יהודי טוב: ג'ון שייר מגיע לשדרג את מכבי תל אביב

ג'ון שייר חתם במכבי ת"א. בלאט: "הוא ווינר אמיתי"
ג'ון שייר: "נרגש לשחק בקבוצה עם מסורת כה מפוארת"
דיוויד בלאט בונה קבוצה: ראיון לבלוג של גרינוולד
דיווח: מכבי תל אביב מעוניינת בגיורגי שרמדיני

ג'ון שייר הוא בחור מאמין. האמונה הדתית שלו היא זו שתאפשר לו לשחק כמתאזרח במכבי תל אביב, אבל את העובדה שבגיל 24 הוא הצליח לפתוח פרק חדש בקריירה כנגד כל הסיכויים הוא מייחס לאמונתו בכך שלכל דבר יש סיבה. "יכול להיות שאם לא הייתי נפצע, הייתי משחק עכשיו בגמר ה-NBA", אמר שייר השבוע. "אבל אני יודע שמה שהיה צריך לקרות קרה, ואני לא מצטער על שום דבר".

שייר נולד למשפחה יהודית שומרת מצוות בעיירה נורת'ברוק באילינוי, והילד הצעיר של המשפחה החל לגלות ניצוצות של כישרון על מגרש הכדורסל כבר בגן. השמועות על יד הזהב של הנער הצנום, שעם שורשים כמו שלו במדינת אילינוי לא הצליח להתחמק מהכינוי המתבקש "ג'ורדן היהודי", הגיעו עד למאמני המכללות הבכירים ביבשת, וכבר בכיתה ח' הוא קיבל הצעה למלגה במכללת מרקט, לה סירב בנימוס.

למרות מימדי גופו הצנועים והנחיתות הפיזית שלו מול מרבית בני גילו, הצדיק שייר את הציפיות העצומות ממנו. את תיכון צפון גלנברוק המקומי, בו התעקש לשחק למרות הפיתוי לעבור לבית ספר עם מסורת כדורסל מרשימה יותר, הוא הוביל לאליפות מדינת אילינוי כבר כשהיה בכיתה י"א, ושנה לאחר מכן הוא הפך לשם מוכר בכל ארצות הברית כשקלע 21 נקודות בדקה ורבע כשהנהיג קאמבק של איש אחד מול תיכון פרוביסו ווסט, ורשם ממוצעים של 32 נקודות, 6 ריבאונדים ו-5 אסיסטים למשחק בשנתו האחרונה.

כשהגיע זמנו לבחור מכללה, שייר לא התלבט יותר מדי, וכאוהד שרוף של דיוק הוא העדיף את השדים הכחולים על פני אילינוי הסמוכה. בדורהאם הצלף המחונן נדרש להיכנס מיידית לנעליו של ג'יי ג'יי רדיק, אחד הקלעים הגדולים בהיסטוריה של המכללה המעוטרת, והתקשה לעמוד בלחץ. הידית האוטומטית שלו החלה לפעול מהרגע הראשון, אבל הסטתו לעמדת הרכז לא הניבה פירות. הסקורר האימתני הרגיש כמו דג מחוץ למים, ודיוק הודחה כבר בסיבוב הראשון של טורניר המכללות.

בשנתו השנייה הוא שיפר את יכולות ניהול המשחק שלו, אך במקביל רשם כמה תקופות קליעה חלשות, שהורידו את ממוצע הנקודות שלו (11.7 למשחק לעומת 12.2 כפרשמן), והבלו דבילס רשמו עוד אכזבה בריקוד הגדול כשמצאו את עצמם מודחים בסיבוב השני של טורניר המכללות. בשנתו השלישית של שייר בקמפוס הוא כבר הפך למנהיג אמיתי כשרשם 14.9 נקודות למשחק והיה האיש אליו מייק ששבסקי הלך ברגעי ההכרעה, אבל קואץ' K ושחקניו שוב ירדו מאוכזבים ברגע האמת, הפעם עם הפסד בסוויט סיקסטין.

עם מאזן מביך של 3:3 בקריירה בטורניר המכללות, התייצב שייר נחוש מתמיד לשנתו הרביעית והאחרונה, בה הפך לאול אמריקן עם מספרים נהדרים של 18.2 נקודות למשחק ב-40% מחוץ לקשת, יחד עם 4.9 אסיסטים בממוצע לעומת 1.6 איבודים (אחרי שבשנתו הראשונה היחס שלו עמד על 1.8 אסיסטים ו-1.6 איבודים למשחק).

"כשהוא הגיע לקולג' אנשים מיד סיווגו אותו כרכז", הסביר ששבסקי את השינוי שעבר שייר. "אבל הוא לא רכז. הוא פשוט שחקן מאוד מיוחד שאי אפשר להגדיר עבורו עמדה ספציפית. הוא גם בחור מיוחד, שאף פעם לא הגיע לאימון או למשחק לא בפוקוס ומעולם לא נזקק לעידוד מיוחד כדי לשאוב מוטיבציה". יחד עם קייל סינגלר ונולאן סמית המנוסים סחב שייר את דיוק עד לגמר, בו קלע 15 נקודות בניצחון הדרמטי על באטלר, שנתן לו סיום מתוק לקריירת מכללות נהדרת אך רצופת אכזבות.

אבל חגיגות האליפות של שייר, שכללו כתבת שער ב-Sports Illustrated ואינספור ראיונות, לא נמשכו זמן רב. בשבועות שלפני הדראפט הוא סבל ממחלת הנשיקה, שגרמה לו להחמיץ את מחנות האימונים למועמדים, והוא לא זכה לשמוע את שמו בין 60 הנבחרים.

"לא החסרתי משחק בתיכון או בקולג', ואני לא חושב שהחסרתי גם אף אימון", הוא סיפר, והזכיר ששבר את שיא ההופעות במדי דיוק עם 144 משחקים. "ברור שצריך מזל כדי לשמור על רצף כזה, אבל עבדתי קשה כדי להיות שם בשביל החברים שלי לקבוצה". המזל ארוך השנים של שייר אזל סופית שבועיים לאחר מכן, כשנפצע באופן חמור בעינו הימנית במהלך משחק בליגת הקיץ בה הופיע במדי מיאמי.

אחרי שהחשש הראשוני שיאבד את הראייה בעינו הוסר, הבהירו הרופאים לשייר ההמום שהוא סובל מקרע ברשתית ומנזק בלתי הפיך לעצב האופטי בעינו. "לא יכולתי להסתכל שמאלה ולא ימינה", הוא תיאר את השבועות הראשונים אחרי הפציעה. "הייתי צריך לשמור על ראש זקוף כל הזמן, להסתכל רק קדימה ולקוות שזה יעבור". אחרי תהליך החלמה מזורז ואינטנסיבי שייר ניסה את מזלו במחנה קדם העונה של הקליפרס, אבל הוא נחתך בשלב מוקדם, והבין שהגיע הרגע לקבל החלטה בנוגע להמשך דרכו כשחקן כדורסל.

נתוני הפתיחה היו לרעתו, לאור העובדה שגם לפני הפציעה רבים פקפקו ביכולתו להשתלב ב-NBA, אבל שייר התייחס למצב הביש אליו נקלע כאל הזדמנות וניצל אותה עד תום. הוא הורה לסוכנו שלא לחפש עבורו קבוצה והתמקד באימוני כוח ואימוניים אישיים עד שהרגיש שהוא מוכן לנסות פעם נוספת.

"זו באמת הייתה חוויה מאירת עיניים בשבילי", התלוצץ שייר בדיעבד. "היא נתנה לי אפשרות להשתפר בהרבה תחומים אחרים. כמה שחקנים אחרים מקבלים ארבעה-חמישה חודשים מלאים כדי לעבוד על המשחק שלהם?". בסוף פברואר הצטרף שייר לקבוצת ריו גראנדה ואלי וייפרס מליגת ה-NBDL, ואחרי פתיחה מהוססת הוא השתלב במהירות בליגת הפיתוח, העמיד ממוצע של 13 נקודות ב-33 דקות למשחק ב-24 משחקיו בקבוצתו החדשה, שהגיעה עד לסדרת הגמר.

הפריחה המחודשת שלו, והאלמנטים החדשים שהציג במשחקו בעיקר הודות להתחזקותו הפיזית, סללו את דרכו למכבי תל אביב, שעקבה אחריו בעניין עוד בימיו במכללה, וקיבלה אותו כעת בדגם משופר ועם הרבה מה להוכיח.

יכולות הקליעה שלו, המבוססות בעיקר על מצבים של קץ' אנד שוט ופחות על בידודים, מתאימים יותר למשחק האירופי, וחוכמת המשחק שלו תזכה כאן להערכה רבה הרבה יותר מאשר בליגה הטובה בעולם, שם סימנו אותו בראש כחור בהגנה. אז כמו כל גארד לא מהיר במיוחד ולא אתלטי יותר מדי בגובה 1.95 מ', אין לשייר פוטנציאל להפוך לסטופר הגנתי מרשים, אבל יש לו יסודות טובים מספיק כדי לא לאפשר לגארדים יריבים לחגוג עליו, והוא אף נהנה מחוש מצוין לחטיפות.

אבל כמו שכבר הבנתם, המטרה שלשמה שייר נחת בארץ הקודש היא לייצר נקודות, והרבה. בניגוד לצלפים טהורים מהעבר כמו קירק פני או בורקו ראדוביץ' שהסתפקו בהפצצות מחוץ לקשת, הצהובים יקבלו שחקן פיק אנד רול משובח שיודע גם ליצור לעצמו מצבי קליעה ולהגיע באופן תדיר לקו העונשין. עם זאת יכולות ניהול המשחק שלו עדיין מוטלות בספק ברמות הללו, ודיוויד בלאט יצטרך למצוא עבורו את המשבצת המתאימה כדי לשלב אותו בסגנון המשחק של האלופה הישראלית.

ומה לגבי מצב העין של הרכש הצהוב החדש? "אני עדיין לא יכול לראות בחלק העליון של העין, אבל אין לכך השפעה על המשחק שלי", הבהיר שייר, ששיחק ב-NBDL עם משקפי מגן ליתר בטחון. "אני יכול לפספס מטוס שממריא באופק ישר מולי, אבל למזלי לא צריך לראות דברים כאלה על מגרש הכדורסל...".