חלוץ העבר הברזילאי קרלוס הנריקה מספר למי שרוצה לשמוע שהוא היה חלק מסגל אינדפנדיינטה שזכתה ב-1984 בגביע הליברטדורס. כשראשי והיסטוריוני המועדון הארגנטינאי שמעו את הטענה הזו לא מזמן, הם מיהרו להכחיש בתוקף. "כן, היה שחקן שנקרא קרלוס אנריקה אבל הוא היה ארגנטינאי ולא ברזילאי. מגן שמאלי ולא חלוץ", הסבירו. כשתקראו את סיפורו של מי שמכונה "קייזר" לטענתו בגלל שבצעירותו הזכיר לחבריו את פרנץ בקנבאואר אולי תבינו מהיכן הגיעה הגחמה הזו שלו.
הלך הרוח של קריירת הכדורגל של קרלוס הנריקה מתבל את המציאות בנתחים עבים של דמיון. מי שמגדיר את עצמו היום כמאמן אישי, כבודהיסט שמצא את טעם החיים, טען בראיון לאחד מכלי התקשורת בברזיל לפני פחות מחודשיים ש"התאלמנתי שלוש פעמים ובשנה שעברה איבדתי גם את אחד מילדיי", אבל העבר מלמד שלא כדאי למהר ולהאמין לו. כל מילה שתקראו בכתבה הבאה עשויה להיות בדיה פנטסטית.
"כמו כל ילד שהגיע מרקע של עוני, רציתי לגדול, להרוויח כסף ולסייע למשפחה שלי. ידעתי שהדרך הטובה והמהירה ביותר שלי לעשות את זה היא דרך הכדורגל. רציתי להיות כדורגלן, אבל לא לשחק כדורגל". זה היה הקו המנחה של קריירת המשחק אם אפשר לקרוא לזה כך של קרלוס הנריקה "קייזר", כשהמשפט האחרון משמש אותו כמנטרה.
כנער מהפאבלות של ריו דה ז'נרו, קייזר החל לשחק באחת מהמחלקות של בוטאפוגו ובסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80, כשהיהלומים הבלתי מלוטשים משכונות העוני בברזיל הפכו כמעט לקלישאה וכל אחד רצה לגלות אחד כזה בעצמו, סקאוט של פואבלה המקסיקנית כנראה לא אחד מוצלח מדי המליץ להנחית את הנער במועדון וכעבור זמן קצר הוא קיבל חוזה מקצועני.
החלוץ הברזילאי לא הרשים במקסיקו וחזר למולדתו, אבל החליט שהמשחק לא בשבילו. על החיים הנלווים לעולם הכדורגלנים, לעומת זאת, הוא לא ויתר. המומחיות של קייזר הייתה בביום פציעות. מומחיות? אמנות! "היצירתיות שלו לא ידעה גבול, אבל רק מחוץ למגרש. מאוד אהבנו אותו ובאימונים עזרנו לו לביים מהלכים שלמים בסיומם הוא תמיד נפצע", סיפר ואלטיניו, ששיחק עם קייזר בפלמנגו.
בשנות ה-80 הצוותים הרפואיים של קבוצות הכדורגל לא נבנו בדרך כלל ממומחים בתחומם והחלוץ לא התקשה לשכנע את המאמנים בכך שהוא פצוע. "תמיד הייתי מבלה כמה שבועות רצופים על מיטת הטיפולים ונהנה מהחיים", הוא סיפר באחד מהראיונות שסיפק לאחרונה בברזיל, "כשהפיזיותרפיסטים לא היו בטוחים אם אני באמת פצוע, הייתי הולך לחבר שלי שהוא רופא שיניים והוא כתב לי מסמכים לפיהם יש לי כאבים בשרירים בגלל בעיות בשיניים".
בכ-20 שנות קריירה "מקצוענית", קייזר עבר בקבוצות פאר כמו פלמנגו, פלומיננזה, בוטאפוגו, ואסקו דה גאמה ופלמייראס ולמרות שמעולם לא הוכיח יכולת גבוהה על הדשא, הכישורים החברתיים שלו מעולם לא הוטלו בספק. בין החברים הקרובים שרכש היו רומאריו, אדמונדו, רנאטו גאושו ואחרים. הוא פיתח יחסים טובים עם עיתונאים ששיבחו אותו ובעזרתם חבריו הרבים הצליח להשיג עוד ועוד חוזים. פה חתם לשלושה חודשים, שם לחצי שנה.... בעזרת חבריו הוא גם דאג להיפצע בכל פעם מחדש.
אחד מאותם חברים קרובים של קייזר היה ריקרדו רושה - בלם ריאל מדריד לשעבר ואלוף העולם עם נבחרת ברזיל ב-1994 - מי שהגדיר בחיוך את חברו כ"רמאי הכי גדול בתולדות הכדורגל", וסיפר: "אהבנו אותו מאוד, אבל אף פעם לא ראיתי אותו משחק כדורגל. הוא היה מתאמן שבועיים ואז 'נפצע' לשלושה-ארבעה חודשים".
בבוא הזמן חלק מהמאמנים פסקו מלהאמין לו והקבוצות אליהן עבר החתימו אותו על חוזים על תנאי, לפיהם הוא יקבל משכורות נמוכות אם יהיה פצוע. לקייזר לא היה איכפת כל עוד הוא היה חלק מהקבוצה והמשיך לחיות את חיי הזוהר. "כשהייתי יודע שיש לקבוצה שלי נסיעה, הייתי מגיע בחשאי לבית המלון שלושה ימים לפני כן, שוכר את כל הקומה שמתחת לחדרי השחקנים ומסכם עם 10 בחורות שיגיעו לשם", סיפר.
גם בזמנים בהם לא הצליח למצוא קבוצה שתקלוט אותו, הוא לא ויתר על סטטוס הכדורגלן. בתקופה מסוימת קייזר הסתובב בריו דה ז'נרו עם ציוד האימון שהיה לו מימיו בפלומיננזה, קנה חולצה שלה וסיפר לכולם שהוא עדיין משחק בקבוצה. האנשים השתכנעו, בעיקר הנשים לדבריו...
אחת מאותן תקופות נדירות בהן קייזר לא היה "פצוע", הגיעה כשהוא שיחק בבאנגו הקטנה. לחרדתו הגדולה של השחקן, באחד מהמשחקים ביקש ממנו המאמן להתחמם לקראת כניסה למגרש. החלוץ קם מהספסל, עשה דרכו לצידי המגרש, אבל במקום להכין את גופו לכניסה למגרש, הוא החל להפעיל את דמיונו הפרוע.
דקות ספורות אחרי שקייזר נשלח להתחמם, התפתחה מהומה סמוך ליציע של אוהדי הקבוצה היריבה, כשמרכזה עומד לא אחר מאשר החלוץ. השופט שלף לעברו כרטיס אדום והוא נמלט מהסכנה הנוראית שבלשחק כדורגל. יחד עם זאת, בבאנגו היו כל כך מאושרים מכך ש"השחקן נלחם על כבודו של המועדון", ועוד באותו שבוע החתימו אותו על חוזה לחצי שנה נוספת.
עם הזמן הפכו החוזים ל"כאב הראש" העיקרי של השחקן, שהיה צריך להתפרנס למרות שלא עשה כלום. לשם כך הוא גייס את מוחו הקודח וגם טלפון סלולארי באותה תקופה מצרך נדיר וסמל סטטוס לעשירים. קייזר נהג לדמות בו שיחות ארוכות בשפות זרות, עם קבוצות יריבות, כשהוא נמצא ליד בכירים במועדונים בהם שיחק. כך שכנע אותם להגיש לו הצעות מחודשות. עד שהתרגיל נחשף.
"הוא היה עושה כאילו הוא מדבר באנגלית עם קבוצה אחרת, כשלמעשה ידעתי שהוא מדבר ג'יבריש", סיפר עוזר מאמן פלומיננזה לשעבר, רונאלדו טורס."פעם לקחתי לו את המכשיר ושמתי לב שאין אף אחד בצד השני של הקו ושהוא בעצם מדבר עם עצמו. אחר כך ראיתי שהמכשיר הוא בעצם צעצוע פלסטיק".
קייזר, היום בן 48, סיים את הקריירה בגיל 39, בקבוצה גאזלק אז'קסיו החצי חובבנית מצרפת. לאימון הבכורה שלו בקבוצה מקורסיקה, כך על פי הסיפור שלו, הגיעו אלפי אוהדים נרגשים שביקשו לחזות ברכש הברזילאי. "נכנסתי למגרש והתחלתי לבעוט את כל הכדורים לקהל", סיפר. "האוהדים שמרו אותם כמזכרות ואחרי רבע שעה לא נשארו יותר כדורים במגרש והקבוצה הסתפקה באימון ריצה קליל". גם לקראת סיום דרכו ככדורגלן, קייזר ידע להתחמק מהכדור.
בכ-20 שנות קריירה שנויות במחלוקת, קייזר נטל חלק בכ-30 משחקים רשמיים. למרות שהיה חלוץ, במהלך שני עשורי משחק הוא מעולם לא כבש שער. "את כל אחד מהמשחקים הללו סיימתי פצוע, אבל אם יכולתי, הייתי נפצע כבר באימונים", הוא הודה. "אני רוצה להסביר מדוע שיקרתי כל כך הרבה. העוני של משפחתי השליך אותי לתחתית הבאר ולא הותיר לי ברירות. התרגלתי לשקר כי בדרך אחרת לא הצלחתי להשיג את מה שרציתי".
בחודשים האחרונים הסיפור של חלוץ העבר קרלוס הנריקה, המכונה "קייזר", עלה לכותרות בברזיל ולאחר מכן תורגמו כתבות עליו לאנגלית, ספרדית, איטלקית, צרפתית ולעוד ועוד שפות (וכעת היא מובאת לכם בעברית). הוא הוזמן לתכניות אירוח במולדתו, התראיין אצל מי שרק שאל ובסופו של יום הוכיח פעם נוספת שלמרות שמעולם לא באמת היה שחקן כדורגל, הוא כדורגלן עבר מפורסם.