פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        עכשיו זה בידיים של איוניר

        להוציא את פרשת בוזגלו, מכבי תל אביב עוברת קיץ שקט, כמעט חלומי. זה יכול לסייע למאמן רק אם יימנע מהטעויות שעשה אשתקד

        יום מכבי תל אביב בוואלה! ספורט: האריס מדוניאנין יורה בצרורות בראיון מיוחד

        האם גיא חיימוב הוא השוער הפותח המתאים למכבי תל אביב?

        למיטש גולדהאר הייתה אמירת מפתח שבה השתמש פעמיים מאז שרכש לפני שנתיים את מכבי תל אביב – "אין אדם יותר גדול מהמועדון". הוא עשה זאת בעת ההכרזה על פיטוריו של אבי נמני ובזמן הודעת הפרידה ממאור בוזגלו. אם במקרה של נמני עוד עמדה הצהרתו של הבוס במבחן, הפעם איש כבר לא פקפק: מאור בוזגלו בדרך החוצה ממכבי תל אביב ואין מי שיערער על הקביעה. לא אוהדים, לא מקורבים ולא חברי הנהלה. מבלי להיכנס לשאלה מי צודק במיני-פארסה הזו, שאפשר לומר שהייתה בלתי נמנעת, היקש בולט אחד עלה ממנה: מכבי תל אביב היא באופן סופי הקבוצה של גולדהאר, וההכרה בעובדה הזו סייעה לכך שעד לצאת הקבוצה למחנה האימונים בהולנד, הקיץ שלה היה נטול שערוריות. זה היה הקיץ הרגוע, אולי הכי רגוע, של מכבי תל אביב בשני העשורים האחרונים.

        כשגולדהאר הגיע הוא ביקש להנחיל תרבות ניהול הלקוחה מהמודל האמריקאי – בנייה איטית ומבוקרת, עונת חסד למאמן והכרה בכך שהתוצאות שיישפטו הן אלה שיושגו בטווח ארוך יותר מהשנה הראשונה. בכדורגל הישראלי, ובמיוחד בסיר הלחץ הקרוי מכבי תל אביב, זו משימה כמעט בלתי אפשרית. הוא עדיין מנסה. נמני העביר עונה וחצי, איוניר זרע פאניקה במערכת במקום לייצב אותה וימשיך עונה נוספת כדי להראות שהוא יכול גם אחרת. בסופו של דבר, שניהם קיבלו צ'אנס ראוי.

        הקיץ השקט במכבי תל אביב לא ממש טוב מבחינה שיווקית ולא יעזור למכור עוד מנויים, אבל משמש מרשם מצוין להורדת הלחץ מהשחקנים. בעונה שעברה כולם ניגנו על כך שמדובר בקבוצה של 120 מיליון שקל שלא מספקת את הסחורה. הטענה כעת היא שגולדהאר החליט הפעם לא להשתגע ולא לפתוח את הארנק, רק שצריך לזכור הוא עדיין משלם הרבה מאוד כסף לכל הרכש שהגיע אשתקד. המשוואה, לכאורה, נראית פשוטה: אותו סגל, יותר רצינות, פחות ציפיות ואפס אופוריה.

        לגולדהאר ואיוניר יש עוד דרך ארוכה להוכיח שמכבי תל אביב היא קבוצה בוגרת יותר. ב-15 השנים האחרונות הקבוצה הוכיחה שיותר מכל יריבה, היא האויבת הגדולה ביותר של עצמה. גם בתקופה שבה הכאוס אוכל כל חלקה טובה בהפועל תל אביב, מעל בית"ר ירושלים מרחפת סכנת פירוק ומכבי חיפה ממשיכה לאבד שחקנים בסיטונות, אין בקריית שלום שום ערובה לכך שההצלחה בדרך. התחושה, במיוחד לאחר העונה שעברה, היא שהמשימה של החזרת המועדון למסלול הפכה לבלתי אפשרית, שמדובר במועדון מקולל ורקוב שאין לו גאולה. זה, כמובן, לא נכון. השנים האחרונות לא עשו טוב לצהובים, אבל הם לא ניצבים בעמדת פתיחה נחותה מזו שבה הייתה הפועל תל אביב לפני עונת הדאבל, והפועל תל אביב לא רק שלא נרפאה מכל המחלות שלה, היא רק סובלת מהן יותר ויותר. על פניו, במכבי תל אביב יש היום תשתית בריאה יותר מזו שהייתה בה בעידן לוני הרציקוביץ' ובתקופה הקצרה של אלכס שניידר.

        מה זה אומר בשורה התחתונה? כרגע, לא יותר מדי. כדי שהסדר הניהולי יתורגם להישגים, המשימה של איוניר תהיה לחשוב, להגיד ולבצע את הפעולות ההפוכות מאלה שעשה בשנה שעברה: לא להאשים את המערכת, לא להלחיץ אותה ולא לברוח מאחריות ולהטיל אותה על שחקנים. יותר מהשגת הניצחון הראשון, הוא יצטרך לדעת להתמודד בכבוד עם ההפסד הראשון וגם זה שיבוא אחריו. איוניר צריך להפנים שאצל גולדהאר שפת הגוף, הדרך וההתנהלות הכללית לא פחות חשובות מתוצאות. אם לא יעשה את זה, גם הוא עלול לקבל את שיחת הטלפון הגורלית מקנדה במהלך העונה. ואז אף אחד כבר לא יזכור איזה קיץ נינוח היה למכבי תל אביב.