רק לפני מספר שבועות, עקב כל עולם הספורט באדיקות אחרי רצף הניצחונות המטורף של נובאק דג'קוביץ'. הסרבי המצויין נעצר לבסוף על 43, אבל פתאום, נדמה שזה לא ממש אמר שום דבר. היום, עם תואר אלוף ווימבלדון ביד, וחשוב יותר מזה, עתיד שנראה ורוד במיוחד, דג'וקוביץ' באמת הגיע למרכז הבמה
אלפי צופים שטפו את היציעים במטרה לחזות במותחן המרתק בין נדאל לדג'וקוביץ', אבל סביר להניח שצופה אחת חגגה יותר מכולם: ילנה ריסטיץ', חברתו של הסרבי הזילה לא מעט דמעות בסיום, מצב שהיא בהחלט יכולה להתרגל אליו בכושר בו דג'וקוביץ' נמצא כרגע
ואם מדובר בדומיננטיות בספורט, הרי שלג'נסן באטן בוודאי יש דעה בנושא. נהג הפורמולה 1 רואה בימים אלה את יריבו, סבסטיאן פטל דורס את כל יריביו בדרך הכמעט בטוחה לתואר, כך שג'נסן יכול לקחת פסק זמן ולצפות במעט טניס איכותי
המסכנים בקהל שלא מצאו מקום מוצלח כמו באטן וריסטיץ', נאלצו למצוא דרכים מקוריות משלהם לראות ולהנציח את המשחק הנהדר
ואכן, איזה טניס איכותי קיבלנו, כיאה לשני הענקים. דג'וקוביץ' הגיע עם נחיתות עצומה בהתמודדות מול נדאל: לא פחות מחמש פעמים הפסיד לספרדי בגראנד סלאמים לעומת 0 ניצחונות. טוב נו, עד הערב, כמובן.
הפסדו של נדאל סימל בין השאר את העליה של דג'וקוביץ', שצימק את המאזן בין השניים ל-16:12 לטובת הספרדי. נדאל התקשה מאוד בגמר, ובעוד רשם רק 6 טעויות בלתי מחויבות מול מארי בחצי, מול דג'וקוביץ' היו לו לא פחות מ-15
ועל כל טעות כזאת הוא שילם בריבית דריבית. דג'וקוביץ' הגיע מרוכז מאוד, כשהוא יודע שגם יתרון של שתי מערכות לא תמיד מספיק מול נדאל. עד כמה מרוכז הוא הגיע? הסרבי פגע ב-5 מתוך 6 נקודות השבירה שהיו לו, ועם מאזן כזה קשה מאוד לגבור עליו
דג'וקוביץ' הופך לטניסאי השני בלבד שמצליח לגבור על רפאל נדאל בגמר טורניר גראנד סלאם. הראשון כמובן הוא רוג'ר פדרר, ורק כדי לסבר את האוזן, הוא הצליח לעשות זאת רק פעמיים
הסרבי, שרק בתחילת השבוע חגג את הבשורה שהוא ידורג ראשון בעולם אמר אז שזהו הישג השיא שלו, והערב הוא אותת ליריביו שהוא לא עומד להסתפק בזה. עתה הכוונה היא להישאר שם את פרק הזמן הארוך ביותר שהוא יכול. מי יודע, אולי גם פה הוא ינסה לשבו איזה שיא
הספרדי נותר לבסוף עם צלחת הכסף, ותואר סגנו של דג'וקוביץ', הישג לא רע בסך הכל. אבל כשאתה רפאל נדאל, הצלחת לא ממש מרשימה אותך
עכשיו, אחרי שכל הלחץ ירד ממנו, יכול נובאק לנוח קצת, ליהנות מההישג, ולצאת לחגוג קצת. אבל לא יותר מדי כמובן, אחרי הכל, מקום ראשון בעולם ואלוף ווימבלדון, אלו תארים מחייבים מאוד. תשאלו את נדאל