לא מוכן להיות אנדרדוג

עם כל הכבוד לניצחון המרשים והמפתיע של נה לי המצוינת על מריה שראפובה, הסיפור הגדול של חצי הגמר הוא פרנצ'סקה סקיאבונה והניצחון ה-13 שלה ברציפות על החימר הפריסאי, אולי בדרך לתואר שני ברציפות. הטניסאית האיטלקיה, שתחגוג בקרוב את יום הולדתה ה-31, הוכיחה שוב שלראשונה זה זמן רב יש טניסאית בסבב עם התמחות כלשהי: משחק חימר.

מאז ימיה הגדולים של ז'סטין הנין, שזכתה בטורניר שלוש שנים ברציפות בין 2005-2007 והייתה אולי הטניסאית המהנה ביותר על החימר, לא נראתה שחקנית עם סגנון משחק שכל כך מתאים למשטח האדום. סקיאבונה המילאנזית מצליחה לייצר בקהנד טופ ספין עם יד אחת, סלייסים, חבטות דרופ שוט וזוויות כמו שאף שחקנית בסבב לא הצליחה לעשות מאז שהנין פרשה ואז שוב פרשה. אם להמשיך את ההשוואה לבלגית, אז לסקיאבונה יש מימדים גופניים כמעט זהים לאלה של הנין (1.66 מטר מול 1.67).

מעבר לכל, סקיאבונה היא בעיקר דוגמה מצוינת לכוח רצון ונחישות. המדורגת החמישית בעולם לא יפה ונוצצת כמו טניסאיות אחרות, לא הצליחה לבצע את הפריצה שלה בתחילת הקריירה, כשפרט לרבע גמר אחד ב-2001 (ניצחה אז בסיבוב הראשון את מירוסלבה ואוורינץ', לימים אשתו של רוג'ר פדרר), מעולם לא עברה את השמינית ברולאן גארוס. אבל סקיאבונה היא ספורטאית עם רוח לחימה שקשה למצוא בספורט הנשים, בו הרוב מרוכזות לפעמים בהרבה דברים שלא שייכים בכלל למגרש עצמו.

הטורניר הנוכחי של סקיאבונה הוא הישג עצום וגדול בהרבה מהטניסאיות שהפציעו לרגע למקום הראשון ונעלמו. מבט אל עבר המשחק שלה מול ברטולי, שבעצמה הייתה טובה מאוד, מסביר את זה טוב מכל דבר אחר. זכייה נוספת של סקיאבונה השנה כבר תמצב אותה בהיכל התהילה של הטורניר.

את המשחק בין המדורג שני לשלישי בעולם אפשר להגדיר כתחרות "מלך היופי". נובאק דג'וקוביץ' ורוג'ר פדרר הם שני הטניסאים שהציגו את היכולת הכי טובה ובעיקר ניפקו לנו את המשחקים הכי מהנים עד כה. אמנם נולה לא שיחק ברבע הגמר לאחר שיריבו פאביו פוניני פרש בשל פציעה, אך ללא ספק גם הוא וגם פדרר סבלו עד כה מהגרלה קשה במיוחד. הסרבי נתקל במשוכה גבוהה כמו חואן מרטין דל פוטרו כבר בסיבוב השלישי (בקרב של יומיים), פגש את רישאר גאסקה המסוכן בשמינית הגמר וגם בשני הסיבובים הראשונים פגש יריבים חזקים, בעוד RF פתח מול מומחה החימר פליסיאנו לופז ועבר דרך ינקו טיפסרביץ', סטניסלס ואווינקה וגאל מונפיס בלי לאבד מערכה אחת.

אז מי פייבוריט בקרב הזה? כן, דג'וקוביץ'. הסרבי פשוט נראה בלתי פגיע בשלב הזה. אלה לא רק 43 הניצחונות הרצופים וה-41 מתחילת השנה, גם לא הביטחון העצמי האדיר שלו, אלא גם ובעיקר העובדה שכמו שאומר לנו פרשן הטניס של "ספורטס אילוסטרייד", ג'ון ורטהיים: "אני משוכנע שאין דבר שפדרר יכול לעשות ודג'וקוביץ' לא עושה אותו טוב יותר על חימר. נולה מגיש לפחות כמו פדרר אם לא טוב יותר, מחזיר טוב ממנו, חובט חזק ממנו ועקבי ממנו ובטח שזז טוב יותר".

חשוב לזכור שהג'וקר, שניצחון יסדר לו את המקום הראשון בעולם, ניצח את פדרר בשני חצאי הגמר האחרונים של טורנירי גרנד סלאם (ארצות הברית ואוסטרליה), ומגיע לאחר מנוחה של ארבעה ימים. אם זה ישפיע עליו לרעה? אישית, אני חושב שהמנוחה הזו רק תועיל לו. במצב המנטלי הבלתי ייאמן שבו נמצא הסרבי, המנוחה הזו רק תיתן לו דלק לקראת חצי הגמר. דג'וקוביץ' כל כך מרוכז, כל כך נכון למטרה ועובד כל כך קשה, ששום דבר כזה לא יפגע בו.

מה הסיכויים של פדרר לחולל הפתעה ולעבור לגמר? קודם כל ולפני הכל, השוויצרי יכול לעלות למגרש עם חיוך. הוא יודע שכל הלחץ על היריב שלו שסוחב על הגב רשימת שיאים בלתי נגמרת, את המקום הראשון העתידי ואת העובדה שמעולם לא זכה בסלאם מחוץ לאוסטרליה. RF גם יודע את זה וניסה להעביר את הלחץ לסרבי בימים האחרונים.

בנוסף, פדרר גם מציג את הטניס הכי טוב שהציג על חימר בכל הקריירה שלו (כולל כשזכה בטורניר לפני שנתיים) ונראה שעונת החימר החלשה שהייתה לו עד הרולאן גארוס הייתה סוג של הכנה לקראת הדבר האמיתי. השוויצרי יהיה חייב לנסות ולקצר את הנקודות תוך כדי גיוון המשחק, כמו שעשה במשחקיו האחרונים, ולהגיע הרבה לאזור הרשת. פדרר בכושרו הנוכחי נחות מדג'וקוביץ' מבחינה פיזית ואתלטית ואם המשחק ייגרר לחפירות מהקו האחורי, נולה פשוט ימוטט אותו.

"רוג'ר פדרר נראה כמו רוג'ר פדרר הישן והטוב, שהכישורים שלו כל כך עילאיים שהוא פשוט ממוטט יריבים בלי להפסיד מערכה", אומר לנו ג'ון ורטהיים, "בנוסף, פדרר לא אהב אף פעם במיוחד את דג'וקוביץ', בעיקר בעידן בו היה נוהג לפרוש ממשחקים. מה עוד שלאחרונה נולה הגדיר את נדאל כשחקן הטוב בהיסטוריה. פדרר בטח ישמח להוכיח לו אחרת". עוד דבר שחשוב לזכור הוא שרוג'ר פדרר הוא האחרון שהצליח לעשות את זה: לנצח את נובאק דג'וקוביץ' ואפילו די בקלות בחודש נובמבר האחרון בטורניר המאסטרס. זה ייתן לו יתרון פסיכולוגי נוסף.

מרתק לקרוא את הבלוג של אנדי מארי בימים האחרונים באתר של BBC. הבריטי, המדורג רביעי בעולם, מתאר באופן מקצועי וכן במיוחד את מעלליו ברולאן גארוס (כולל השן שנשברה לו לאחר שאכל באגט), ומביע אופטימיות בריטית טיפוסית לקראת המשחק שלו מול רפאל נדאל על אף שמעולם לא זכה בטורניר חימר. וכך הוא ניתח את המשחק שמצפה לו מול המדורג מספר אחת בעולם: "סבלנות היא המפתח כשאתה משחק מול רפא. הכדורים שהוא חובט הם מאוד כבדים, אז קשה מאוד ללכת על ווינרים מולו. צריך לשחק מולו עם סבלנות ולחכות להזדמנות הנכונה כדי לתקוף. נדאל יגרום לי לרוץ הרבה ולעבוד קשה. אסור לי להיכנס לפאניקה ולהגיד: 'אני חייב לגמור את הנקודות מהר וללכת על ווינרים גדולים מוקדם'. זה פשוט לא עובד מולו".

קשה לנצח את מארי בניתוח המשחק מול נדאל, אבל מה שברור הוא שהבריטי מגיע כאנדרדוג ברור ולמבחן ענק. בינתיים, בכל פעם שהוא עמד על הבמה הגדולה מול השחקנים הטובים בעולם, רוג'ר פדרר, רפאל נדאל ונובאק דג'וקוביץ', הוא פשוט קרס פעם אחר פעם. עכשיו זה יהיה המבחן האמיתי שלו. אין לו את הקהל והתקשורת הבריטית כמו בווימבלדון שמלחיצה אותו, ואם הוא שוב יציג משחק נרפה, התנהגות ילדותית ולא יציק כמו שהוא יודע כל כך טוב בטורנירי ATP, יימשכו הדיבורים על לוזר שנמצא במקום הראשון בעולם של השחקנים שהם לא נדאל-דג'וקוביץ'-פדרר. אבל מארי חייב להמשיך בעקומה החיובית שעשה בטורניר הזה כשהתגבר על פציעה, על שן שבורה ועל רזומה גרוע על חימר בעבר, כדי להגיע עד לחצי הגמר.

מנגד, נדאל מגיע כפייבוריט ברור. בוודאי לאחר המשחק המצוין שהציג מול סודרלינג בסיבוב הקודם. קשה להאמין שמארי יצליח להוציא את הספרדי מקצב המשחק שלו או יתמודד מול הטופ ספינים האימתניים שלו. חשוב לזכור שגם כשנדאל שיחק רע בטורניר, הוא גילה הרבה אופי והראה שפשוט אי אפשר לנצח אותו. כמו למשל במערכה הרביעית מול ג'ון איזנר בסיבוב הראשון (אפס טעויות לא מחויבות במערכה הרביעית) או כמו במערכה השלישית מול פבלו אנדוחאר בסיבוב השני, כשחזר מפיגור 5:1 למרות טניס רע מאוד. גם כשנדאל לא משחק טוב, ומול סודרלינג הוא דווקא נראה מצוין ובמגמת שיפור, קשה מאוד לנצח אותו. רוב הנקודות של יתרון או שוויון (היקרות באמת) הולכות לכיוון שלו. קשה להגיד את אותו הדבר על מארי.