באוקטובר 2008 תכנן יוהאן דרקסן, כדורגלן עבר והעורך הראשי של מגזין הכדורגל המוביל בהולנד, Voetbal International, להגיע למשחק ליגה בין וילם 2 לפיינורד. אלא שהתכניות הללו נתקלו במשוכה בלתי עבירה. העיתונאי קיבל לפני המשחק איומים מאוהד של הקבוצה מרוטרדם שאם יגיע - ימות, ובעצה אחת עם המשטרה ביטל את הנסיעה לאצטדיון בטילבורג.
דרקסן נודע בעוקצנית המילולית ובביקורת החריפה שלו ובגינן הוא צבר שורה ארוכה של אויבים לאורך השנים. הוא תיאר את שוער הנבחרת לשעבר הנק טימר כ"אובססיבי למצלמות. שוער שהעצירות שלו נראות כמו הצגת סיום בבית ספר תיכון", הוא עלב באוהד ששלח לו מייל כשענה: "תודה לך על השאלה טום, אין לך מושג בכדורגל", ורשימת הנפגעים מלשונו החדה כוללת מספר גדול של כדורגלנים, מנהלים ואוהדים.
אחרי שהחליט לא להגיע לאותו משחק וכשהסיבה הפכה לפומבית, דרקסן חשף שישנם ימים בהם הוא מקבל קרוב ל-100 איומים שונים ושבעבר גם קיבל איומים על חייו. פעמיים היה צריך להסתובב בליווי משטרתי צמוד בגלל איומים מפורשים ששלחו לו אוהדים של ר.ק.ס ואלוויק ושל דן האח.
עיתונאי ספורט לא ידועים בדרך כלל בסיכונים פיזיים שהם לוקחים. הרבה פוליטיקה ואינטרסים כן, אבל ריצה בין קליעים שורים בסראייבו או היקלעות כאובה להמון סוער בכיכר תחריר בקהיר זה ממש לא. אבל הנה כמה מקרים של כאלו שגילו שגם הקריירה שלהם כרוכה בסיכון.
***
האלימות הקיימת בכדורגל הדרום אמריקאי עשתה לעצמה שם עולמי ורק בשבוע האחרון נדחה משחק בליגה הארגנטינאית בין ניואל'ס אולד בויס לסן לורנסו אחרי שאוהדים של הראשונה ירו בשוטר. בנובמבר 2006 שני עיתונאים חוסה מנואל אז'אן מהעיתון "אולה" ושדר הטלוויזיה אוסבלדו פאנחול - למדו להכיר את האלימות הזו מקרוב.
השניים ירדו מהעמדות שלהם לכיוון חדרי ההלבשה כדי לראיין את שחקני חימנסיה לה פלאטה ו-ולס סארספילד בתום משחקה ליגה ביניהן. אוהדים של חימנסיה זיהו את אז'אן כעיתונאי שפרסם באותה תקופה כתבה על כך שהם מאיימים על שחקני הקבוצה והם החלו לטפס על הגדרות במטרה להגיע אליהם ולתקוף אותם. למזלם של אז'אן ופאנחול, כוחות המשטרה התעוררו בזמן כדי להגן עליהם ולהבריח אותם לחדרי ההלבשה, שם הם ננעלו עם שחקני הקבוצות במשך זמן ארוך, עד יעבור זעם.
שני הארגנטינאים ניצלו ממכות קשותו אולי אפילו מסכנת חיים, אבל זה לא משהו שניתן לומר על מספר קולגות שלהם ממדינה דרום אמריקאית אחרת - קולומביה. ההיסטוריה מספרת שבמדינה מצפון היבשת דמם של עיתונאים ש"דוחפים את האף לעניינים לא להם", מותר. בתחילת העשור הקודם שלושה עיתונאי ספורט לא הסתפקו בדיווחים יבשים והחלו תחקירים שונים שהעלו מסקנות על שחיתות פוליטית שהגיעה גם למגרשי הכדורגל.
אחד מאותם עיתונאים קולומביאנים, קרלוס אלברטו טרספלאסיוס יאלי, התלונן במשטרה שוב ושוב על כך שהוא זכה לאיומים על חייו, אך לשווא. בסוף אפריל 2001 הוא נמצא ירוי. וללא רוח חיים סגנון החיסולים הזה לא פסח גם על עיתונאי הספורט יאסיד מרולאנדה, ששלושה ימים בלבד אחרי הירצחו של יאלי במדיין, נורה שש פעמים בעיר קאלי ומת. באוקטובר 2003 הגיע גם תורו של העיתונאי החוקר וויליאם סוטו צ'נג למצוא את מותו שוב אחרי שדיווח על שחיתויות שלטוניות שחלקן נגעו גם בעולם הכדורגל המקומי.
באורוגוואי העיתונאי ריקרדו גביטו אסבדו נורה ברגלו ב-2003 בגלל שכתב על שחיתות בהתאחדות המקומית ואחרי שאויים כמה ימים לפני על ידי לא אחר מאשר היו"ר דאז אוג'ניו פיגוארדו. בגוואטמלה אוהדי כדורגל ירו על ביתו של הכתב מנואל ג'ילברטו גרסיה, ושדר הרדיו הברזילאי רפא לסרה הותקף על ידי אוהדים של גרמיו לפני ארבע שנים. יתרה מכך, מוות היה מנת חלקם בשנים האחרונות של עיתונאי ספורט מעירק ומסווזילנד שבאפריקה, אבל כפי שהמקרה של יוהאן דרקסן כבר הוכיח, אותה אלימות לא יכולה להיות משוייכת רק ליבשות דרום כדור הארץ. גם באירופה היא חיה וקיימת.
***
מבין מדינות מערב אירופה, יוון היא המוזכרת ביותר בשנים האחרונות בכל הנוגע לאלימות נגד עיתונאי ספורט, אלימות שהגיעה לעתים לרמות גבוהות של אכזריות. העיתונאי פיליפוס סיריגוס נחשב לאחד מהמובילים בתחומו במדינה הים תיכונית. הוא היה מעורב בחשיפת פרשת הסמים של האצנים קוסטאס קנתריס וקטרינה תאנו ובהמשך פרסם תחקירים וכתבות על החוליגניזם ביוון. אותה אמביציה שלו לחשוף פרשות בלתי חוקיות כמעט הביאה למותו.
באוקטובר 2004 סיריגוס יצא מאולפני תחנת הרדיו "SPORT FM" בפרברי אתונה כששני אנשים ניגשו אליו במהירות והחלו לתקוף אותו אחד מהם חבט בראשו של העיתונאי באמצעות מוט ברזל והשני דקר אותו בגבו. לאחר מכן הם נמלטו מהמקום. הרקע נותר בלתי ברור אך נראה שהוא קשור בכתבות של המותקף על חוליגניזם או על סמים בספורט. סיריגוס הובהל לבית החולים, שם אושפז למשך מספר ימים ואחר כך החל בשיקום ארוך. המותקף הבא כבר היה מעבר לפינה.
במאי 2005 נרשם עיתונאי ספורט נוסף - קוסטאס ניקולאקופולוס - ברשימת הקורבנות. כמו סיריגוס לפניו, גם ניקולאקופולוס שבמסגרת עבודתו כיסה בעיקר את אולימפיאקוס ואוהדיה, יצא מתחנת הרדיו בה עבד ועשה דרכו הביתה כשארבעה רעולי פנים הגיחו לעברו והחלו להכות אותו לעיני אשתו ושתי בנותיו הקטנות. "קיבלתי איומים מאוהדי כדורגל במהלך שלושת החודשים האחרונים. היה אדם שהתקשר אלי ללא הפסקה וביקש ממני שוב ושוב את כתובת המגורים שלי כדי להעביר לי חבילה", סיפר העיתונאי בן ה-41 אחרי שעזב את בית החולים.
פחות משנה אחרי התקיפה הראשונה של פיליפוס סיריגוס, המגפה שלחה זרועות גם לסלוניקי, שם הגיע תורו של פריקליס סטלאס להיות מותקף ככל הנראה על ידי אוהדי כדורגל מקומיים. הוא יצא בזול יחסית לשני קודמיו: זעזוע מוח וחבלות בלסת. "לא מסוכן להיות עיתונאי ביוון, אבל בכדורגל זה משהו אחר. בכדורגל יש יותר מדי כעס", סיכם סיריגוס את המתקפות עליו ועל עמיתיו.
***
יוון לא עומדת לבדה באירופה. העיתונאי-ידוען דונל מקינטייר ואשתו הוכו בפאב לונדוני לפני מספר חודשים, יותר מ-10 שנים אחרי שתכנית הטלוויזיה במסגרתה הוא התחזה במשך תקופה ארוכה לאוהד של צ'לסי, סייעה לשלוח אוהד אחר של הקבוצה למאסר. סטיפה פודג'ה הקרואטי קיבל איומים על חייו אחרי שפרסם כתבה על הונאה המכירת כרטיסים למונדיאל 2006 ופרדריק פרסון השבדי קיבל איומים על חייו מאוהדי מיאלבי שחששו שדיווח שלו ברדיו על שחקן בו מעוניינת הקבוצה, יגרום לפיצוץ העסקה.
גם בישראל הקטנה כבר היה עיתונאי ספורט שהותקף בצורה חמורה - צדוק יחזקאלי שנדקר על ידי אוהד של בית"ר ירושלים ב-1987. 21 שנה לאחר מכן הוא יצא לסקר את ההתלקחות שנרשמה בין גאורגיה לרוסיה ונפצע בעיר גורי. פעמיים נפגע בשני ארועים בעלי אופי שונה, אבל כאלו שהוכיחו שלעתים בכל זאת ישנו גבול דק בין סיקור כדורגל לזה של ארועים אלימים, לפחות ברמת הסכנה. אם אלו אוהדים זועמים, שחקנים חסרי סבלנות, או מנהלים ובכירים כעוסים, ההיסטוריה מלמדת על מספר לא קטן של עיתונאי ספורט שהוכו, נורו ואפילו נרצחו.
