אפשר עוד להציל את יובנטוס? האם אנטוניו קונטה הוא המאמן המתאים לגברה הזקנה

כמה דברים שצריך לדעת על מאמנה החדש של אינטר

האם ההימור של רומא על לואיס אנריקה ישתלם?

אנטוניו קונטה מעולם לא הסכים לוותר, אפילו לא לגנים שלו. כאשר החל להתקרח עוד בהיותו שחקן, הוא לא נשאר "סקפטי מכאן ומכאן" כמו זינאדין זידאן או אטיליו לומבארדו. קשר יובנטוס הלך למכון מתמחה בטורינו, ועד מהרה אף כיכב בפרסומת שמקדמת את שירותיו עם רעמה שלא היתה מביישת את פאבל נדבד. מארקו מטראצי, כפי שזיזו יודע היטב, לא נוהג לפספס הזדמנות להקניט שחקני יריב, וטען פעם או פעמיים בראיונות לתקשורת בתחילת העשור הקודם שקונטה הוא "לא יותר מפאה מזויפת". תגובתו של אנטוניו לא איחרה לבוא. "אפשר להשתיל שיער, אך המדע עדיין לא הצליח להשתיל מוח, וחבל – זה בדיוק מה שמטראצי צריך", פלט האיש שמונה החודש למאמנה החדש של יובנטוס. הגברת הזקנה זקוקה נואשות לגישה הלוחמנית וחסרת הפשרות של קונטה. הרי זה היה הסמל המסחרי שלו כשחקן, בדרך להפוך לאחת הדמויות הנערצות ביותר על אוהדי יובה. לצופים מחוץ לאיטליה תישמע ההשוואה לאלסנדרו דל-פיירו מופרכת ומגוחכת, אבל ביציעי דלה-אלפי הישן קיבל קונטה כבוד גדול יותר מהנסיך. האולטראס שרו שירים בשמו, בנוסח: "לא זזים בלי אנטוניו קונטה, הקפטן שלנו לנצח", גם אחרי שהסרט עבר לזרועו של דל-פיירו.

איך שלא תסתכלו על זה, השידוך בין קונטה ליובנטוס היה מושלם, וזה לא דבר של מה בכך עבור ילד שגדל בעיר לצ'ה, אי שם בעקב של המגף האיטלקי, בדרום העני. כבר בגיל 16 התקדם קונטה לקבוצה הראשונה של לצ'ה, ובמשחקו השני נתן הצגה גדולה. היה זה ב-20 באפריל 1986, במחזור הלפני-האחרון של העונה, אליו הגיעו רומא ויובנטוס צמודות בפסגה. בעוד יובה מנצחת את מילאן 0:1 משער של (נסו לנחש ולא תצליחו) מיכאל לאודרופ, הפסידו הרומאים באולימפיקו 3:2 ללצ'ה, האחרונה בטבלה שירדה ליגה בכל מקרה. רצה הגורל, וכבר בתחילתה של הקריירה סייע הנער הצעיר לגברת הזקנה לזכות בסקודטו, והוא בכלל לא היה מאוהדיה. כעבור שש שנים הוא חתם בשורותיה.

"כשהגעתי ליובנטוס, לא הייתי בטוח שאשאר בה לאורך זמן. פגשתי כוכבים כמו רוברטו באג'יו ויורגן קולר, והייתי בסך הכל בחור אלמוני מלצ'ה. אמרתי לעצמי שאני צריך ליהנות מהרגעים האלה ולהשתדל לעשות את המקסימום", נזכר בזמנו קונטה. הוא עשה את המקסימום במשך 12 שנים נהדרות, זכה בחמש אליפויות, הגיע ארבע פעמים לגמר ליגת האלופות (כולל זכיה אחת), והתכבד להניף גם את גביע אופ"א. על אף שכישרונו הטבעי לא התקרב לזה של חבריו לקישור, ההקרבה והנחישות עשו את שלהן. קונטה היה שחקן הנשמה האולטימטיבי של יובה, אחד שיודע לצעוק ולהנהיג כשצריך, וגם מבקיע שערים קריטיים. אוהדי יובה השרופים זוכרים עד היום את שער השוויון הפנומנלי שלו בתוספת הזמן בסן-סירו, שהביא תיקו 2:2 מול מילאן באוקטובר 2000. קונטה השכיב את פאולו מאלדיני על הדשא כאילו מדובר בטירון חסר ניסיון ושלח כדור מדוד וחכם לפינה הרחוקה. אלה היו שנות הזוהר של קונטה, והוא שאב בשקיקה כל שנייה. "את כל הקריירה שלי בניתי בזיעה ובהתמדה. אף אחד לא עשה לי טובות, השגתי הכל אך ורק בעצמי. האוהדים יודעים להעריך את זה, ולכן גם בתקופות הפחות טובות הם לא נטשו אותי והיו לצידי", אמר קונטה לפני הפרישה.

במדים הלאומיים של איטליה לא היה למנוע של יובנטוס מזל. הוא ישב על הספסל במונדיאל 94', צ'זארה מאלדיני לא לקח אותו למונדיאל 98', ורק ביורו-2000 זכה קונטה סוף-סוף למקום בהרכב. כל מעריצי יובה ברחבי איטליה עמדו והריעו לו כאשר הבקיע שער מרהיב במספרת לרשת טורקיה בשלב הבתים, אבל הגורל היה אכזר. ברבע-הגמר מול רומניה נפצע הקשר האיטלקי בקרסולו מתיקול פראי של גיאורגה חאג'י וגמר את הטורניר. קונטה האשים את הכוכב הרומני בניסיון מכוון לשבור את רגלו, וזעם על כך שחאג'י יצא בזול עם כרטיס צהוב. בסופו של דבר, ספג הרומני גם צהוב שני על התחזות והורחק במשחקו האחרון בנבחרת, ה-125 במספר. גם קונטה, מסתבר, לא שב יותר ללבוש את החולצה של סקואדרה אזורה. הוא נעצר על 20 משחקים בלבד.

קונטה פרש ממשחק פעיל בקיץ 2004, בגיל 35, וכעת הוא חוזר הביתה כעבור שבע שנים, הפעם על תקן מושיע פוטנציאלי של קבוצה שסיימה את שתי העונות האחרונות במקום השביעי המבזה מבחינתה. הוא מביא איתו הרבה מאוד כוונות חיוביות, רוח קרב ונוסטלגיה, אך האם זו החלטה משתלמת מבחינה מקצועית? נכון לעכשיו, אף אחד באיטליה לא מוכן להמר, אם כי לא מדובר בחתול בשק. אמנם אין לקנוטה ניסיון אימון אפילו בקבוצות מרכז טבלה, שלא לדבר על הצמרת, אך הוא עבר תחנות רבות וצבר חוויות מעניינות. את קורס המאמנים סיים קונטה כבר ב-1998, ועתידו היה ברור לו היטב כאשר תלה את הנעליים. תחילה הוא עבד כעוזר מאמן בסיינה, משם המשיך לשתי קדנציות באותה עונה בארצו מהליגה השלישית, ואז התפנה להצלחה המסחררת הראשונה שלו בבארי. בדצמבר 2007 מונה המאמן הצעיר במקומו של ג'וזפה מטראצי (אביו של ההוא שזקוק להשתלת מוח), והדרום סער – הרי לצ'ה היא היריבה האיזורית המושבעת ביותר של בארי. הקבוצה היתה אז בסכנת ירידה לליגה השלישית, אבל קונטה ייצב את הספינה והצעיד אותה תוך שנה וחצי לעליה לליגה הבכירה. העבודה הנפלאה הקפיצה את מניותיו, ולראשונה נשמעו דיווחים שקישרו אותו ליובנטוס.

למעשה, היו אלה שמועות מבוססות מאוד. אחרי פיטוריו של קלאודיו ראניירי בקיץ 2009, היווה קונטה אחת משתי האופציות שנשקלו על ידי הגברת הזקנה. בסופו של דבר, הועדף צ'ירו פרארה, וההימור לא עלה יפה – הבוס הצעיר פוטר אחרי פחות מחצי שנה בתפקיד. היום פופולארי במיוחד באיטליה לתהות אם קונטה הוא "פרארה החדש", ולא קשה למצוא קווי דמיון בין השניים. גם פרארה גדל בדרום המדינה (בנאפולי), שירת נאמנה את יובנטוס במשך 11 שנה אחרי שהגיע בשנות ה-90' (כך שלמעשה את רוב הקריירה בילה לצידו של קונטה), ואפילו את הקריירה בנבחרת סיים הצמד יחדיו אחרי יורו 2000. אלא שכאן ההקבלות מסתיימות. בעוד פרארה האלגנטי והמעונב, עם משקפיים של משורר, נתפס כמאמן רך ולא סמכותי, הרי שקונטה הוא ההיפך המוחלט ממנו. מי שזוכר אותו על המגרש, יודע שמדובר בהתגלמות הקשיחות. כזה הוא נותר גם על הקווים.

אחרי שהמינוי המיועד ביובנטוס כשל לפני שנתיים, האריך קונטה את חוזהו בבארי, אך הסתכסך מיד עם ההנהלה ועזב בטריקת דלת שהדהימה את התקשורת. הוא חתם באטאלנטה כדי להתנסות לראשונה בליגה הבכירה, והרומן עלה מהר מאוד על שרטון. האוהדים הזועמים של הקבוצה מברגאמו, אשר ידועים לשמצה בהתנהגותם האלימה, קיללו את קונטה ללא הפסקה ואף ניסו לפגוע בו פיזית, אבל המאמן לא היסס להתעמת איתם חזיתית. רק התערבות משטרה מנעה מהצדדים להגיע לתגרה, לפני שהמאמן הגיש את התפטרותו. בעונה החולפת שיקם קונטה את המוניטין כאשר הצעיד את סיינה לעליה מהמקום הראשון בליגה השנייה. כבר עכשיו אפשר להכתיר אותו לקבלן עליות מדופלם, אך הוא מעוניין בהילה משמעותית הרבה יותר.

קונטה מגיע ליובנטוס כשההנהלה נמצאת תחת לחץ עצום מצד האוהדים וזקוקה לתוצאות מיידיות, במיוחד לרגל המעבר לאצטדיון החדיש. הסגל שלו לוקה בחסר, ונדרשים שיפוצים על מנת שהגברת הזקנה תחזור להיאבק על סקודטו. קשה להגיד שיובנטוס עובדת באופן מסודר, ואת האימפולסיביות בהחלטותיה ניתן לראות בהחתמתו של אנדראה פירלו שהגיע בהעברה חופשית כשחוזהו במילאן לא חודש. מובן לכל שמדובר בגאון, אחד האמנים האיטלקים הגדולים של העשור שעבר, ובגיל 32 יש לו עוד מספר שנים בטופ. עם זאת, ברור גם שאסור לצרף לסגל כוכב מסוג זה לפני שזהותו של המאמן החדש ידועה. בשיטת 2-4-4 של קונטה, עם שני קשרים מרכזיים עם נטיות הגנתיות ושחקני כנף שדואגים להעברת כדור מהירה, אין מקום לפירלו, וכבר עכשיו מוצא את עצמו המאמן בפני סוגיה קשה מאוד לפתרון.

הקיץ צפוי להיות עמוס כותרות בטורינו. יובה הודיעה ביום רביעי על מימוש האופציות על רכישת שחקנים מושאלים רבים, וביניהם החלוצים פאביו קוואליארלה ואלסנדרו מאטרי, והקשר סימונה פפה. על אלברטו אקו וילאני, שבילה את העונה שעברה בהשאלה מליברפול, קונטה דווקא ויתר, כי הוא לא משתלב בתוכניותיו. שחקני הרכש עשויים להיות רבים – מיקלה פציאנצה, שחקן שמזכיר מעט בסגנונו את קונטה, כבר הגיע מנאפולי, ובימים אלה מתנהל מו"מ מתקדם עם ליון על רכישתו של המגן-קשר הברזילאי מישל באסטוס על מנת לפתור את הבעיה באגף השמאלי. גם מירקו ווצ'יניץ', החלוץ הלא רצוי של רומא, ישמח להצטרף.

קונטה חייב לשלב את כולם במהירות שיא, להפגין נחישות שאפיינה אותו כשחקן, ולהוכיח את עצמו כהרגלו באמצעות הרבה זיעה והקרבה. האוהדים יתנו לו גיבוי מלא בחודשים הראשונים, כי אלילים כמוהו לא חוזרים כל יום אחרי שנים ארוכות בגלות. אבל האשראי שלו בכל זאת מוגבל, ולמרות הבדלי התרבות בינו לבין פרארה, גורלו עלול להיות זהה אם יובה תדשדש במרכז הטבלה אי שם בינואר. זה הרגע בו יכול קונטה להפוך מאיש מקצוע טוב בליגת המשנה לסופר-סטאר בצמרת האירופית. ייתכן שהוא מסוגל לכך, כי הרי כשחקן הוא התגבר על מכשולים גדולים אפילו יותר. אבל בינתיים חובת ההוכחה עליו, וגם אם לקונטה מעולם לא היה שיער יפה יותר, הפרשנים באיטליה נותרים קצת סקפטיים.