניין הזה הולך לאיבוד. אם כל שחקן שיש לו הבלחה של כישרון ייחטף לחו"ל אחרי כמה חודשים, תמצא את עצמך מעודד תחנת אוטובוס".

    הבעיה שעליה מדבר בושינסקי – פגיעה בפופולאריות של הליגה בטווח הארוך – קיימת הלכה למעשה בליגות כמו סלובניה למשל. "כמה שחקנים סלובנים משחקים באירופה? קשה לדעת, הרבה מאוד, אני מעריך שבין 100-200", סיפר העיתונאי ז'ליקה לאטין. "כששחקני הנבחרת לא משחקים בליגה היא מאבדת מהפופולאריות שלה, אבל מצד שני זה נותן צ'אנס לשחקנים צעירים לשחק בליגה הראשונה. נוצר מצב שכל הזמן מתחלפים שחקנים ועולים שחקנים חדשים. לצערנו, אין בסלובניה מספיק כסף כדי שנוכל להרשות לעצמנו ליגה חזקה יותר".

    עובר ושב

    בושינסקי: "אם העסק לא יתאזן נמשיך לראות שחקנים שיוצאים לסיבוב וחוזרים כדי לסיים כאן את הקריירה". אלברמן ויצחקי (צילום: קובי אליהו)

    האם ישראל בדרך להיות סלובניה? ספק רב. בעיקר בשל העובדה ששחקן ישראלי שלא מחזיק בדרכון אירופי נחשב כזר ולכן הופך אוטומטית לפחות אטרקטיבי. יחד עם זאת, העזיבה של אוחיון, שריקי ובעיקר של יוסי שקל (לקייראט הקזחית) מהווה ניצנים של תופעה. באשדוד למשל העדיפו באופן מובהק להשקיע את הכסף בצעירים וזרים איכותיים מאשר בשחקני מעמד הביניים שדורשים משכורת גבוהה. לכן, במצב כזה אותם שחקנים עומדים בפני אפשרות להסתפק במשכורת נמוכה יחסית או לצאת להרוויח יותר בליגה בינונית באירופה. בדיוק כמו ששחקן בוסני או סרבי, שאינו שייך לסגל הנבחרת, מגיע לקבוצה בינונית בישראל.

    "חד משמעית זה יכול להיות המצב", מנתח בושינסקי את הסיכוי להמשך הנהירה של שחקני הביניים ומוסיף. "כרגע, בלגיה ופולין יכולות לשלם יותר ממה שמשלמים כאן ואם העסק לא יתאזן נמשיך לראות שחקנים שיוצאים לסיבוב וחוזרים כדי לסיים כאן את הקריירה. שחקנים כמו מגרלשווילי או אלברמן ייצאו עוד פעם לאירופה? במכבי ראיתי שחקנים שמבקשים חוזים כי מבחינתם הם סיימו את החלק שלהם באירופה".

    הכסף, אם כן, הוא המפתח למנוע עזיבה המונית יותר. "לגיטימי ששחקן עושה מה שטוב לו מבחינה כלכלית, אבל אסור לשכוח שהכדורגלן הישראלי הוא עדיין מפונק", מוסיף בעלים של קבוצה בליגת העל. "בלגיה ופולין נחשבות לקידום, אבל אתה רואה עוד שחקנים שיסכימו לשחק במקומות כמו קזחסטן או אזרבייג'אן למרות הכסף הגדול? לא בהכרח, כי הליגה לא אטרקטיבית, התקשורת לא מסקרת ואין את הנוחות של הארץ".

    כך או כך, דבר אחד ברור. עם למעלה מ-30 שחקנים בחוץ, הליגה הולכת להיות הרבה יותר צעירה. המשמעות המיידית: צמצום מסוים של פערים של בין הגדולות לקטנות, שבא לידי ביטוי כבר במשחקי טרום העונה. מכבי חיפה והפועל תל אביב נחלשו על הנייר לאחר שאיבדו את כוכביהן, בעוד קבוצות כמו בני יהודה, מכבי פתח תקוה ומכבי נתניה נראות על פניו לא פחות טובות לעומת העונה שעברה. "עזיבת השחקנים לא תגרום נזק לליגה לטווח הארוך", סבור זאב זלצר. "כי יש כאן צעירים מוכשרים מאוד שיקבלו ניסיון. התהליך הוא טבעי והדרך הנכונה מבחינת הבעלים היא להשקיע במחלקות הצעירות".

    צעירים זה שמחה?

    מי שתתנהל נכון ותשקיע בנוער, תרוויח. ימפולסקי (צילום: ברני ארדוב)

    חלק מהקבוצות כבר מבינות מה מתרחש. בליגה שהפכה להיות יצואנית מבוקשת, הצעד המתבקש הוא לגדל כמה שיותר כישרונות, להזרים דם צעיר ולהשקיע בשחקנים שיש להם פוטנציאל למכירה בסכום גבוה. מכבי נתניה למשל החזיקה את עצמה כלכלית בשנתיים האחרונות ללא העזרה של דניאל יאמר הודות למכירה של איתי שכטר, אלמוג כהן, דלה ימפולסקי וביוואן פרנסמן ובמועדון מחפשים באופן מובהק כישרונות צעירים בלבד ולא ישראלים בשלים ויקרים. תופעות דומות ניתן למצוא באשדוד, באר שבע וקרית שמונה.

    אפילו מכבי תל אביב שינתה כיוון. אחרי הוצאות הענק של קיץ 2010, החליטו ראשי המועדון כבר במהלך העונה שעברה על קיץ שייתן איזון כלכלי מסוים, אבל גם יספק למועדון נכסים שאפשר למכור בעתיד ברווח. לפיכך, הובאו למועדון שחקני רכש צעירים מאוד: זיזוב (20), סבע (18), קונאטה (18), דהן (21) וחיימוב (25).

