בלוג ווימבלדון: עוד רגע גדול בקריירה של סרינה וויליאמס

כמה סמלי היה שרוג'ר פדרר ניצח את נובאק דג'וקוביץ' בחצי גמר הרולאן גארוס עם אייס אדיר. למה סמלי? כי זה הראה מה שובר את השוויון מבחינת השוויצרי כרגע במאבק שלו מול שלושת הטניסאים האחרים שמרכיבים את הצמרת העולמית: דג'וקוביץ', רפאל נדאל ואנדי מארי. פדרר כבר לא יכול להסתדר מול הכושר הגופני והחפירות מהקו האחורי של שלושתם וגם לוקה מול כל אחד מהם (בעיקר מול נולה ונדאל) בעוד כמה אלמנטים חשובים במשחק. אבל הדבר שיש לו וחייב לעמוד לו לעזר על מנת להשוות את שיאו של פיט סמפראס עם שבע זכיות בווימבלדון, זה הסרב והנקודות הקלות שהוא מעניק לו.

בדיוק בגלל זה היה כל כך מרשים לצפות בפדרר מול מיכאיל קוקושקין הקזחי בסיבוב הראשון. RF זכה בלא פחות מ-68 נקודות מתוך 80 בהגשות שלו, כולל 19 מתוך 20 הראשונות, כשגם היחידה ששמט הייתה לאחר שגיאה כפולה. כך שלמעשה פדרר, שביצע הרבה טעויות לא מחויבות (23) ונראה מעט חלוד, הצליח לנצח הרבה בזכות הסרב שלו. ההגשה של השוויצרי גרמה למשחקוני ההגשות שלו להיות כביכול מחוץ למשחק, כשהשניים נלחמו רק במשחקונים בהם קוקושקין הגיש. פדרר, שהחליט לוותר על טורניר ההכנה בהאלה, אמר במסיבת העיתונאים לפני הטורניר שאחרי 10 דקות של אימונים על דשא הוא מרגיש טוב מאוד, אבל הוא נראה קצת חלוד על המשטח האהוב עליו, וניכר שהוא עדיין צריך להשתפשף.

נכון שמזג האוויר לא היה טוב (אבל הקלישאה אומרת שהרוח משפיעה על שני הצדדים במידה שווה), גם היריב היה די חזק יחסית לסיבוב ראשון, אבל גם ככה פדרר בסך הכל יכול להיות מרוצה מההופעה שלו ביום המשחקים הראשון. ודאי לנוכח 53 הווינרים שהשיג ובטח לעומת המבוכה שהייתה לו בדיוק לפני שנה, כשנקלע לפיגור של שתי מערכות מול אלחנדרו פאיה. "אני בסך הכל מרוצה מההופעה שלי. הסרב שלי הרגיש מצוין והצלחתי לזכות במשחקוני ההגשה שלי בקלות", אמר השוויצרי בסיום. תהיו בטוחים שככל שהטורניר יתקדם ומספר הגולגלות על החגורה שלו יגדל, פדרר רק יילך וייראה טוב יותר.

מדהים לראות טניסאית וספורטאית מהגדולות בהיסטוריה מזילה דמעות בגלל ניצחון בסיבוב הראשון של ווימבלדון. ודאי כשמדובר באלופה המכהנת ומי שחגגה כבר ארבע זכיות על הדשא במועדון "אול אינגלנד" ו-13 תארי גרנד סלאם, סרינה וויליאמס. אבל הרגע שאחרי הניצחון 3:6, 6:3, 1:6 על ארבן רזאי, ייכנס להיכל התהילה כאחד הרגעים הגדולים של האמריקנית. לפעמים צריך להעריך ולהעריץ ספורטאי על המלחמות שהוא עושה בדרך לפסגה, וזו בדיוק סרינה וויליאמס, שרק לפני כמה חודשים עברה ניתוח ברגל ולאחר מכן נאבקה על חייה לאחר הסתבכות של קריש דם. מרגש שוויליאמס לא ויתרה למרות הכל, ובעזרת הרבה עבודה קשה ובעיקר תשוקה, חזרה לעשות את מה שהיא יודעת הכי טוב בעולם.

היטיבה לתאר זאת לינדסי דבנפורט, אלופת ווימבלדון 1999, ב-BBC, כשאמרה: "היה נפלא לראות את התגובה של סרינה. ראינו כל מה שעבר עליה ומה זה אומר בשבילה לחזור למגרש המרכזי בווימבלדון. זה היה אחד המשחקים הגדולים בקריירה שלה". הדמעות של סרינה נגעו גם לליבה של אלנה בלטאצ'ה הבריטית, שצפתה במשחק לפני המפגש שלה מול מונה בארתל והיא אמרה לכתבים: "אני מעריצה את סרינה. לראות את הצד הזה של בחורה כל כך חזקה ודומיננטית מוכיח כמה המשחק הזה היה חשוב לה. אפילו אני בכיתי כשראיתי את זה, אבל אמרתי לעצמי: 'די. יש לך משחק'".

למרות הכל, סרינה וויליאמס, שאגב זכתה להיות פייבוריטית בסוכנויות ההימורים לפני הטורניר, עדיין נראתה חלודה על המגרש. התנועה שלה הייתה קצת כבדה, היה ביצעה הרבה טעויות לא אופייניות ודייקה באחוזים נמוכים בסרב הראשון (61). על אף שהשיגה 13 אייסים, גם וויליאמס עצמה הודתה שלא הייתה בשיאה. "אני לא חושבת ששיחקתי טוב", אמרה אחרי שעצרה את הדמעות, "הייתי יכולה לעשות הרבה דברים אחרת והיו לי הרבה טעויות לא מחויבות. אבל הדבר הכי חשוב היה לעלות למגרש המרכזי ולהתמודד עם כל הלחץ".

מרחב הזמן הקצר בין הרולאן גארוס לווימבלדון גורם להרבה השוואות בין שני הטורנירים. באופן אישי, אני מעדיף את המשחק האלגנטי על החימר מאשר את ניצחון העוצמות והאגרסיביות על הדשא, אבל אם יש דבר אחד ממנו אפשר ליהנות הרבה יותר בווימבלדון - זו התקשורת האנגלית הססגונית. מלבד הסיקור המצוין שתמצאו לטורניר באתרי האינטרנט האנגלים דוגמת BBC, גרדיאן, טלגרף, אינדיפנדנט ועוד רבים, גם אתר האינטרנט של התחרות מושקע בהרבה מזה שהיה בטורניר הפריסאי.

מעבר לשידורי הרדיו המצוינים שתמצאו שם (דבר שגם היה ברולאן גארוס כמובן), שמדווחים בשלוש תחנות שונות (אחת במתכונת שירים ושערים מכל המגרשים, אחת מהמגרש המרכזי ואחת ממגרש מספר 1) ובסינכרון מצוין ועם דיליי מזערי לפה ולשם מול התמונה מהטלוויזיה, ביום המשחקים השני השיקו שם אפשרות חדשה.

אמנם כרגע זה רק במשחקים המרכזיים ובשעות הראשונות זה סיפק הרבה תקלות טכניות, אבל אתר ווימבלדון לקח את חוויית הדיווח הישיר מהמגרשים צעד אחד קדימה. לפחות מבחינת כל מה שהיה עד היום בטניס. תמצאו שם תיאור של כל נקודה, עשרות נתונים סטטיסטיים מהמשחק, כולל שינויי מומנטום של השחקנים ועוד דברים שטרם הספקתי לרדת לעומקם, בממשק נוח וידידותי במיוחד. בנוסף, תוכלו לראות שם את שלושת המפתחות לניצחון שמערכת האתר בחרה עבור כל אחד מהשחקנים ואיך הוא עומד בהם באופן חי. חוויה וחובה לכל מי שאוהב טניס.

נכון שלמי שיושב מול הספה עם פיצוחים הרבה יותר קל לומר את זה, אבל נראה שיש איזו תחושת התבטלות מרגיזה מול ארבעת הגדולים: נדאל, דג'וקוביץ', פדרר, מארי. נכון שהם נמצאים בכמה רמות מעל כל השאר ואף אחד גם לא באמת ספר או סופר מישהו אחר כפייבוריט לזכייה בטורניר, אבל עדיין נראה שהמלחמה מולם מחזיקה מערכה אחת בלבד, לעתים אפילו פחות.

קחו לדוגמה את ז'רמי שארדי, שסיפק מערכה ראשונה לא רעה בכלל מול דג'וקוביץ' והפסיד בה 6:4, ולאחר מכן נראה פשוט נורא והובס 6:1, 6:1 בשתיים הבאות תוך 45 דקות. או דניאל חימנו טראבר הספרדי, שהפסיד ב-15 משחקונים רצופים תוך ביצוע כל השגיאות האפשריות מול מארי אחרי שהוביל במערכה והיה במצב של 3:3 בשנייה. גם קוקושקין די התבטל מול פדרר אחרי המערכה הראשונה הצמודה ונגד מייקל ראסל קשישא כבר קשה לבוא בטענות. יכול להיות שזה רק הסיבוב הראשון וזה טבעי, אולי גם יש השפעה מאופי הסיקור התקשורתי, שסופר רק את ארבעת הראשונים, אבל בינתיים חסרה בווימבלדון קצת רוח הלחימה של השחקנים הנחותים מבחינה איכותית.