דרק שארפ: הרגעים הבלתי נשכחים בקריירה

קשה לסכם קריירה של שחקן כמו דרק שארפ, בעיקר בגלל שהתרומה שלו לכדורסל מתעלה על נתונים סטטיסטיים כאלו או אחרים. אפשר לציין את 13 האליפויות בהן זכה יחד עם מכבי תל אביב, את 11 הגביעים שזכה להניף או את שלושת התארים האירופאים בהם זכה עם הקבוצה (שתי אליפויות יורוליג, אחת בסופרוליג). אבל כל זאת לא באמת יעשה חסד עם שחקן ששם לעצמו כמטרה לעשות את הקבוצה טובה יותר, אם בצד ההגנתי, כאחד משחקני ההגנה הטובים שנראו במגרשינו, או בצד המנהיגותי, כשכיהן כקפטן הקבוצה בחמש העונות האחרונות. ובכל זאת, הנה חלק מהרגעים שעשו את הקריירה של הרכז לבלתי נשכחת.

כל שחקן שרוצה להגיע לרמות הגבוהות- ובארץ, ב-58 השנים האחרונות, מדובר במכבי תל אביב- צריך למשוך בצורה כלשהי את עינה של הענקית בצהוב, ודרק שארפ לא היה שונה. הרכז, ששיחק במכללת דרום פלורידה, טס אל ארץ הקודש כדי לשחק במכבי חדרה, ועבר לבסוף לבית"ר מגדל העמק, פגש את מכבי במדי הקבוצה מלאומית ב' כשזו התייצבה למפגש כפול ומפחיד עם מכבי בשמינית גמר גביע המדינה. הצהובים לא התקשו ועלו בסופו של דבר (97:109 במשחק הראשון, 71:106 בשני), אבל מי שהותיר את חותמו היה שארפ, שלהט מול האלופה וקלע 30 נקודות במשחק הראשון ו-32 בשני. שנתיים מאוחר יותר, הוא כבר לבש את המדים הצהובים.

איש לא ציפה יותר מדי מהרכז הנמוך שהגיע מליגת המשנה להרשים יתר על המידה כבר בעונתו הראשונה ב-1995/6, אבל זה בדיוק מה ששארפ עשה. 8.2 נקודות ו-1.7 אסיסטים קלע שארפ, כשהוא מציג יד חמה מחוץ לקשת, ומה שיהפוך בהמשך הקריירה שלו לסימן היכר- אחוזים גבוהים במיוחד מהקו. בסיום אותה עונה, בה זכו הצהובים באליפות, נבחר שארפ לתגלית העונה של הליגה.

יש לא מעט רגעים בעונה הזאת שנתנו סימנים למה שהולך להגיע משארפ בהמשך הקריירה, אבל אולי כאן, בעונת 2000/1, השורה התחתונה כן משנה: בעונת השיא שלו מבחינת נקודות (11.1 בממוצע למשחק) הוביל שארפ את מכבי תל אביב לזכייה בתואר אירופאי ראשון מאז 1981, כשהקבוצה זכתה בתואר הסופרוליג. עד לגמר עצמו בברסי היה שארפ מעמודי התווך של החבורה בצהוב, בעיקר בחלק ההגנתי, שגם הוא הפך לסימן היכר שלו, ובגמר עצמו תרם 5 נקודות, בעוד מכבי ניצחה את פנאתינייקוס 67:81 כדי להניף את הגביע.

היכולת הנהדרת של שארפ, בצירוף עם העובדה כי התחתן בתקופה בה שיחק במגדל העמק עם אזרחית ישראלית, הקנתה לו לא רק אזרחות, אלא גם את ההזדמנות להפוך לחלק מנבחרת ישראל. מהרגע הראשון, הפך שארפ למוביל בנבחרת, וביורובאסקט של 2001 היה מהבולטים בחבורה שבכחול לבן שהגיע עד למקום העשירי. משחקי השיא שלו היו מול ליטא (12 נקודות) ואוקראינה (19 נקודות). בשלב הנוק אאוט תרם 7 נקודות בהפסד לספרד החזקה, שהגיעה עד המקום השלישי באותה שנה.

עונת 2003/4 היתה אמורה להיות אחת הגדולות בתולדות המועדון. מכבי בנתה קבוצה חזקה בידיעה שהפיינל פור של היורוליג ייערך בביתה. אלא שברבע הגמר, מרחק נגיעה מהפיינל פור, מצאו את עצמם הצהובים בפיגור 94:91 מול ז'לגיריס קובנה, 2.2 שניות לסיום. כמה מילים כבר נשפכו על הרגע הזה, הרגע בו אחז דרק שארפ את הכדור שקיבל מגור שלף שעמד במרחק חצי מגרש ממנו, התגבר על שני שומרים ועלה לשלשה שהפכה לאחד מהסלים המפורסמים בתולדות מכבי תל אביב והכדורסל הישראלי בכלל. בעקבות הסל המדהים הזה, נשלח המשחק להארכה, בו דרסה מכבי את יריבתה, והדריסה הזו נמשכה גם בפיינל פור עצמו, בו זכתה במכבי וחגגה תואר יורוליג אצלה בבית.

מי שחשב שההופעה של שארפ ברגע האמת מול ז'לגיריס היתה מקרה יחיד, קיבל את התשובה של הרכז בעונה שלאחר מכן. מכבי פגשה בחצי גמר הפיינל פור את פנאתינייקוס המוכרת, והתקשתה מאוד למצוא את הקצב שלה. למזלה, היה לה את שארפ שהציג את אחד ממשחקי השיא שלו, כשקלע 20 נקודות (7 מ-9 מהשדה) והוליך את קלעי הצהובים לניצחון עם 82:91 על הירוקים. בגמר עשתה מכבי את העבודה, גברה על טאו ויטוריה וזכתה לראשונה בהיסטוריה בתואר אירופאי שני ברציפות. בסיום אותה עונה, שנגמרה עם אליפות וגביע מקומי, קיבל שארפ לידיו את תפקיד הקפטן, והפך לשחקן הראשון שאינו יהודי שמקבל את התואר. מאז, הוא הוכיח כמה אפשר לעשות איתו, כשהיווה דומגא אישית לא רק לשחקנים שלבשו צהוב, אלא גם לצעירים שרק החלו ללמוד את המשחק.