דילמות בקשר לחוזה

רגע לפני שהוא אורז לישראל, אריאל גרייזס מסכם את השהות בפורטלנד ומעלה תהיות באשר לכוונות של הפייראטס והמטס

אריאל גרייזס

הנסיעה שלנו כבר מתקרבת לסיומה, מתחילים להרגיש את הסוף בכל מובן – מארגנים כבר משלוח חזרה, את טיול הפרידה ובונים סטוקים של דאודורנטים ונעלי ספורט (שני מצרכים שמשום מה עולים רבע מחיר פה מאשר בארץ). עוד חודש בדיוק אנחנו ממריאים חזרה ושמתי לב שלא יצא לי להגיד מילה על פורטלנד עצמה, שאולי זה טוב, כי עכשיו יש לי מספיק ניסיון עם העיר כדי להגיד עליה דברים קצת יותר מעניינים מאשר זה שגשום פה כל הזמן (ברצינות, כבר יומיים יורד לנו גשם. באמצע יולי. כן, אני יודע מה שתגידו – שהייתם מתים בארץ לקצת גשם. מה אני אגיד לכם, מקרה קלאסי של הדשא של השכן צהוב יותר).

טוב לדעת (מקודם)

העולם שייך לנשים: הכירו את הנשים שמובילות את שמרת הזורע

לכתבה המלאה
גשם, גשם בוא. ביולי, באוגוסט, בוא, בוא. בעצם, תלך כבר (צילום: שלומי גבאי)

הבלוג של אריאל גרייזס

בכל מקרה, כמו האחות הגדולה מצפון, סיאטל, גם פורטלנד נמצאת מבחינת מרבית האמריקאים בסוג של חור שחור בתודעה. הן בחוף המערבי, מה שאומר שהן רחוקות ממרבית מוקדי ההשפעה והן לא בקליפורניה אז אפילו אין להם את מזג האוויר או הוליווד כדי להיות אטרקטיביות. תחשבו על זה ככה – מתי בפעם אחרונה משהו שקרה עם הסיאטל סיהוקס או סיאטל מארינרס עניין אתכם? הסיהוקס הגיעו לסופרבול לפני חמש שנים, את קבוצת הכדורסל שלהם לקחו לפני שנתיים – ועדיין העיר הזאת לא מעניינת אף אחד.

כמובן, במקרה של סיאטל לפחות יש להם כמה דברים להראות. סיאטל הביאה לעולם, לטובה ולרעה, את ג'ימי הנדריקס, נירוונה ופרל ג'אם, את סטארבאקס, בואינג ומייקרוסופט (וגם את "נדודי שינה בסיאטל". משום מה בכל סיור תיירותי בעיר הם מראים לך שפה צילמו את הסרט הזה, כאילו הם ממש גאים בו, במקום – אתם יודעים – להתבייש).

פורטלנד, לעומת זאת, לא ממש ידועה בארה"ב ולמעט אולי נייקי (הנה אנקדוטה משעשעת לטעמי – הספונסר של פורטלנד טימברס? אדידס) אין ממש משהו שאמריקאי יידע להגיד עליה. סתם בתור דוגמא – אני בדיוק קורא עכשיו את "חוקי המשחק" (Breaks of the game) על הבלייזרס של סוף שנות השבעים והוא מספר שם שאנשים בפורטלנד שמחו על האליפות של 78 כי עכשיו סוף סוף לא יבלבלו אותם עם פורטלנד, מיין (עובדה שהתבררה כטעות השבוע, כשאחות של מישהי שעובדת איתי מצאה את עצמה על טיסה למיין במקום לאורגון).

אבל כל זה לא אומר שפורטלנד היא מקום משעמם, להיפך. אם אני משווה את פורטלנד לפיניקס שבה גרתי כשנה, הרי שהאחרונה גדולה הרבה הרבה יותר (משהו כמו 6 מיליון תושבים לעומת כחצי מיליון בפורטלנד) אבל הרבה יותר חסרת ייחוד. למעשה, לגור בפיניקס זה כמו לגור בעיירה האמריקאית הממוצעת ביותר – רק גדולה פי אלף. פורטלנד, אולי דווקא בגלל המרחק שלה מהתודעה ואולי כדי לבדל את עצמה מאחותה הצפונית, פיתחה לעצמה אישיות מיוחדת שהופכת אותה לטעמי לאחת הערים היותר מענינות לגור בהן.

