מחיר הוגן?

הצביעו: האם דמארי שווה יותר מעמאשה?

מבחינת עומר דמארי, המעבר להפועל תל אביב עדיף על פני האופציה הנוצצת של לשחק בסלטיק. זהו המסלול ההגיוני לשחקנים שיוצאים מחממה קטנה כמו מכבי פתח תקווה ויש להם פוטנציאל לשחק ברמות שאפשר לכנות אותן – אירופה. קודם קבוצת צמרת בישראל שתכין אותך ללחצים, הקשיים והאתגרים שיצפו לך בחו"ל, ורק אחר כך גש אל המבחן האירופי.

למסלול הזה יש כמובן יוצאים מהכלל, כמו למשל אלמוג כהן, אבל גם הוא לא מספק סתירה לקו הזה. אלמוג כהן התנסה קודם במכבי נתניה, שהתנסתה בעצמה במאבקי צמרת. מכבי נתניה זו לא מכבי פתח תקווה ואלמוג כהן זה לא עומר דמארי. כהן, שעזב את באר שבע בגיל צעיר, פיתח קריירה הרבה יותר עצמאית ומורכבת. הוא גם הגיע לנירנברג ללא ציפיות, במחיר סמלי. דמארי אולי מוכשר ממנו, אבל הוא צמח בחממה המוגנת של משפחת לוזון, זו ששומרת עליך גם מפני מאמנים דורשים כמו רוני לוי, איתו דמארי לא ממש הסתדר.

לכן, קשה לומר בוודאות שדמארי היה עומד במאמץ המנטלי והמקצועי שחיכה לו בסלטיק. מעטים מאתנו מכירים לעומק את הילד הביישן, שהחזיק עד לא מזמן לעמוס לוזון חזק את היד. אבל הפועל תל אביב תהפוך אותו לשחקן הרבה יותר חזק ושלם. היא שלב הביניים ההגיוני בדרך לאירופה. פס הייצור שייצא הקיץ את אניימה, בונדר, ורמוט, שכטר וזהבי מספק הוכחה נוספת לדמארי שהדברים אכן הסתדרו כמו שצריך עבורו.

מבחינת הפועל תל אביב, זה לא מבטיח לה שהיא מצאה את איתי שכטר החדש. לדמארי יש איכויות להפוך לאיתי שכטר, אבל הוא מגיע עם אותה גיבנת כמו אלרואי כהן – תג מחיר שיקצר את הסבלנות כלפיו כמעט לאפס. מיליון וחצי יורו על 50 אחוז מהכרטיס, כך מספרים, זו ירידה מהפסים. אם מיטש גולדהאר היה חותם על עסקה כזו, היו הופכים אותו לבדיחה. בטח אם מדובר בהצעה הראשונית עליה דובר כבר בינואר 2010, ופתאום, במחי ספין סקוטי אחד, אתה נכנע להצעה הזו. תוסיפו לזה אחוזים גבוהים ממכירה עתידית של דמארי לחו"ל, והרי לכם סחיטה של ממש. אם על שכטר מוכנים לשלם 2.5 מיליון יורו בליגה הרבה יותר עשירה מישראל, אז התחליף המקומי שווה 3 מיליון? איפה ההגיון הכלכלי של אדם עם תדמית מחושבת מבחינה פיננסית כמו טביב (אלא אם כן לא מספרים לנו משהו)?

אם אפשר לחלץ משהו טוב מכך, זו לפחות המוטיבציה של טביב להוכיח. להשתיק. הפנייה החוזרת של טביב לאוהדים האדומים במסיבת העיתונאים של דמארי הציגה בעלים שמוכן להזיע כדי להרוויח הכרה. עם התקפה שכוללת את תמוז, לאלה ודמארי, יש גם על מה לדבר. עכשיו הפועל תל אביב צריכה להביא קשר שישלים עבורה את יכולת המסירה של ורמוט, כדי שכל העומס בנושא לא ייפול רק על אלרואי כהן, ואפשר יהיה להסתכל למכבי חיפה נטולת ליאור רפאלוב בגובה העיניים ממש.

1. ההחתמה של דמארי בהפועל תל אביב מלמדת שלא היה טעם בפאניקה שליוותה את נושא הרכש במועדון הקיץ. סגל, לא רק בישראל הקטנה, סוגרים סמוך לתחילת העונה. בטח כשעוזבים אותך כל כך הרבה שחקנים. היו ויש המון דברים בהפועל תל אביב שצריכים להדליק לאוהדי הקבוצה נורה אדומה, אבל לא נושא הרכש. יש מספיק מקרים לאורך ההיסטוריה של קבוצות שנסעו למחנה אימון עם סגל הרבה יותר חסר מזה של הפועל תל אביב בקיץ 2011, והסתיימו בריצה לאליפות. תשאלו את דרור קשטן.

2. ואם כבר קשטן: לאורך רוב מסיבת העיתונאים של דמארי, קשטן ניסה כל הזמן להלל את המגעים הדיסקרטיים שנוהלו עם חלוץ מכבי פתח תקווה. בגישתו המוזרה, קשטן התכתב לא מעט עם הביקורת שנכתבו על טביב, עם התדמית שטביב ניסה להדביק להראל, עם הדברים שנכתבו על הקשר בינו לבין טביב, וכל מיני רכילויות שמאמן אגדי כמוהו לא צריך להתעסק בהן בכלל.

קשטן לא הובא להפועל תל אביב כדי לשמש כסניגור של טביב, וזה ממש קורע לראות מאמן יסודי כמוהו מתייחס לשיח הלא מקצועי והמאוד רגשני שיש סביב המועדון בחודשים האחרונים. בשבועות הראשונים כמאמן החדש-ישן של הפועל תל אביב, קשטן שימש דוגמה חיובית לקודמיו: עובד בשקט, לא מתמרן, לא מקשקש, לא מתלונן, משפר את מה שיש ולא מדגיש את מה שאין, ומבין את מקומו - מאמן כדורגל. במסיבת העיתונאים של דמארי קשטן חרג מכך. מוטב יהיה אם ימנע מכך בעתיד.