שלושה מאמנים לנבחרת אחת במונדיאל - הייתם מאמינים שהדבר אפשרי? את הפלא הזה הינדסו פקידי המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות, אשר שלחו לגביע העולם בספרד ב-1982 צוות משולש עם חלוקת סמכויות לא ממש ברורה. קונסטנטין בסקוב, מאמן ספרטק מוסקבה שצלח את המוקדמות, לא זכה לגיבוי מלא מצד השחקנים האוקראינים והגרוזינים שהיוו חלק משמעותי מאוד מהסגל, ולכן נאלץ לחלוק את העבודה עם ואלרי לובאנובסקי האגדי מדינמו קייב ועם נודאר אחאלקאצי מדינמו טביליסי. ההדחה בסיבוב השני נבעה, לדעת פרשנים רבים, מהמתיחות בין המאמנים, אם כי הם עצמם טענו, גם בחלוף שנים רבות, שפעלו בהרמוניה. הם אולי עשו את המקסימום, אך הניגודים היו גדולים מדי; מתחת לפני השטח, היריבות בין מוסקבה לקייב תמיד היתה עצומה.
את רוב הרפובליקות ייצגה בליגה הסובייטית בדרך כלל קבוצה בודדת, אשר שימשה למעשה סוג של נבחרת לאומית דינמו מינסק מבלארוס, דינמו טביליסי מגרוזיה, ארארט ירבאן מארמניה, נפטצ'י באקו מאזרבייג'אן, ז'לגיריס וילנה מליטא, ועוד. לעומתן, לרוסיה ולאוקראינה היו נציגות רבות יותר, ולכן אי אפשר לומר שהקרבות ההם בין ספרטק לדינמו קייב הגדירו את מהות היריבות הספורטיבית בין השתיים. עם זאת, במשך השנים, ובמיוחד אחרי שקייב גרמה לספרטק לרדת ליגה בפעם היחידה בתולדותיה ב-1976, זה הפך לדרבי הסובייטי הגדול. על אף ההשפעה הפוליטית הרבה, היתה זו בראש ובראשונה יריבות ספורטיבית, אשר הגיעה לשיאה בשנות השמונים, בקרב האיתנים בין הגישות של בסקוב ולובאנובסקי. לאוהדים שלא מכירים את דקויות הכדורגל הסובייטי, יהיה קל יותר אם נקביל אותן לוויכוח הנצחי בין ססאר לואיס מנוטי לקרלוס בילארדו בארגנטינה. בסקוב ייצג את הרומנטיקה שבכדורגל בניית הקבוצה סביב הכישרון הטבעי של השחקנים, עם דגש על שליטה בקצב המשחק ומסירות קצרות. לובאנובסקי אמנם דגל אף הוא בכדורגל התקפי, אבל התבסס קודם כל על יכולת פיזית עילאית, עם אימונים מפרכים, ודרש משמעת טקטית מושלמת, כשכל חריגה מההוראות נענשה בחומרה.
תורתו של לובאנובסקי הוכיחה את עצמה, לפחות מבחינת ההישגים. ב-16 שנותיו בקייב, הוא ליקט שמונה אליפויות ברית המועצות, ולא פחות חשוב הצעיד את ספינת הדגל של הכדורגל האוקראיני לשתי זכיות בגביע המחזיקות, ב-1975 וב-1986. קבוצה סובייטית נוספת שטעמה הצלחה אירופית היא דינמו טביליסי, עם גביע המחזיקות ב-1981, בעוד הקבוצות הרוסיות מעולם לא זכו בגביע בעידן הקומוניסטי. לבסקוב, אם כך, נדבקה עם השנים תדמית של הסגן הנצחי הוא זכה בשתי אליפויות בלבד עם ספרטק שנהגה לסיים בדרך כלל במקום השני בשנות השמונים. אפילו כאשר הצליח להוביל את הנבחרת למקום השני באליפות אירופה ב-1964 בספרד, מנהיגי המפלגה החליטו לפטר אותו בגלל הפסד למארחת בגמר.
את התהילה הגדולה ביותר קטפה ברית המועצות בעידן לובאנובסקי, עם הופעה סנסציונית במונדיאל 86' שהסתיימה מוקדם מהצפוי בהדחה בידי בלגיה בשמינית הגמר, בעיקר בגלל טעויות שיפוט ביזאריות, והעפלה לגמר יורו 88'. הנבחרת ההיא הורכבה כמעט על טהרת שחקני דינמו קייב, עם חיזוק בדמותו של השוער רינאט דסאייב. למקסיקו 86' נסעו לא פחות מ-12 שחקנים מהקבוצה של לובאנובסקי, ושמונה מהם פתחו בהרכב בניצחון 0:6 על הונגריה במשחק הראשון.
אלא שרבים ברוסיה, בעיקר רבבות אוהדי ספרטק, חשו שהחבורה של לובאנובסקי לא בדיוק מייצגת אותם. את העלבון הגדול ביותר מבחינת המוסקבאים היוותה ההתעלמות הבוטה של לובאנובסקי מפיודור צ'רנקוב, אולי הגאון הנוצץ ביותר שידע הכדורגל הרוסי אי פעם. צ'רנקוב, קשר נמוך קומה ושברירי, לא התאים לשיטת המשחק הכוחנית והמכנית שפותחה בקייב, ויש הטוענים שלובאנובסקי אף חשש מהשפעתו החברתית. הוא לא נסע לאף טורניר גדול, למרות שזכה פעמיים בתואר שחקן השנה במדינה. ראיית המשחק של פליימייקר ספרטק היתה נדירה, ההחלטות המקוריות שקיבל עם הכדור הדהימו את היריבים, והיה לו גם חוש נפלא לשערים, כפי שיעידו 149 כיבושים במהלך הקריירה. אלא שמחוץ לגבולות ברית המועצות, נותר צ'רנקוב אלמוני לחלוטין, וזהו לא פחות מפשע ספורטיבי בעיני הרוסים.
לא יהיה נכון לצמצם את היריבות בין הכדורגל הרוסי לאוקראיני למפגשים בין ספרטק לדינמו קייב, אבל הם אלה שמשכו תמיד את תשומת הלב התקשורתית, ולוו לא פעם באי סדרים מחוץ לאיצטדיונים שסיפקו תעסוקה רבה לשוטרים. את אחת הדרמות הגדולות ביותר סיפקו השתיים במחזור הלפני-האחרון ב-1989, בעונת הבכורה של אולג רומנצב על הקווים של ספרטק אחרי עזיבתו של בסקוב. קייב כבר היתה מחוץ למירוץ למקום הראשון, אך הגיעה ללוז'ניקי נחושה למנוע את חגיגות האליפות של ספרטק על חשבונה. היא הצליחה בכך במשך 90 דקות, אבל בתוספת הזמן שלח ואלרי שמארוב כדור חופשי מטורף הישר לחיבורים של ויקטור צ'אנוב, וכל רוסיה יצאה מגדרה. כעבור שנתיים התפרקה ברית המועצות, והקרבות בין שתי הקבוצות הפכו לנחלת ההיסטוריה. ברוסיה ובאוקראינה מתגעגעים אליהם מאוד, ולכן כמהים לכל הזדמנות לחדש את המסורת.
כאשר הוגרלו ספרטק ודינמו קייב לבית אחד בליגת האלופות ב-1994 הציפיות היו בשמיים, וכך גם החשש ממהומות. לקראת המשחק בקייב נכנסו עשרות אלפי חיילים ושוטרים אוקראינים לכוננות. אוהדי ספרטק שהעזו לצאת למסע ההרפתקני קיבלו ליווי מיד עם חציית הגבול והוכנסו לאוטובוסים מיוחדים שלקחו אותם לאי מבודד, שם קיבלו ארוחות על חשבון המארחים, רק כדי למנוע חיכוך כלשהו עם הקהל הביתי. באיצטדיון אולימפייסקי הקיפו את היציע של האדומים-לבנים מיטב הכוחות המיוחדים, אי קטן בים 95 אלף הצופים הביתיים. ספרטק, שנחשבה לפייבוריטית, עלתה ליתרון 0:2 במחצית הראשונה, אך ויקטור לאוננקו, הכוכב המקריח והשערורייתי של קייב, סוג של פול גאסקוין אוקראיני, הנהיג את הקאמבק אחרי ההפסקה והשווה בצמד אישי ל-2:2. המהפך הושלם ארבע דקות לסיום על ידי סרגיי רברוב הצעיר, שקבע 2:3 גדול לקייב שמנע בסופו של דבר מספרטק העפלה לרבע-הגמר (אם כי בנובמבר ניצחו הרוסים בלוז'ניקי 0:1). גם דינמו נשארה בחוץ, אגב.
ברמת הנבחרות התחוללה דרמה גדולה הרבה יותר כאשר הוגרלו רוסיה ואוקראינה לאותו בית במוקדמות יורו 2000, בצוותא עם צרפת. הן נפגשו זו מול זו כבר במחזור הראשון, והאוקראינים ניצחו בקייב בתוצאה המוכרת 2:3. הרוסים התקשו לצאת מההלם, הפסידו בשני משחקים נוספים, כולל 1:0 מביש באיסלנד, וסיכוייהם להעפיל נראו קלושים. אלא שהנבחרת של רומנצב לא ויתרה. היא ניצחה בשישה משחקים רצופים, כולל 2:3 סנסציוני בפאריס משער של ואלרי קרפין בדקה ה-87, ולפני המחזור האחרון המצב לא יכול היה להיות מרתק יותר: אוקראינה הובילה את הבית עם 20 נקודות, ואחריה רוסיה וצרפת עם 19. נבחרת הטריקולור אירחה את איסלנד, כך ששלוש נקודות נראו סבירות מבחינתה, אם כי בפועל היא עמלה קשה מאוד כדי לנצח, איך לא, 2:3. במצב עניינים זה, הכל הוכרע במפגש ישיר בין שתי היריבות המושבעות בלוז'ניקי. ניצחון שביעי רצוף לרוסיה היה מעלה אותה לאליפות אירופה מהמקום הראשון. ניצחון אוקראיני היה מבטיח את עלייתם מפסגת הבית. גם ביום הסגרירי של חודש אוקטובר אפשר היה לחתוך את המתח בסכין.
80 אלף הצופים שחזו בהצגה לא ישכחו אותה לעולם. הרוסים היו עדיפים במשך כל המשחק, אך הכדור סירב להיכנס לשער האוקראיני, והדקות עברו. תיקו לא היה מספיק. ואז, כאשר התקווה הלכה ונמוגה, הגיע הרגע הגדול קרפין, מהקשרים הטובים בליגה הספרדית במדי סלטה ויגו, שלח טיל לרשת בדקה ה-76 והקפיץ את כל היציעים. החגיגות הגדולות כבר החלו, אלא שלגורל היו תוכניות אחרות לגמרי. שלוש דקות לסיום שלח אנדריי שבצ'נקו הגבהה סתמית למדי מהאגף השמאלי הישר לידיו של אלכסנדר פילימונוב. באופן מדהים, השמיט שוער ספרטק את הכדור לתוך שערו, קבע 1:1, ובכך סיים מעשית את הקריירה הוא כבר לא התאושש מהפאשלה. צרפת עלתה, עם הרבה מאוד מזל, ישירות לבלגיה והולנד, שם השלימה אלופת העולם גם זכיה באליפות אירופה. אוקראינה תפסה בזכות התיקו את המקום השני והעפילה לפלייאוף, בו הפסידה לסלובניה בגלל שער של מילנקו אצ'ימוביץ' מחצי מגרש. רוסיה סיימה רק שלישית ונשארה בבית.
בשנות ה-2000 עדיין לא התקרבו המפגשים בין הרוסים לאוקראינים לרמה זו. ספרטק ודינמו קייב הוגרלו שוב לאותו בית בליגת האלופות לפני שלוש שנים, אך המוסקבאים היו אז בשפל עמוק והובסו פעמיים ללא תנאי 4:1. כעבור שנה הוגרלו רובין קאזאן ודינמו קייב לבית אחד, והמפגשים הסתיימו בתוצאות תיקו, כאשר שתיהן סיימו את דרכן במפעל. הקיץ זימנה ההגרלה דייט מחודש בין השתיים, כאשר קייב תארח הערב (שלישי) את קאזאן בקרב המרכזי של סיבוב המוקדמות השלישי בליגת האלופות. אז נכון, מבחינה היסטורית אין מטען רגשי כלשהו בין שני המועדונים, כי הרי בעידן ברית המועצות היתה רובין קבוצה זניחה בליגה השלישית, וגם היום היא עדיין לא נכנסה ללבבות האוהדים ברחבי המדינה, כשהיא מייצגת בעיקר את רפובליקת טטרסטאן. למעשה, אוהדים לא מעטים ברוסיה יתמכו הערב דווקא בדינמו, בזכות חיבתם למאמן יורי סיומין שחזר לקדנציה שניה בקבוצה. המתח לא יתעלה לרמה של "הדרבי הסובייטי הגדול" או דרבי הנבחרות, אך עם הרבה מאוד כסף על השולחן, המון יוקרה, וגם קרב צמוד בין שתי ההתאחדויות בדירוג של אופ"א, בו צפויה אוקראינה לעקוף את רוסיה בעונה הבאה, זה עשוי להיות משחק מרגש. כזה שלכל הפחות יגרום לנו להיזכר ביריבות ההיסטורית, גם אם לא להחיותה מחדש.