תגידו, אתם בטוחים שאתם מאורגון? ביל וולטון במדי הבלייזרס המפורסמים של שנות ה-70 (צילום: AP)

מה מעניין בפורטלנד? בירה, למשל. החיבה של אמריקאים למים צהבהבים שהקשר היחיד שלהם לבירה הוא התווית על הבקבוק ידועה לשמצה. אבל זה לא המצב בפורטלנד, עיר שהוגדרה לא אחת כעיר הבירה מספר אחת באמריקה. בניגוד לאריזונה, למשל, אתה כמעט לא רואה אנשים שותים פה ג'אנק כמו באד לייט ודומיו, ובכל פאב או מסעדה תוכל למצוא שפע של בירות איכותיות, חלקן הגדול מגיע ממבשלות זעירות ומצוינות. החשש לגזרה שלי הפך פה לסכנה ברורה ומיידית, מרוב בירה איכותית. עוד דבר שתושבי פורטלנד מתגאים בו הוא המודעות הסביבתית שלהם. אם אתם זוכרים, בסדרת התוכניות של ניצן הורביץ לפני כמה שנים הוא עשה תוכנית על ערים ירוקות, ואחת מהשתיים היתה פורטלנד. בקרב אמריקאים היא נחשבת לעיר של "מחבקי עצים" – כינוי גנאי לאנשים שדואגים לסביבה, אבל צריך לגור פה כדי להבין עד כמה הטבע חשוב לאנשים פה, איך בכל פינה יש פארקים ואפילו יערות קטנים באמצע העיר עצמה, פשוט בגלל שהטבע הוא חלק ממרבית האנשים שגרים פה.

אבל הדבר שלטעמי הכי מייחד את פורטלנד, אלו האנשים שלה. בהיעדר מילה אחרת, אני פשוט אקרא להם – מוזרים. לא כולם, כמובן, אפילו לא רובם. אבל אני לא זוכר שהייתי אי פעם בעיר עם ריכוז כזה של אנשים מוזרים. אם אתם חושבים שהיצורים שאתם רואים מדי פעם בתל אביב או בירושלים הם משהו מיוחד – חכו שתגיעו לפה. אחוז האנשים המקועקעים פה גדול מאשר בקבוצת כדורסל, לכל בן אדם שני יש פירסינג – וזאת רק ההתחלה. אחת הדרכים שבהן זה מתבטא היא גם בכמויות עצומות של הומלסים שמסתובבים ברחובות, רובם ככולם לא מזיקים, אולי בגלל שהם מוצאים את העיר מתאימה להם ואולי פשוט, כמו ששמעתי, שהעיריה המקומית דואגת להם (לא רק עצים הם מחבקים פה). עד כדי כך האנשים מוזרים, שתושביה מתגאים במוזרות שלה ואפילו תבעו סיסמא מקומית – "Keep Portland weird".

יאללה, גם כן שמרנית, כולו שני חורים בפרצוף (אילוסטרציה: Shutterstock)

ממוזרים בפורטלנד, למוזרים בבייסבול. מה תאמרו ומה תגידו על הפייראטס? מתחילת השנה אנחנו עוקבים אחרי המאזן שלהם, מקווים שהם יצליחו להישאר מעל 500, ובלי לשים לב – הם פתאום מקום ראשון בבית, עד יום רביעי לפחות. הדבר ההזוי באמת הוא שפתאום אנחנו שומעים שמועות טריידים שבהם פיטסבורג מעורבת – רק מהכיוון שבו היא מחפשת שחקנים עם ניסיון וחוזה כבד, ולא ההיפך – כמו שאנחנו רגילים תמיד.

כל זה מעורר תהיה מתבקשת – האם באמת שווה לפיטסבורג להשקיע כסף ומשאבים כדי להגיע לפלייאוף? מצד אחד, מדובר בקבוצה שממש לא תכננה ללכת רחוק השנה, היא נמצאת שנתיים-שלוש לפחות מהשיא של השחקנים הצעירים שלה (ובמקרה שלה, כולם כאלו) ולהוציא עכשיו סכומים גדולים ולבזבז פרוספקטים בשביל הסיכוי הלא-עצום להגיע לפלייאוף (והדי קלוש, בהתחשב בחומר השחקנים שלהם כרגע, להגיע בו רחוק) עשוי להרוס את התוכניות העתידיות שלהם. מצד שני, כמה פעמים כבר יוצא לקבוצה כמו פיטסבורג להתמודד על מקום בפלייאוף, האם הם לא חייבים את זה לאוהדים שלהם לעשות כל מאמץ על מנת להגיע לשם? אני חושב שאני מעדיף את האופציה השניה ולו מהסיבה שעד השנה לא היה אף שחקן בכיר שרצה להגיע ולחתום בפיטסבורג כי כולם ידעו שהקבוצה הזאת לא הולכת לרוץ לפלייאוף. רק אם פיטסבורג יראו שהם מתכוונים לזה ברצינות, יהיה להם סיכוי בעתיד גם לחזור לשם – ולא רק בגלל חולשת היריבות ושנת שיא של השחקנים שלהם.

שווה להם להשקיע את כל המשאבים? בפיטסבורג יש אווירה אחרת פתאום (צילום: AP)

- לפני שבוע רשמתי את הקבוצות שאני רואה כמועמדות ואת אלו שלא מסוגלות להתמודד עד הסוף והקבוצה שאולי הכי התלבטתי לגביה היא אנהיים. יצא לי לראות את האיינג'לס די הרבה השנה (כי הם משחקים בבית עם סיאטל, שדרך אגב – לגבי הכיוון שלה לא היה לי ספק שהוא למטה, מה שרואים בשבועיים האחרונים). מצד אחד, קשה לי מאוד לראות אותם מצליחים עם ההתקפה המאוד מוגבלת שלהם כרגע. מצד שני, זאת קבוצה שמחזיקה בפאנץ' 1-2 אולי הטוב ב-AL, בדמותם של וויבר והארן, מה שאמור לתת לה הזדמנות לנצח כל יום שני פחות או יותר. מתברר שטעיתי וכמו שזה נראה כרגע, טקסס ייסגרו את הבית מוקדם כמו שנה שעברה. אולי המהפך במשחק האחרון יביא איזושהי בשורה ללוס אנג'לס.

- וגם השנה, נולאן ריאן (שיהיה רק בריא, אחרי שאושפז השבוע) הראה איך המתודה שלו עובדת, כשהפיצ'רים של טקסס פשוט נותנים עונה מופתית, אפילו כשקליף לי כבר לא שם. ארבעה שאטאאוט בששת המשחקים האחרונים זאת עבודה לא רעה בכלל, הייתי אומר

- רק לי זה נראה לא ממש מקרי שהסרט "קפטן אמריקה" יוצא פה לאקרנים בדיוק אחרי שג'יטר חובט את החבטה ה-3000 שלו?

- ברצינות עכשיו – אפילו אוהד רד סוקס כמוני לא יכול שלא להריע למה שג'יטר עשה. זה נראה טריוויאלי לפעמים ששחקן בקליבר כזה נשאר בטופ כל כך הרבה זמן, אבל זה הכל חוץ מטריוויאלי. רק תסתכלו על נומאר, שיושב היום בבוקסת הפרשנים של ESPN ולפני פחות מעשר שנים נחשב לכזה שאמור להגיע לאותו הישג כמו ג'יטר. היופי בהישג של ג'יטר זה לא רק שהחבטה ה-3,000 שלו היתה הומראן, או שהוא חבט 5 מ-5 במשחק או שהוא ניצח את המשחק אלא העובדה שהוא עשה את זה כשהוא עדיין בשיאו ולא בסוג של עונת פרישה עם ממוצע עלוב של 22 אחוז, כמו שראינו אצל הרבה שחקנים אחרים (האחרון שבהם קרייג ביג'יו). למעשה, ג'יטר השיג את ה3,000 שלו בעונה ה-17 בלבד שלו, משהו שרק חמישה שחקנים אחרים הצליחו לעשות (בינהם טיי קוב ופיט רוז), וזה רק מדגיש את גודל ההישג שלו.

- המטס הודיעו היום שהם לא מתכוונים לעשות טרייד על חוזה רייס ואני עוד לא בטוח מה אני חושב על זה. מצד אחד, די ברור שטרייד עליו אחרי הטרייד על קיירוד (טרייד מצוין לשני הצדדים) והטרייד הדי ברור שיבוצע על קרלוס בלטראן יהרוג את האוהדים של המטס לגמרי. מצד שני, אם המטס לא מתכוונים להחתים את רייס בסוף השנה, הרי שלשמור אותו לחודשיים שבהם אין להם סיכוי להתמודד על מקום בפלייאוף במקום לנסות להביא אבני בניין לשנים הבאות, זה בבירור בזבוז. בקיצור, מה שאני אומר הוא – אחרי שיתפנה בכל מקרה הכסף שבלטראן וקיירוד מקבלים בשנה הבאה, כדאי מאוד למטס להחתים את רייס לחוזה חדש וארוך אחרת ההחלטה הנוכחית היא פשוט שגיאה.

- כאילו לפילי לא היתה רוטציה מספיק טובה עם האלאדיי, לי והאמלס (ואוסוולט כשהוא בריא) עכשיו גם ואנס וורלי שהצטרף אליה נראה פיגוז. מישהו רוצה להמר נגדם בפלייאוף?

- המספרים של הנלי רמירז מאז ההגעה של ג'ק מקיאון לפלורידה? 37.5 אחוזי חבטה, חמישה הומראנס ו-21 RBI. לפני זה? ממוצע 20% בקושי. לפעמים, הסטטיסטיקה מספרת הכל

- הערת פוטבול לא קשורה לסיום – אולי זה רק נדמה לי, אבל יכול להיות שכל השביתה הזאת, עכשיו שהיא עומדת לפני סיום, היא התרגיל הגדול בהיסטוריה ביחסי ציבור? תחשבו על זה ככה – השוק האמריקאי בצרות גדולות מאוד, יש סיכוי מאוד סביר שהיינו רואים ירידה דרמטית במכירות הכרטיסים בשנה הקרובה כי המחירים פשוט היסטריים. עכשיו? אנשים כל כך ישמחו שיש להם פוטבול, הם יהיו מוכנים לשלם כל דבר.

תישאר, תישאר. תישאר? רייס (צילום: AP)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully