אייסים: מארי הופך להצגה הטובה בעיר
אין דבר שניסו לעשות במחנה של אנדי מארי, שכולל בעיקר את אמו ג'ודי, חברתו קימברלי סירס ואותו, יותר מאשר למתג אותו מחדש ערב פתיחת ווימבלדון. זה כלל בין היתר מספר פרסומות משעשעות, אינספור ציוצים חושפניים ומשתפים בטוויטר ואפילו מתן האפשרות לכתוב לו מילות הערצה בעמוד הפייסבוק שלו, שיופיעו על תיק המחבטים במהלך משחקים. עשו שם הכל על מנת לנער מעל מארי את תדמית הבו?ק הסקוטי והבכיין ולשוות לו מראה נערי חביב, שיגרום לקהל האנגלי להתחבר אליו קצת יותר מבעבר.
במסגרת כך, העניק מארי אינספור ראיונות לפני הטורניר בהם דיבר על כל דבר אפשרי, כולל התשוקה שלו למשחקי מחשב וחשף בין היתר מה עוזר לו להתמודד היום עם לחץ טוב מבעבר. "דיברתי עם ז'וזה מוריניו, כשפגשתי אותו בלוס אנג'לס לפני שנה", אמר הבריטי, "והוא אמר לי: 'אתה חייב ליהנות מהלחץ. הוא תמיד יהיה שם ואתה חייב ללמוד לחיות איתו, תיהנה. גם ככה זה חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו עושים, אז כדאי להפיק מזה קצת הנאה'. זה לימד אותי הרבה ועכשיו אני מרגיש נוח יותר מבעבר וחושב שהבנתי איך צריך להתנהג. פשוט צריך להיות עצמך ולא לתת לכל דבר להפריע לך".
נראה ששינוי התדמית באמת עבד למארי והקהל הבריטי, שבעבר קרא לעברו בוז בשל דברים שאמר נגד נבחרת אנגליה בכדורגל ושהוצאו מהקשרם, למד לאהוב אותו במיוחד. המשחק של הבריטי מול איבן ליוביצ'יץ' ביום שישי בערב היה בבחינת חווית ספורט אדירה לכל מי שצפה בו אפילו דרך מסך הטלויזיה. כשכל שאר המגרשים מושבתים, הקהל הבריטי קיבל רק את מארי תחת גג סגור באצטדיון המרכזי. קרוב ל-13 אלף צופים משולהבים תמכו בו בצורה מרשימה מצד אחד, ולא גסה או לא ספורטיבית כמו שראינו בישראל ובמקומות אחרים בעבר. מעין שעטנז שרק מסורת הספורט הבריטית, שחווה את טורניר ווימבלדון בפעם ה-125 בהיסטוריה, יכולה לנפק לעולם.
לכן, לא מפתיע שמארי הרשה לעצמו בלב המערכה הרביעית, דווקא כשהלחץ היה בשיאו, לחבוט כדור בין הרגליים בצורה תיאטרלית בנקודה קריטית. דבר שעשה גם מול ג'ו ווילפריד צונגה בגמר טורניר קווינס והשתדל להראות שהוא עובד עליו כמעט בכל אימון מאז. קשה לומר שהוא התבגר, כי עדיין אחרי נקודות תמצאו אותו דופק על הראש וצועק fuck, אבל משהו באנדי מארי השתנה והשתחרר קצת. אולי משהו שיביא לו, אם לא השנה אז בעתיד, גם את תואר הגרנד סלאם שכל בריטניה מחכה לו. כי אם ג'ון מקנרו, לא בדיוק דוגמה לקור רוח כטניסאי, אומר עליך שאתה צריך להירגע, כנראה שמשהו באמת לא היה בסדר איתך.
שגיאה כפולה: אנדי רודיק תקוע
אין טניסאי שאנשים יותר אוהבים לאהוב מאשר אנדי רודיק. האמריקני בן ה-28 הוא אחת הדמויות הפתוחות והג'נטלמניות ביותר בסבב מאז ומתמיד, ובעיקר מי שסוחב על הכתפיים שלו כבר קרוב לעשור את האומה שלא מזמן הייתה אימפרית הטניס הגדולה בעולם והיום בקושי מיוצגת על ידי שחקנים בטופ 50. אבל ההפסד הקליל של רודיק לפליסיאנו לופז כבר בסיבוב השלישי של ווימבלדון חשף אמת קצת כואבת אבל נכונה: לאמריקני לא נשאר הרבה טניס חוץ מחבטות ההגשה האדירות שלו. נכון שפליסיאנו לופז תפס יום אדיר, ואליו עוד נגיע בהמשך, אבל רודיק פשוט נראה משותק ואובד עצות בכל פעם שהמשחק מנוהל בהחזרות מהקו האחורי והוא צריך ליזום משהו יצירתי.
גם אייר רוד בעצמו, שכבר היה בשלושה גמרים במועדון "אול אינגלנד" במהלך הקריירה מתחיל להבין שהסיכוי שלו לזכות בתואר בלונדון או בכל גרנד סלאם אחר קטן מאוד. "ברור שאני מתחיל לחשוב שזה כבר לעולם לא יגיע", הוא אמר אחרי ההפסד לספרדי, "זה טבע האדם, לא? אבל אני חייב להמשיך הלאה". בשלב זה של הקריירה שלו, נראה שלרודיק יהיה קשה מאוד לצרף את הזכייה באליפות ארצות הברית הפתוחה ב-2003 עוד תואר לרזומה ודי בצדק. הוא פשוט לא מוכשר ומגוון כמו רוג'ר פדרר, רפאל נדאל, נובאק דג'וקוביץ' ושאר השחקנים שמרכיבים את הטופ של הטניס העולמי.
למרות המילים הקשות על רודיק, חשוב גם להחמיא לפליסיאנו לופז. הספרדי בן ה-29 הפסיד בעבר תשע פעמים בתשעה מפגשים שהיו לו מול רודיק, כולל אחד לפני שבועיים בטורניר קווינס ובכל זאת הגיע מלא אמונה והפתיע את האמריקני במגרש המרכזי בווימבלדון. לופז הוא ככל הנראה הטניסאי הספרדי הכי לא ספרדי שיש ואולי היה בהיסטוריה. הוא גבוה, בעל חבטות הגשה עוצמתיות ומשחק רשת מצוין ולא שולט בטופ ספינים ובמשטחי החימר כמו רפאל נדאל, דויד פרר או פרננדו ורדסקו לדוגמה.
לופז, שנחשב לאליל הנשים בסבב, הצליח להציג אולי את משחק הטניס הטוב בקריירה שלו מול רודיק וייצר מספרים פשוט מטורפים (28 אייסים ו-57 ווינרים מול 7! טעויות לא מחויבות בלבד). יהיה מעניין לעקוב אחריו בהמשך הטורניר, במיוחד מפני שההגרלה זימנה לו יריב לא בלתי עביר בשמינית הגמר (גאל מונפיס או לוקאש קובוט). לשמור על אותה יכולת הוא כנראה לא יצליח, אבל אולי הוא יוכל להיות סוג של סוס שחור בטורניר.
ווינר שוט: פירונקובה בזון
רק לפני חמישה חודשים ביקרה באילת צבטנה פירונקובה עם נבחרת בולגריה במסגרת גביע הפדרציה. היה מעניין מאוד לעקוב אחריה, וכשהגעתי לאחד המשחקים שלה כדי לראות את הפלא שהגיעה עד לחצי גמר ווימבלדון, פגשתי עיתונאי בולגרי שענה לשאלות עליה בתנועת יד מבטלת של "ככה-ככה". "היא קצת אמוציונלית, לא מצליחה לשמור על יציבות ומתקשה לנצח במשחקים", הוא ניתח כשברקע פירונקובה בת ה-23 ספגה הפסד מביך 6:4, 6:4 למנדי מינלה החלשה מלוקסמבורג.
אין ספק ש"צבצי" היא אחת הטניסאיות שמשיגות הכי מעט ביחס ליכולות שלה. פירונקובה נישאת לגובה של 1.80, אתלטית מאוד ובעלת טכניקה מיוחדת שכמעט ולא רואים בסבב, עם הגשות חתוכות שזורקות את היריבה מחוץ למגרש וסלייסים בפורהנד, מכה שכבר כמעט ולא קיימת, ואפילו משחק רשת לא רע.
לכן, כל כך מפתיע לראות את פירונקובה מסתובבת סביב המקום ה-35 בעולם במשך תקופה כל כך ארוכה ולא מצליחה להגיע לשום הישג משמעותי בסבב הנשים, כשמתחילת השנה לא עברה סיבוב שני באף אחד מהטורנירים בהם השתתפה, פרט לטורניר איזוטרי בנאסו, בהמאס.
הניצחון של הבולגריה על ורה זבונרבה, המדורגת שלישית בעולם ושנייה בטורניר, בשחזור חצי הגמר מאשתקד היה מפתיע לא רק כי נראה שהוא החזיר את הרוסיה כמה שנים לאחור מבחינה מנטאלית, אלא כי פירונקובה סוף סוף נראתה כמי שמממשת במשהו את הפוטנציאל שלה. מעניין מה גורם לסיפור האהבה בינה לבין ווימבלדון. הרי לא מדובר במישהי עם הגשות אדירות או משחק עוצמתי במיוחד. בשמינית הגמר היא כבר תפגוש את ונוס וויליאמס, אותה ניצחה בדרך לחצי הגמר אשתקד. זה יהיה מרתק.
שובר שוויון: קסניה פרבאק? מי?
הטניסאית הרוסיה, שמדורגת 89 בעולם ונזקקה למוקדמות כדי להיכנס לטורניר, ממשיכה להתקדם ועלתה כבר לשמינית הגמר אחרי ניצחון מרשים במיוחד 4:6, 6:7 (2) על אנדראה פטקוביץ', המדורגת מספר 11 בעולם. קסניה פרבאק בת ה-20, אלופת הנוער באוסטרליה 2009, מעולם לא עברה סיבוב אחד בגרנד סלאם לפני ווימבלדון השנה ואין ספק שזה טורניר הפריצה שלה, שכלל גם ניצחון על שחר פאר, ואולי מתהווה לנגד עינינו עוד טניסאית מבית הגידול הרוסי, שתלווה אותנו לאורך שנים. יהיה מעניין לבחון את זה כבר בסיבוב הבא, כשתיתקל במנצחת בין פרנצ'סקה סקיאבונה לטמירה פאשצ'ק.