המשחק הראשון של נבחרת מולדובה במוקדמות מונדיאל 2010 הפגיש אותה עם לטביה בספטמבר 2008 והסתיים עם הפסד מאכזב 2:1 וכעס רב של המאמן הלאומי איגור דוברובולסקי. שחקן העבר האגדי - שלבש את מדי מארסיי, אתלטיקו מדריד ונבחרת ברית המועצות - לא זעם על שחקניו וגם לא התלונן על השיפוט. במוקד הביקורת שלו הייתה ההחלטה של ראשי ההתאחדות לשחק במגרשה הביתי של שריף טירספול - ללא ספק האצטדיון המודרני, החדיש והטוב ביותר במולדובה - אלא שהוא בעצם בכלל לא ממוקם במולדובה...
כ-4,300 צופים בלבד הגיעו לאותו משחק בטירספול, וכך כעשרת אלפים מקומות ישיבה נוספים נותרו מיותמים. ביציע לא הונפו כלל דגלים של מולדובה וכן לא נשמעו קריאות רמות לטובתה. בשפת הכדורגל, טיראספול ממוקמת במולדובה, אבל מבחינת רובם של כ-160 אלף תושביה, הם לא גרים בעיר מולדובנית, אלא בבירת טרנסניסטריה. אז למה שיעודדו את נבחרת המדינה השכנה?
לתושבי הרפובליקה עדיין אין נבחרת כדורגל לעודד, אבל יש להם קבוצה. שריף טירספול.
שריף טירספול הפסידה, ולא תפגוש את מכבי ת"א
טרנסניסטריה היא חבל ארץ דקיק שבו מתגוררים פחות מ-600 אלף איש. אדמתה עברה לאורך ההיסטוריה ממדינה למדינה, אולם אחרי התפרקותה של הישות הסובייטית בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, החליטו אנשיה שהם רוצים עצמאות ושהם אינם מעוניינים להוות חלק ממדינת מולדובה המתחדשת. מלחמה בת כשלושה חודשים ב-1992, שגבתה את חייהם של למעלה מאלף אנשים, הסתיימה בהחלטה מולדובנית להעניק לטרנסניסטריה זכויות אוטונומיות. המתח, יחד עם זאת, קיים עד היום.
בעוד טרנסניסטריה מתקשטת בפסלים ותמונות של לנין, ושפתה הרשמית היא רוסית, השכנה מנסה להתחמק ממרבית הסממנים הסובייטים. המטבע שונה, הדרכונים אחרים ואזרחים מולדובנים זקוקים לאישורים כדי להיכנס לחבל שמבחינות מסוימות נחשב לחלק מארצם. כשנשיא מולדובה לשעבר, ולדימיר וורונין, נסע פעם לטירספול, הוא נעצר במעבר הגבול ולא הורשה להיכנס לתחומי הרפובליקה. בהזדמנות אחרת הוא כינה את ההנהגה בטרנסניסטריה "חבורת של פושעים בינלאומיים" וב-2004 הורה להטיל חרם כלכלי על הרפובליקה, שראשיה סגרו מספר בתי ספר דוברי רומנית בתחומה.
מחסן הנשק הגדול באירופה
הרפובליקה החלה להתקיים בתמיכת ממשלות רוסיה השונות ותחת חסות צבאה, אולם עד מהרה עשתה לעצמה שם של שטח הפקר - מקום בו כסף מזומן יעניק לך כמות בלתי מוגבלת של נשק מימי הצבא האדום - ולא ממש משנה מי אתה ומה הכוונות שלך. מחסן הנשק הגדול באירופה היה חלק מהירושה שהותירה ברית המועצות המתפוררת, אבל לא רק. "מחוז טרנסניסטריה נמצא תחת שליטתם של ארגוני פשע אוקראינים ורוסים, ממשל בולשביקי באופיו, הצבא הרוסי ותאגיד פרטי ששמו 'שריף'", כתב פיטר לנדסמן מהעיתון "ניו יורק טיימס". אנחנו נתעכב על "שריף" ולא על המוניטין שצבר האזור בתור גן העדן של הפשע המאורגן העולמי.
אחד מהמפקדים הבולטים של כוחות טרנסניסטריה במערכה שלהם נגד צבא מולדובה ב-1992, היה סוכן ה-ק.ג.ב לשעבר ויקטור גושאן, שביחד עם עמיתו לסוכנות הסובייטית, איליה קזמאלי, הקים מאוחר יותר את תאגיד "שריף". תחנות דלק, חנויות סופרמרקט, תחנת טלוויזיה, הוצאה לאור, רשת טלפונים סלולריים, מאפיות, חברת פרסום ועוד... התאגיד הענק שלח את ידיו לרוב תחומי החיים ברפובליקה, ומומחים לאזור טוענים שהשליטה האמיתית נמצאת בידיו של נשיא רפובליקת טרנסניסטריה מיום הקמתה ועד היום, איגור סמירנוב הכל יכול.
ב-1997 החליטו ראשי "שריף" והרפולביקה שכמעט לא זוכה להכרה בינלאומית, שהגיע הזמן להקים להציב בחלון הראווה של טרנסניסטריה קבוצת כדורגל.
איצטדיון בעלות של תקציב המדינה
למרות שמולדובה היא אחת מהמדינות העניות באירופה לאורך שנים (מה שמתבטא באחוזים גבוהים של תושבים שעוזבים אותה כדי לעבוד בחו"ל), הקבוצה החדשה מהעיר טירספול החלה להתנהל בצורה מנקרת עיניים והפכה למועדון העשיר ביותר בליגה, כזה שעובד על פי סטנדרטים הרחוקים שנות אור מהיריבות המקומיות. הקרבה של ראשי תאגיד "שריף" לצמרת השלטונית בוודאי לא הזיקה.
נשיא טרנסניסטריה, איגור סמירנוב, שנחשב ל"אוהד מספר 1" של שריף טירספול, תמך כספית, ראשי המועדון הקימו אקדמיית כדורגל, וב-2002 נחנך בעיר מתקן חדיש ובו אצטדיון מודרני בעלות כוללת של כ-180 מיליון דולר. אגב, על פי דיווחים, התקציב השנתי של הרפובליקה כולה נע סביב 250 מיליון דולר. בכירים בפיפ"א שהגיעו לביקורים חגיגיים במתקן החדש הפליגו במחמאות וטרנסניסטריה השאירה למולדובה אבק בכל בנוגע להתנהלות בעולם הכדורגל במאה ה-21. מה שנותר כעת היה לנצח גם על הדשא.
עם תקציבים גבוהים בהרבה מאלו של היריבות, שריף טירספול החלה לקשט את הליגה המולדובנית בשחקנים שפעם היו מגחכים על עצם האפשרות לשחק בה. הקבוצה הייתה לראשונה בליגה המקומית שמנחיתה זרים מדרום אפריקה ומאפריקה. היו שם שחקנים מברזיל, ארגנטינה, רומניה, רוסיה וגם אחד, סמואל יבואה. והתוצאות הגיעו.
ב-2000/1 שריף זכתה באליפות בהפרש של נקודה בלבד על פני זימברו, אבל בתשע העונות הבאות הפער שלה על פני הסגניות עמד רק פעם אחת על פחות מ-10 נקודות. הקבוצה מטרנסניסטריה העבירה עונות בלי הפסדים, כבשה בלי הפסקה והשתלטה באגרסיביות ספורטיבית על הליגה המולדובנית עם עשר אליפויות ברציפות.
הכדורגל במולדובה מעולם לא תפס תאוצה, והשלטון רב העוצמה של שריף טירספול תרם רבות להרדמת הליגה המקומית. בעוד למשחקים הביתיים של הקבוצה מגיעים כ-5,000 אוהדים, קבוצות אחרות נותרות מרוצות מאוד ממכירת 3,000 כרטיסים לעתים לא קרובות מדי. מה שהעיר קצת את הליגה בשנים האחרונות היו המפגשים העונתיים בין שריף לקבוצת הדגל המולדובנית זימברו קישינייב, משחקים אותם הפך הקהל בדרך כלל להפגנת לאומיות.
בעונה החולפת סופסוף קמה לקבוצת הפאר מטרנסניסטריה - דאקיה קישינייב - אותה מאמן לא אחר מאותו איגור דורברובולסקי, מאמן מולדובה, שכל כך התחלחל מקיום משחקה של נבחרתו נגד לטביה בטריספול. העונה, מקווים במועדון השאתפן, האליפות תשוב לרפובליקה, הרבה בעזרתם של שחקנים מ-12 מדינות שונות זה בהחלט אפשרי.
בינתיים ראשי שריף טירספול גם חולמים על פרידה מהליגה המולדובנית והקמת ליגה מקומית. איגור סמירנוב, שמשמש כנשיא הרפובליקה מאז 1992, הצהיר לפני כמה שנים שאחרי שטרנסניסטריה תקבל הכרה בינלאומית, הוא יפרוש מהחיים הפוליטיים. בחודשים הקרובים הוא יסתפק בהחזרת כתר האליפות ובהשבת הגאווה.
