גמר NBA לעונת 2010/11

גשש אחד כבר לא חיוור: בלוג גמר ה-NBA

עם שני מועדונים לא מנוסים, לא פלא שמשחק 1 התאפיין בגישושים. אסף רביץ מסביר בבלוג הגמר מדוע מיאמי ניצחה

אסף רביץ
הלאה, חבר'ה, אחד מארבעה כבר עברנו. לברון חוגג עם וויד (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

1. זה היה משחק מוזר. לא שזה צריך להפתיע מישהו - במפגש בין שני מועדונים שזכו ביחד באליפות אחת, שני מאמנים שמעולם לא היו בגמר ושחקנים שרובם היו בו והפסידו, צפוי שההתרגשות תשפיע. זה בלט במיוחד ברבע וחצי הראשונים - התוצאה לאחר 17 וחצי דקות הייתה 24:25 למיאמי, האחוזים היו בהתאם. גם בהמשך הייתה תחושה שלאף קבוצה לא מתחשק במיוחד לברוח, כאילו שתיהן חיכו לרבע האחרון כדי לבדוק למי יש יותר גדול במאני טיים. לצערה של דאלאס, קיבלנו את התשובה הצפויה.

2. להתרגשות ניתן להוסיף מגוון רחב של הפתעות טקטיות - המשחק הראשון הוא הזמן להפתיע, אחריו כבר מגיעות ההתאמות. דאלאס הגיעה לסדרה עם כמה סוגי הגנות מתחלפות - קצת אזורית, קצת מאץ'-אפ זון שלא מתרגש ממצב בו לברון מוצא את עצמו מול בראה. קרלייל הוסיף לכך חילופים לא צפויים - פתאום בראה נכנס מוקדם ברבע השלישי, פתאום נוביצקי יורד לנוח בדקות לא ברורות. מיאמי ניסתה דאבל טימים מוקדמים מדי שעלו לה בשלשות פנויות של דאלאס, ומשום מה החליטה להכניס לרוטציה סבא חביב, כנראה כדי שג'ייסון קיד לא ירגיש לבד.

3. שלב הגישושים הארוך צבע את התוצאה הסופית בצבעים הגנתיים מאוד וגרם לתחושה שהמשחק הוכרע בצד של ההתקפה של דאלאס, שנכשלה מול ההגנה של מיאמי. זה נכון רק חלקית. חלק חשוב מהסיפור נמצא ביכולת של מיאמי לקלוע 67 נקודות ב-30 וחצי הדקות האחרונות של המשחק. זה קצב גבוה מאוד שדאלאס לא תוכל להרשות לעצמה בהמשך. חלק מההסבר נמצא ביום קליעה נהדר של מיאמי - 11 שלשות ב-45.8 אחוז זה לא משהו שצפוי לראות מההיט בהמשך, אבל רוב הזריקות היו פנויות מדי, כולל זריקות שלא נכנסו. אגב, הנתון המוזר ביותר במשחק הזה הוא ששתי הקבוצות קלעו טוב יותר ל-3 מאשר ל-2, היו רק 36 סלי 2 נקודות במשחק הזה והם נקלעו ב-36 אחוזי הצלחה.

4. הנקודה החשובה ביותר בהתקפה של מיאמי הייתה שדווין וויד הגיע לסדרה. זה קרה בחזרה מהטיים-אאוט אחרי שדאלאס עלתה ל-8 הפרש בתחילת הרבע השלישי, ומאותו הרגע הוא היה השחקן הטוב על הפרקט ללא תחרות. זה חשוב במיוחד, כי בדקות האלה התברר שלדאלאס יש בעיה רצינית עם הפלאש - קיד וטרי לא הצליחו למנוע ממנו לייצר לעצמו מצבי קליעה נוחים למדי, לכן במאני טיים מיאמי פשוט נתנה לו את הכדור והוא הסתדר. מכיוון שטרי משחק בדקות החשובות, קיד ייאלץ לשמור בהן על אחד משני הסופרסטארים של מיאמי. זה נראה כמו מתכון בטוח לאסון.

5. נוביצקי ייאלץ לרשום לעצמו משחק חלש מאוד בהגנה. במחצית הראשונה הוא לא הסתדר עם בוש ואילץ את קרלייל להעביר עליו את טייסון צ'נדלר. זה עבד, בוש נעלם במחצית השנייה, אבל הצבע של המאבס נשאר פרוץ לחדירות וריבאונד התקפה. בעבר נוביצקי מצא בעצמו כוחות נוספים כאשר הוא הרגיש שהוא פוגע בקבוצה, יהיה מעניין לראות איך הוא יגיע למשחק השני ובעיקר האם הוא עדיין מסוגל לספק משחקים של 20 ריבאונדים כמו ב-2006.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

על-ידי WE SURE חברה לביטוח
לכתבה המלאה
עכשיו הוא צריך למצוא כוחות נוספים כדי לא להרגיש שהוא פוגע בקבוצה. נוביצקי (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

6. בכלל, הריבאונד נראה כמו אלמנט משמעותי מאוד במשחק הזה. חמישיית המאני טיים של מיאמי, זו עם האסלם ומייק מילר, היא חמישיית ריבאונד מצוינת שחושפת כל חולשה של היריבה בתחום, כולל של שחקני החוץ. קרלייל יצטרך לשים לב לכך שטרי, פז'ה ובראה סיימו 66 דקות משותפות ללא אף ריבאונד הגנה, הוא לא יכול להרשות את זה לעצמו נגד מיאמי הזאת. ההיט התרגלו מול שיקגו להסתדר עם כמה זריקות פחות בגלל הריבאונד, הלילה היו להם 10 זריקות יותר מהיריבה.

7. מבחינה התקפית, הבעייה המרכזית של דאלאס הייתה ששני היחידים פרט לנוביצקי שמסוגלים לייצר לעצמם מצב קליעה לא הופיעו. זאת כנראה לא אשמתם של ג'ייסון טרי וג'יי ג'יי בראה, הם נתקלו ביריבה שמאוד קשה לייצר מולה מצבי קליעה לבד. טרי אמנם קלע 12 נקודות במחצית הראשונה, אבל רובן כספוט-אפ שוטר. הוא סיים את המשחק ללא סל של שתי נקודות. במצב הזה, מי שנאלץ לייצר מצבים לעצמו זה שון מריון. הוא אפילו הצליח, אבל זה היה רחוק מלהספיק.

8. ההחלטה הטובה ביותר של ספולסטרה הייתה להעביר את לברון לשמור על טרי בדקות ארוכות וחשובות במשחק. בכך הוא וידא שהסקורר השני של דאלאס ייעלם לחלוטין במאני טיים. נכון לעכשיו, זה נראה השימוש הנכון ביותר בהגנה של לברון. על נוביצקי לא צריך אותו - אנתוני ובעיקר האסלם עשו עליו עבודה לא רעה ונגדם הוא כנראה לא ייתן משחקים של 40 נקודות. על מריון לברון מתבזבז - מריון הוא שחקן שמלקט נקודות, לא יוצר אותן, ודווקא לברון חובב העזרה לא בנוי לשמור על שחקן שכשמורידים ממנו את העין לשנייה הוא כבר בתנועה בלי כדור לטבעת או לריבאונד התקפה.

9. השורה התחתונה היא שדאלאס לא הצליחה לגרום למיאמי להיות מוטרדת. התוכנית הקבועה של ההיט עבדה בדיוק כמו בשתי הסדרות הקודמות - שוב משחק צמוד שמוכרע די בקלות במאני טיים לטובת מיאמי, שוב יריבה שכל החולשות ההתקפיות שלה נחשפות מול החבורה האתלטית של ספולסטרה, שוב היתרון האיכותי של שלושת הגדולים של ההיט בא לידי ביטוי, שוב לברון היה עסוק בעיקר בלהפעיל אחרים ולא היה צריך להעלות הילוך. יש שיצביעו על כל מיני נתונים ויגידו שאם ביום כזה היה צמוד זה מוכיח שלדאלאס יש סיכוי. אבל ככה מיאמי עובדת לכל אורך הפלייאוף - מוצאת דרך להישאר צמודה ואז כותשת בדקות האחרונות.

10. אז מה דאלאס יכולה לעשות כדי שיהיה לה סיכוי לנצח את המשחק השני? לדעתי, קרלייל צריך לחשוב מחדש על הרוטציה שלו ולתת בה יותר מקום לדשון סטיבנסון ואיזשהו מקום לקורי ברואר. הוא חייב לתת פייט כלשהו באתלטיות, גם אם זה אומר פחות דקות לטרי ובראה, כולל ספסול של טרי במאני טיים. היתרון במשחק מול מיאמי הוא שהסיכוי שהם יברחו בשלושת הרבעים הראשונים לא גבוה, יהיה לקרלייל מספיק זמן לבדוק מי חם ומי מתאים לשחק ביום נתון, והוא יצטרך לא לפחד מהרכבי מאני טיים לא שגרתיים. לא בטוח שיש לו ברירה.

דאלאס לא הצליחה לגרום לו ולחבריו להיות מוטרד. וויד קולע מעל דשון סטיבנסון (צילום: רויטרס)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully