בהיותו אחד משני המגרשים היחידים במייג'ור ליג בייסבול ששרדו מתחילת המאה שעברה עד היום, איצטדיון פנוויי פארק בבוסטון טומן בחובו שנים של היסטוריה וסמלים. אחד הבולטים בסמלים האלה הוא המפלצת הירוקה. בצד שמאל של האאוטפילד מתנשאת חומה בגובה 11.3 מטר, שנבנתה כחלק מהאיצטדיון ב-1912. המטרה הייתה לשמור על העוברים והשבים ברחוב לנדסדאון הסמוך מפני פגיעות כדורים. הקיר, שנבנה תחילה מעץ, אחר כך מפח וכיום מפלסטיק קשיח, קיבל את שמו לאחר שב-1947 החליטו לצבוע אותו בירוק. 13 שנים לפני כן הוקם בחלקו התחתון לוח תוצאות. כיום, כשאנחנו נכנסים לאפליקציות בסמארט-פון, נראה לנו טריוויאלי לבדוק תוצאות. ובכן, הלוח הזה שימש במשך 50 שנה אפליקציה לצופים בפנוויי פארק.
מאז שנבנה לוח התוצאות הידני הוא לא השתנה כלל. בכניסה לקיר פגשתי את פול, סטודנט למנהל עסקים שמהווה חלק מצוות של ארבע אנשים המפעילים את הקיר מדי ערב. פול ושני סטודנטים אחרים עושים רוטציה, כשעליהם מפקח מדי ערב צ'רלי, שעושה זאת כבר במשך 20 שנה. הצוות מגיע כשעתיים לפני המשחק ומכין את הלוח. ראשית, הם מעדכנים את הקבוצה האורחת ואת התאריך, אחר כך הם מעדכנים את טבלת האמריקן ליג מזרח. לאחר שסיימו לעשות זאת, הם עוברים לשאר המשחקים באמריקן ליג, אותם הם יכולים לעדכן מתוך הקיר. את תוצאות הנשיונל ליג הם חייבים לעמד מתוך המגרש. פול לוקח מחברת ונכנס למחשב לאתר ESPN, שם הוא רושם את המשחקים של היום ואת התוצאות של המשחקים שכבר שוחקו. אחר כך הוא מסדר את שמות הקבוצות כשהוא משתמש בסולם. "זה לפעמים מסוכן שהקבוצות עורכים את חבטות האימון", הוא מספר, אבל הפעם הצוות לא איחר וניצל את ההפוגה הארטילרית כששחקני הרד-סוקס ירדו חזרה לחדר ההלבשה בזמן ששחקני הקבוצה האורחת לוקחים פיקוד על הדשא. ליד כל שם של הקבוצה מופיע גם מספר ההגשות של המגיש הפותח או המגיש שרשם את הניצחון במידה שהמשחק כבר נגמר.
עוד בוואלה!
תוך שפול מסדר את משחקי הנשיונל ליג שאלתי אותו את השאלה הדי בנאלית: איך משיגים את העבודה הזאת? אם תשאלו את מרבית אוהדי הרד-סוקס, הרוב הגדול יספר שזה החלום שלהם לעבוד בתוך המפלצת הירוקה ובכך לראות כל משחק של בוסטון וגם לקבל תמורה קטנה לחשבון הבנק. "ובכן", הוא מתחיל וצוחק, "לא אשקר לך, אני מכיר מישהו שזרק את השם שלי. בעיקרון הם אוהבים להעסיק סטודנטים. זאת לא אחת העבודות שאפשר פשוט להגיש מועמדות אליה, צריך להכיר מישהו מתוך הארגון". ואז פול הדהים שסיפר שבכלל הוא לא יכול לראות את המשחקים של הרד-סוקס. בחדר הצר בתוך הקיר אין טלויזיה, רק מחשב ורדיו איתו הצוות שומע את המשחק. "אתה יכול להציץ דרך החריצים אבל הראייה מאוד מוגבלת".
פול מסדר את המספרים בזמן שקבוצת תיירים מתבוננת, כחלק מהסיורים שעורך המועדון, באצטדיון ההיסטורי. הוא מסדר בצד ימין את המספרים הצהובים המתארים אינינג שעדיין משוחק, ובצד שמאל המספרים הלבנים המודיעים על סיום האינינג. לאחר שסיים את ההכנות למשחק, הוא מתפנה לערוך סיור בין קירות החדר. מאות שמות חתומים על הקירות, חלק בולטים כאילו נכתבו השבוע וחלק דהו כאילו נכתבו מימי טד ויליאמס. זה הפך למסורת, ששחקנים ומאמנים שמבקרים בתוך הקיר חותמים את שמם בתוכו. הבולט מכולם הוא דווקא של שחקני המטס מוורלד-סירייס 1986. הם דאגו לרשום את השמות שלהם בגדול עם צבעי גואש ולא עם טוש או גיר כמו השאר. "לפעמים אני אוהב לבהות בקירות ולנסות לזהות שמות של אנשים שאני מכיר", אומר פול בזמן שהוא מצביע על חתימתו של מני רמירז, שאהב לבקר בתוך המפלצת בין האינינגים. על אחד הקירות מצוייר מפה המתארת את ההומראנס של טד וויליאמס מ-1951. הצוות דאז סימן איקס בצד הימני או השמאלי בכל פעם שהחובט האגדי שלח כדור ליציעים. לפי אותה מפה, באותה שנה ויליאמס רשם הומראן בודד למרכז האיצטדיון.
מעל פול ושאר הצוות ממוקמות שלוש שורות של כסאות לרוחב הקיר. המושבים הוספו בתחילת העשור הקודם והפכו ללהיט. כרטיס יכול לעלות מאות דולרים, אולי גם אלפים כשהקבוצה בפלייאוף. בובי ולנטיין, מאמן עבר וכיום פרשן ESPN, אמר לא מזמן שמבחינתו אלה המושבים הטובים ביותר שאפשר להשיג בליגה. "מכיוון שאתה יושב לכיוון הפנים של החובט, אתה יכול לראות בדיוק האם ההגשה היא סטרייק או בול", הסביר.
הקיר מהווה יתרון וחיסרון בו זמנית. המרחק אליו מבסיס הבית הוא כ-94 מטרים, מה שהופך את האאוטפילד השמאלי בפנוויי לקצר ביותר בליגה. עם זאת, הגובה של הקיר מונע מחבטות בגובה ביניים וחבטות חזקות לצאת מהמגרש, כמו בשאר האצטדיונים. מצד שני, חובטים לא צריכים לחבוט בחוזקה בכדור, כל מה שעליהם לעשות הוא לחבוט את הכדור מספיק גבוה כדי שהוא ילך למושבים או לחניון שמאחורי הקיר. לשחקן המשחק באאוטפילד השמאלי קשה לדעת איפה הכדור ינחת לאחר מגע עם החומה. שחקנים ותיקים כבר מכירים את הזווית, אבל זה יכול להיות משחק קשה לרוקי.
בזמן המשחק הבחנתי בפול מנצל את ההפסקה בין האינינגים ותופס את הסולם והמחברת כדי לעדכן את תוצאות הנשיונל ליג. התהייה שעולה היא האם דבר כזה יכול היה לעבוד אצלנו בארץ. ובדיוק כשהיא צצה, נזכרים באצטדיון וסרמיל, וינטר והקופסה בנתניה, שם מעולם לא היה לוח תוצאות.
עוד בוואלה!