ב-11 לאוגוסט, חודש בדיוק לאחר זכייתה הראשונה והדרמטית בגביע העולם, ערכה נבחרת ספרד משחק ידידות במקסיקו מול הנבחרת המקומית. שחקני הנבחרת אמנם עדיין היו שיכורים מהניצחון ובאופוריה לאחר הזכיה, אבל את המאמן ויסנטה דל בוסקה זה לא עניין. הוא הפתיע את כולם כשזימן למשחק הרעים סגל חזק ביותר, בדומה לזה במונדיאל. בברצלונה, למשל, קיוו שרגע לפני תחילת העונה ולאחר המסע שעברה הקבוצה באסיה, יאפשר המאמן עם השפם לשחקני הקבוצה לנוח, אולם הוא זימן שבעה מתוכם.
מי שעוד נקרא לשורות הנבחרת היה דויד סילבה. הקשר המצוין שהיה שותף גם לזכייה בגביע העולם, עשה בדיוק את המעבר מוולנסיה למנצ'סטר סיטי, וקצת התקשה להבין את המהלך של דל בוסקה. "זה תמיד נחמד לקבל זימון לסגל, אבל אני חייב להודות שהתזמון לא טוב עבורי", אמר. "הפרמיירליג קרובה להיפתח ואני צריך זמן כדי להתרגל למועדון החדש שלי ולשחקנים. אבל אין דבר שאני יכול לעשות נגד זה". גם מאמנו בקבוצה רוברטו מאנצ'יני לא התלהב מהזימון של שחקנו הספרדי החדש: "אני לא מצליח להבין מדוע חודש אחרי יש לספרד משחק ידידות אליו מזמנים את כל השחקנים הבכירים".
לא רק סילבה ומאמנו מאנצ'יני התרעמו על זימוניו של דל בוסקה. אפילו בתקשורת הספרדית, שהיללה ושיבחה אותו זמן קצר קודם לכן, מתחו ביקורת מפורשת על כך שהוא מזמן כמעט את אותו סגל בדיוק. "מדוע לא לאפשר לשחקנים להתרענן קצת אחרי הטורניר?", נכתב בטור פרשנות, בעוד אחרים גרסו שמשחקי הידידות הם בדיוק המקומות בהם נבחרת צריכה לדעת לשלב את שחקני דור העתיד שלה ולתת להם את הבמה להשתפשף.
בעתיד הקרוב תמשיך הנבחרת הספרדית ודל בוסקה עצמו להתמודד עם אותה דילמה: האם להמשיך באמת להתבסס על הסגל הקיים, זה שסיפק להם יורו ומונדיאל, בדרך לתואר שלישי ברציפות ובלתי נתפש, או האם לרענן את השורות לקראת יורו 2012. השאלה הזו מתחדדת לנוכח מסע המשחקים בארה"ב אליו יצאה ספרד השבוע, כשהיא מתחילה לראשונה לתת יותר במה לכוחות חדשים. כולנו זוכרים מה קרה לצרפת הגדולה ב-2002, כשהיא חשבה לזכות בתואר שלישי ברציפות, אחרי מונדיאל ויורו, עם אותה נוסחה שעבדה לה קודם - הדחה בסיבוב הראשון. האם זהו לקח שנוגע בכלל לדור השחקנים האדיר שמוביל בשנים האחרונות את הנבחרת הספרדית?
מחד, נראה כי דל בוסקה אכן מכיר בחשיבות רענון הסגל. המאמן לא אהב את ההפסדים במשחקי הידידות שקיימה הנבחרת האדומה מאז הזכיה בגביע העולם, שבעקבותיהם אף הגיעו ביקורות מבית, ורמז אולי לבאות: "אנחנו צריכים לשבור את הרוטינה שנכנסו אליה". כמו כן, לקראת צמד משחקי הידידות האחרונים (מול ארה"ב ו-ונצואלה) זימן מספר שחקנים חדשים. החלוץ מאנו דל מוראל (27) שעבר הקיץ מחטאפה לסביליה וקשר ויאריאל בורחה ואלרו (26) זומנו לראשונה, וקשר אחר של הצוללת הצהובה ברונו סוריאנו (26) חזר אחרי שערך בנבחרת הופעה אחת בעבר. גם חלוץ סביליה אלברו נגרדו (25) שב ללבוש את המדים הלאומיים. גם בדבריו של דל בוסקה לגבי דל מוראל אפשר למצוא קורט של שינוי מגמה: "הוא שחקן ורסטילי שיכול לשחק בשני צידי המגרש. מאנו הוא שחקן טרי שיתרום הרבה לרעננות הקבוצה".
מאידך, נראה כי מאמן אלופת יורו והעולם גם נשאר די מקובע, כשלא באמת ערך שינויים מהותיים בהרכב במשחקי הנבחרת מאז דרום אפריקה. אם אפשר להסכים לגבי ההרכבים איתם עלה במשחקים הרשמיים במוקדמות יורו 2012, הרי שההתעקשות על הרכבים כמעט זהים גם במשחקי הרעים קצת פחות מובנת. דל בוסקה אף עשה צעד לאחור כשפתח את הדלת לחזרה אפשרית של ראול למדים הלאומיים. אין ספק שהחלוץ הספרדי הפגין כושר נהדר בעונה החולפת בשאלקה, אבל לא בטוח שהוא האיש שצריך להיות בחוד. "בטח שראול יכול לחזור", אמר המאמן. "הוא שחקן קבוצתי, ולשחק מחוץ לספרד זה נכס עבור הכדורגל שלנו".
אם דל בוסקה מחפש סיבה נוספת מדוע כדאי אולי לרענן את הסגל, הוא יכול למצוא אותה באירועים שהתרחשו לאחרונה בין ברצלונה וריאל מדריד. בנבחרת הביעו חשש כבד ממפגשי הקלאסיקו האחרונים והיריבות הגדולה שהתפתחה בין שחקני הקבוצות, וטענו שהיא אפילו יכולה להעיב על הרוח שהובילה את הנבחרת בין היתר להישגיה. שתי הגדולות של הכדורגל הספרדי התכתשו השנה חמש פעמים על הדשא, ארבע מתוכן לאחרונה, תוך זמן קצר מאוד, כשכל משחק גרר מהומה רבתי.
בין השתיים קיימת יריבות רבת שנים שכמעט ולא גרמה בעבר לחיכוכים בגזרת הנבחרת, אולם כעת אפילו דל בוסקה היה מוטרד מהמלחמות הפסיכולוגיות בין המועדונים, כשנראה כי בשנים הקרובות, לפחות כל עוד מוריניו מאמן את ריאל, הן לא יחלפו מן העולם. התקשורת הספרדית והעולמית התמקדה לאחרונה כמעט רק בשאלה זו. כל אדם שקשור לנבחרת וכל פרשן תהו האם המלחמה בין הקבוצות תגבה קורבן בנבחרת. רובם ככולם היו תמימי דעים שלא. אולם רק העתיד הקרוב הוא זה שיעיד נכונה על המציאות.
אחת הבעיות המרכזיות שעומדת בפני דל בוסקה היא מי יחליף את צ'אבי - המוח של הנבחרת. במוקדם או במאוחר בנבחרת יצטרכו למצוא לקשר בן ה-31 תחליף, הן לאור גילו והן לאור פציעותיו. בשנים האחרונות ניסו בנבחרת להריץ את ססק פברגאס כיורשו, אלא שמהלך זה נעצר על ידי דל בוסקה, בעיקר במונדיאל 2010, שם נכנס פברגאס שלוש פעמים כמחליף בטורניר העולמי, ולאור הכושר הלא משכנע שהציג בעונה החולפת בארסנל, נראה שצ'אבי יהיה זה שעדיין יצטרך לסחוב את הנבחרת על גבו.
אם לשפוט לפי הפרשנים בספרד, הרי שדל בוסקה מתכונן כנראה להמשיך לרוץ עם מרבית הסגל של השנים האחרונות בתוספת שינויים מינוריים לקראת היורו. עם זאת, גם בנבחרת מודעים לכך שאחרי הטורניר בפולין ואוקראינה ולקראת מונדיאל 2014 בברזיל, יהיה חייב להתבצע חילוף משמרות מהותי, כשרוב השחקנים המרכזיים בסגל קסיאס (30), פויול (33), צ'אבי (31), אינייסטה (27), צ'אבי אלונסו (29), טורס (27) ו-וייה (29) יהיו כנראה כבר מעבר לשיאם.
מעבר לפיקה, ראמוס, בוסקטס, פדרו ופברגאס שיובילו את הנבחרת בדור הבא, תצטרך ספרד להתחיל לשלב שחקנים נוספים כדי ליצור תמהיל נכון. לספרד לא חסרים שחקנים מוכשרים שעם הכוונה נכונה יוכלו להיכנס לנעליים הגדולות של קודמיהם. בין אלה שאמורים לעשות זאת בהגנה, ניתן למנות את השוער המבוקש במנצ'סטר יונייטד דויד דה חאה, מגן אוסאסונה נ'אצו מונראל, חוסה אנחל מחיחון, אנדרו פונטאס שאמור להיות ממשיך דרכו של פויול גם בבארסה ומיקל סאן חוזה מבילבאו. בנו של מאזיניו, טיאגו אלקנטרה, יקבל כנראה את הפיקוד בקישור, וגם חאבי מרטינז מבילבאו וסרחיו קנאלס מריאל מדריד. חואן מאטה ופרננדו יורנטה כבר זכו להופיע במדי הנבחרת הבוגרת. בנוסף לאנדר הררה, איקר מוניאנין, בויאן קרקיץ', ג'פרן ודני פארחו, לספרד מצפה עתיד מזהיר, כמובן אם תדע לשלב ולהשתמש בצורה נכונה בשחקני העתיד שלה.
נכון לעכשיו, למרות חוסר שילובם בסגל הבוגרת, אין לשחקנים הצעירים טרוניות. "הנבחרות של ספרד מצוינות, אנחנו רואים את כולן כמקשה אחת", אמר בעבר שחקן הנבחרת הצעירה דני פארחו לעיתונאי הקטאלני ג'ילם באלג. "אנחנו רוחשים כבוד גדול לנבחרת הבוגרת, ואנחנו לא רואים אותה כחלק נפרד מאיתנו. אנחנו לא מרגישים לחץ לקראת חילופי הדורות שיקרו בשנים הקרובות, וגם לא מרגישים שהצל שלהם מרחף מעלינו".
בסופו של דבר דל בוסקה הוא שיצטרך ליטול את ההחלטה הקשה. כשנה לפני היורו רוצה ספרד לעשות היסטוריה ולהיות הנבחרת האירופית הראשונה שזוכה בשלושה טורנירים ברציפות (יורו, מונדיאל, יורו). מצד אחד, קל יותר לסחוט את הלימון עוד טיפה ולנסות לקצור הצלחה עם אותם שחקנים. מצד שני, קשה הרבה יותר להזרים דם חדש דווקא כשהנבחרת בשיא פריחתה ולשלב צעירים בין הוותיקים כדי שיצברו את הניסיון הנדרש. בעבר, כשכישלון רדף אכזבה בספרד לא הייתה בעיה להחליף שחקנים, כעת זה הרבה יותר מסובך.
אבל גם אם דל בוסקה ימשיך עם הסגל הנוכחי הוא חייב לזכור היטב מה שקרה לפני כעשור לנבחרת אחרת צרפת, שהגיעה למונדיאל 2002 ביפן ודרום קוריאה לאחר הזכייה במונדיאל 98' שנערך בצרפת ויורו 2000 בהולנד ובלגיה. הטריקולור הגיעה כדאבליסטית הגאה וכפייבוריטית לזכות בתואר נוסף, אלא ששם התרסקה כשלא צלחה אפילו את שלב הבתים. גם בצרפת של אז חשבו שהם חסינים בפני הכל. "אין לי בעיה עם זה שהפסדנו בכמה משחקי ידידות לפני המונדיאל ביפן ודרום קוריאה", אמר בזמנו זינדין זידאן. "מה שחשוב זה מה שקורה בטורניר עצמו. ב-1998 לא היה לי ולנו יותר מדי זמן להתכונן וגם לפני היורו ב-2000, ובשניהם הלך לנו די טוב, לא? אני מאמין שיהיה בסדר".