    "אני מעריך שנראה עוד ועוד מועדונים הולכים בדרך של בניית קאדר צעיר במטרה לפתח ולקדם שחקנים כדי למכור אותם בסכומים גבוהים", מנתח נשיא מכבי נתניה עו"ד גיל לב. "בסך הכל, גם עזיבה של שחקנים בפיק של הקריירה וגם עזיבה של שחקנים מבוגרים יותר שסיימו חוזה היא תהליך חיובי שיוצר הכנסה למועדון. אם שחקנים לא היו יוצאים, הייתה נוצרת תקרת זכוכית. המחירים על שחקנים מקומיים היו מתנפחים ולא הייתה תחלופה ואפשרות לצעירים להתקדם. במצב הנוכחי, לחלק מהשחקנים בגילאי 28-29 יהיה קשה לקבל חוזים גדולים".

    במילים פשוטות, נראה שבעתיד הקרוב, קבוצות שלא ישקיעו במחלקת הנוער או לכל הפחות בחיפוש כישרונות, ימצאו את עצמן במצב בעייתי. האם מדובר במהפכה מבורכת? הדעות חלוקות. זלצר: "הייתי רוצה לראות חוק שמחייב קבוצות להשקיע חלק מרווח המכירה (של שחקן) במחלקת הנוער כי מה שעוצר אותנו זה התשתיות והמתקנים. אנחנו לא נותנים מספיק ואם היו פה תנאים מתאימים, היינו מפיקים יותר". בושינסקי מוסיף: "בחלק מהמקרים צעירים זה סוג של אליבי. כמה שחקנים ברמה של ליגת העל יצאו מהאקדמיה באשדוד? כך גם במכבי תל אביב. אלכס שניידר קבע את רף ההשקעה במחלקת הנוער ובאמת יצאו משם הרבה שחקנים טובים, אבל האם הם מתאימים למקומות 1-4? עדיין לא ראיתי את זה. צעירים זה לא תנאי לכדורגל טוב וחוץ מזה, בשביל מה מחזיקים מועדון? למכור שחקנים או לזכות בתארים?".

    ובכל זאת סיבה לאופטימיות

    כל עוד נראה פה כל שנה פרצופים כאלה, יהיה בסדר. ראול בבלומפילד (צילום: ברני ארדוב)

    למרות הכל, יש סיבה לאופטימיות. ארבע פעמים בשנות ה-2000 שיחקו קבוצות ישראליות בשלב הבתים של ליגת האלופות. יותר מנציגות דנמרק (3), סרביה, קפריסין וסלובקיה (2), שבדיה, הונגריה ובולגריה (1) ופולין (0). הנציגה האחרונה של קרואטיה שיחקה בשלב הבתים לפני 12 שנה. המשמעות ברורה: ככל שישראל תייצב עצמה כמדינה שהליגה שלה שולחת נציגה קבועה לשלבי הבתים באירופה, מעמד הליגה יתחזק, הכנסות הגדולות יגדלו (וכך גם תתאפשר רכישת שחקנים בשוק המקומי בסכומים הגבוהים אליהם התרגלנו בשנתיים האחרונות) ושחקני חיזוק איכותיים ימשיכו להגיע לכאן.

    דווקא הקיץ האחרון המחיש גם את החוזק היחסי של ישראל בהקשר הזה. כאשר מגיע לכאן שוער ששיחק בהרכב פ.ס.ז' (אפולה אדל), שוער נבחרת סרביה (בויאן שראנוב), בלם נבחרת קרואטיה (יוריצה בוליאט), קשר עם רזומה מפואר כמו מריו צארביץ' ממכבי פתח תקוה ובליגה משחקים עוד שחקנים בינלאומיים בדמות האריס מדוניאנין, סאבו פאביצ'ביץ' ואחרים, הרי שאפשר להגיד בפה מלא שאנחנו במצב טוב מבחינה תדמיתית וכלכלית. אלא שכאמור, החוזק היחסי הזה תלוי מפורשות בהמשך ההצלחה של הישראליות באירופה.

    כאן בעצם טמון ההבדל המרכזי בין ליגות שהן תחנות יציאה בלבד כמו: סרביה, קרואטיה וסלובניה, לבין ליגות שהן תחנות מעבר: כמו בלגיה, שוויץ והסקנדינביות. בשוויץ, לדוגמה, הצלחת הקבוצות במפעלים האירופיים סידרה למדינה החל מהעונה נציגה אוטומטית בשלב הבתים של ליגת האלופות. עם קצת יציבות ותוצאות טובות, ישראל יכולה להגיע לאותו מעמד תוך שלוש-ארבע שנים.

    "הפתרון לטווח הארוך הוא צמצום הליגה ותגמול הקבוצות לפי הופעה בליגה ובאירופה, כלומר לתת יותר לגדולות", סבור בושינסקי. "צריך להגיע למצב שיהיה יותר כסף למועדונים, שיוכלו לשלם יותר כסף לשחקנים. עילוי? שישחק בגרמניה או אנגליה. אחרים צריך להשאיר כאן, אחרת יהיה עצוב מאוד לראות את הליגה". לב חושב אחרת: "הכדורגל הגיע למצב של שוק פתוח ובאופן טבעי, ככל ששחקנים ישראלים יצליחו יותר, הם יקרבו את ישראל לאירופה מבחינה ספורטיבית ומבחינת סכומי העברה. מצד שני, אם ייצאו יותר מדי, יהיה ערבוב של הצלחה ואי הצלחה ואז השוק יהיה מוכן לקלוט פחות ויגיע למצב של איזון".

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully