הספורטאים השנואים ביותר בעולם

תעודת זהות:

ארה"ב, בן 30, משחק כקוורטבק עבור פילדלפיה איגלס, 4 הופעות במשחק הפרו-בול.

מה עשה כדי להיכנס לרשימה:

בסקר שביצע העיתון 'הוליווד ריפורטר' לפני כארבעה חודשים, הגיע מייקל ויק למקום השני ברשימת חמשת השחקנים השנואים בליגה. בסקר מקביל, נבחר לשחקן הרביעי בטיבו ב-NFL. אלמנט ההצלחה אל מול אלמנט השנאה יחזרו על עצמם פעם ועוד פעם בכתבה הקרובה, אך במקרה של ויק קל היה להבדיל בין יכולתו על הדשא - קוורטרבק ייחודי מהסוג שהליגה לא ראתה שנים רבות, וספק אם תראה בעתיד - וזו הפלילית. ב-2007 הודה באשמה על ארגון קרבות כלבים וסיוע בהמתתם ונשלח ל-21 חודשי מאסר בפועל; ב-2008 פשט רגל. הציבור האמריקאי היה קשה עם העילוי שהחזיק בכל העולם רק כדי לשמוט אותו רגע אחד מאוחר יותר.

מה יכול לעשות כדי לצאת ממנה:

האמת? יכול להיות שהוא בדרך לשם. ב-2009 חזר לליגה וחתם בפילדלפיה, ואט-אט החלו חובבי הספורט האמריקאים שוב ליטות לכיוון ההצלחה על חשבון השנאה בספקטרום אותו הזכרנו בפסקה הקודמת. העונה שעברה של ויק היתה פשוט פנטסטית, במהלכה שב לפרו-בול וקיבל את תואר "קאמבק השנה" של סוכנות הידיעות AP. ברור לגמרי כי עבור חלק מהציבור האמריקאי, מייקל ויק גמור; הרי צריך להיות חלאה לא קטן כדי להיות מעורב בקרבות כלבים, על אחת כמה וכמה לארגן אותם. הניצחון של ויק - וכרגע, נדמה שהוא בדרך הנכונה - יהיה לשוב לחיקו של המיינסטרים, בלי שהמחשבה הראשונה במוחו של הצופה תהיה "כלבים", כי אם "לא ייאמן איך שהקוורטבק הזה רץ". ככה זה: בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, גם מתדמיות מסוימות אפשר לרוץ ולברוח.

תעודת זהות: סקוטלנד, 69, מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, 12 אליפויות פרמיירליג, 5 גביעי גביע אנגלי, 4 תארי גביע הליגה, 2 אליפויות אירופה, זכיה אחת בגביע המחזיקות.

מה עשה כדי להיכנס לרשימה:

לפני משהו כמו חודשיים וחצי נבחרה מנצ'סטר יונייטד לארגון השנוא ביותר באנגליה. יותר מבנקים, נניח. אם הייתם מסיקים מכך שאלכס פרגוסון הוא המנג'ר השנוא בבריטניה - ובכן, הייתם צודקים. הסקוטי הממושקף רק הגביר בשנים האחרונות את תלונותיו הקטנוניות כלפי השופטים, התנצחויותיו המגוחכות עם התקשורת הפכו ילדותיות עוד יותר מהרגיל, ותחושת הרדיפה והפרנויה הקבועה מעולם לא היתה תלושה יותר. והוא מנג'ר ענק, אחד הגדולים אי פעם, וכפי שכבר הבנו ונבין בהמשך, לאנשים קשה להתמודד עם מבול של תארים.

מה יכול לעשות כדי לצאת ממנה:

להריץ את הזמן כמה שנים קדימה, כאשר אנשים יחשבו עליו שעה שמנצ'סטר יונייטד תחגוג זכיה אקראית בגביע הליגה, ייזכרו במבטאו הסקוטי העילאי, ויחייכו. כמו גאונים אחרים, כך גם גדולתו האמיתית של סר אלכס תוכל להיות מוערכת רק בדיעבד, כשתהיה מזוקקת בזיכרון, נפרדת מכל אותם רגעים טפשיים שאיש מקצוע עצום כדוגמתו לא צריך היה להיכנס אליהם מלכתחילה. ואל דאגה, היום הזה קרוב מתמיד.

תעודת זהות: ארה"ב, בן 26, משחק כגארד/פורוורד עבור מיאמי היט. 7 הופעות באולסטאר, שתי זכיות בתואר ה-MVP, מלך הסלים של העונה (2008), 5 בחירות לחמישיית העונה ב-NBA.

מה עשה כדי להיכנס לרשימה:

תקע בערך 396,815 סכינים בתושבי קליבלנד בקיץ שעבר (בשידור טלוויזיוני מיוחד), כאשר זנח את העיר בה נולד והקבוצה שבחרה אותו בדראפט ומשכנה את העבר, ההווה והעתיד שלה כדי להצטרף לדווין וויד וכריס בוש במיאמי. אם עצם הבגידה הגדולה לא הספיקה, הוסיף קינג ג'יימס חותמת סופית להשערה לפיה הוא לא מסוגל, וככל הנראה גם לא ממש רוצה להוביל קבוצה על גבו לאליפות. מעולם לא הפך ספורטאי אמריקאי מאהוב לשנוא במהירות כה גדולה.

מה יכול לעשות כדי לצאת ממנה:

מחד, המצב של לברון סבוך יותר משל חבריו לרשימה זו; מאידך, עבודת השיקום שלו ברורה ואפשרית יותר - הרי הוא היחיד כאן שלא עבר את נקודת האמצע בקריירה. במקרה של לברון, כנראה שאין זה נמנע: בשלב מסוים של חייו הוא יהיה חייב לעבור לקבוצה אחרת, ללא סופרסטארים נוספים, להוביל אותה לאליפות, ולא לברוח כשזה לא הולך. אפילו אם ייקח שש אליפויות עם דווין וויד וכריס בוש במיאמי ואז יתלה את הטלק המפורסם, יישא על גבו חתיכת כתם שגם ההיסטוריה תתקשה להוריד.

תעודת זהות: ארה"ב, בן 33, משחק כקוורטרבק עבור ניו אינגלד פטריוטס. 3 זכיות בסופברול, 2 תארי MVP של הסופברול, 6 הופעות במשחק הפרו-בול, 2 בחירות לאול-פרו (מצטייני העונה) ב-NFL.

מה עשה כדי להיכנס לרשימה:

פייר? את מה שרובנו פחות או יותר היינו מתים לעשות: מדובר באחד הקוורטרבקים הגדולים בכל הזמנים, מהסוג שהגיע לארבעה סופר-בולים, זכה בשלושה מהם, ונבחר ל-MVP בשניים מתוכם. השיאים בהם החזיק או אותם שבר בעבר רבים עד מאוד, ומצטרפים לשיא אישי נוסף: ב-2009 התחתן בריידי עם אחת הנשים הסקסיות בעולם, ג'יזל (שלוש שנים אחרי שנפרד מהשחקנית בריג'ט מויינהן, אגב). בקיצור, הבחור יפה-תואר, אחד הגדולים אי פעם בענף הספורט אותו בחר, מולטי-מיליונר ונשוי לדוגמנית על. איך אפשר שלא לשנוא אותו?

מה יכול לעשות כדי לצאת ממנה:

שאלה טובה. בניגוד למרבית השמות האחרים ברשימה שלנו, בריידי שונה: השנאה אליו מזכירה לעתים שנאה של ילדי בית הספר למלכי ומלכות הכיתה. זו שנאה מהולה בקנאה, קנאה מהולה בשנאה, בליל לא לגמרי מובן ומוסבר שמזין את עצמו מכוח האינרציה. היה ובריידי יאבד את הכל - כלומר, ייזרק על ידי ג'יזל, יגמור את הקריירה בסדרת כשלונות, יקריח - אולי יהווה העניין מקור מסוים לחמלה מצד הציבור האמריקאי. אחרת, כנראה שאוהדי הפטריוטס ימשיכו לסגוד לו; שאר האנשים, לקנא.

תעודת זהות: אוסטרליה, 30, לשעבר המדורג מספר 1 בעולם בטניס, אלוף ארה"ב (2001) ו-וימבלדון (2002).

מה עשה כדי להיכנס לרשימה:

"הוא יכול להיות השחקן הטוב בעולם, לנצח כל טורניר, אבל לא הייתי רוצה להיות כמוהו. כל שחקני הסבב העולמי לא אוהבים אותו". הציטוט הזה שייך לגיז'רמו קוריה הארגנטינאי, שב-2005 ראה את בן ארצו, חואן איגנסיו צ'לה, מקבל יריקה ומבול של צרחות מהאוסטרלי חמום המוח. כששב יואיט ארצה, זכה לקריאות בוז אפילו מאוהדיו האוסטרלים, ולאורך השנים התפשטה השנאה לכל רחבי העולם. סגנונו הקפריזי של יואיט וצעקות ה"קאם און!!!!!!!!!!!!" המפורסמות אמנם דעכו מעט בשנים האחרונות והמוצלחות של הענף, אך יואיט עצמו לא ממש השתנה.

מה יכול לעשות כדי לצאת ממנה:

זה קצת עצוב, אבל כשם שהשנאה כלפי ספורטאים עולה ככל שאלה מטפסים מעלה, כך היא דועכת כאשר האתלטים עצמם מתפוגגים להם. נדמה כי רמי פורטיס הגה את התרופה הטובה ביותר כנגד סלידת הציבור: ירידה חרישית ממסך הטלוויזיה שלנו. כבר זמן רב שיואיט לא היה מעורב בתקריות יוצאות דופן, זמן רב שאנשים לא יצאו מכליהם בהישמע צמד המילים "קאם" ו-"און". זה בגלל שיואיט הידרדר עד המקום ה-61, וחובבי הענף חיפשו ומצאו דמויות אחרות לשנאה.

תעודת זהות: ארה"ב, 34, משחק כשוטינג גארד בפיניקס סאנס, רוקי העונה (1999), 8 הופעות במשחק האולסטאר, של ה-NBA, אלוף ההטבעות (2000).


מה עשה כדי להיכנס לרשימה:

התעקש לקחת את כל הפוטנציאל שבעולם ולבזבז אותו על אחת ההטבעות הגדולות בכל הזמנים. אחד מיורשיו המקוריים של ג'ורדן היה צריך להיכנס לשנים האחרונות של הקריירה שלו עם כמה טבעות אליפות, כמה ביקורים בגמר, כמה תארי MVP. במקום זאת, הוא לנצח ייזכר בשל יכולתו הבלתי-נלאית להטביע, וגם היא כבר לא ממש קיימת. מעבר לפוטנציאל עצום שלא מומש, הראה קרטר גם אופי מחורבן, עצלנות מרגיזה ולוזריות לא מובנת. הצורה בה עזב את טורונטו וניו ג'רזי בצירוף יכולתו המזעזעת באורלנדו ופיניקס לא הותירו מקום לספק: בראי ההיסטוריה, הוא פספוס ענק יותר ממטביע ענק.

מה יכול לעשות כדי לצאת ממנה:

זה נראה קצת תלוש מהמציאות נכון לרגע זה, אך לא הכל אבוד עבור אייר קנדה. כבר היו כשרונות אישיים גדולים בעבר שהמציאו את עצמם בגיל מאוחר יותר כגרסה מתקדמת, הגם איטית יותר של עצמם. אם יתאים את האגו, צורת המשחק והמוטיבציה שלו לאחת מקבוצות העילית שאולי יהמרו עליו, ויסיים את הקריירה עם אליפות או שתיים כשחקן רוטציה יעיל ומנוסה, אולי יהיה קל יותר לגלות כלפיו מעט חמלה ולשמוח בשמחתו. כרגע, הוא לא עשה שום דבר כדי להצדיק אליפות או סליחה.

תעודת זהות: פורטוגל, 48, מאמן ריאל מדריד, 2 אליפויות אירופה, זכיה אחת בגביע אופ"א (2002/03), 2 אליפויות פורטוגל, 2 אליפויות אנגליה, זכיה אחת בגביע האנגלי, 2 זכיות בגביע הליגה האנגלי, 2 אליפויות איטליה, זכיה אחת בגביע האיטלקי, זכיה אחת בגביע הספרדי.

מה עשה כדי להיכנס לרשימה:

התנהג כאילו הוא המאמן הכי טוב בעולם עוד לפני שהיה ברור לגמרי כי מדובר במאמן הטוב בעולם. הספיקה לז'וזה שלנו אליפות אירופה אחת עם פורטו כדי להתייחס אל עצמו כאל סנסציה מהלכת, והעובדה שדבק בגישה זו בכל מקום אליו הגיע - צ'לסי, אינטר, ריאל מדריד - היתה קשה לעיכול, אפילו כשהגיעה עם תוספת של קבלות. הבכיינות כלפי השיפוט והתאחדות הכדורגל הספרדית העונה והמאבק המפסיד שניהל עם ברצלונה רק הפכו את אופיו המפוקפק לבעייתי עוד יותר. ביום שמוריניו יפסיק לנצח - ועונה נוספת כמו זו שחלפה בריאל מדריד תספיק - תיעלם גם הלגיטימציה שלו לבוא בטענות. במקרה כזה, השנאה כלפיו רק תצמח.

מה יכול לעשות כדי לצאת ממנה:

להמשיך לסתום לכולם את הפה עם שלל תארים שונים, זו בהחלט נקודת פתיחה טובה. אלא שמאמן מנצח, ראוי שיידע להסתכל גם אל תוך עצמו ולא רק מסביב: ביום שמוריניו יהיה שקט עם עצמו ועם הסביבה, היום בו הוא יהיה בטוח בעבודתו, במשרתו וביכולתו בלי שייאלץ לדבר על כך בתקשורת בכל דקה פנויה, יהיה גם היום בו ניתן יהיה לשפוט אותו כמו שהוא: מאמן כדורגל אדיר, מהטקטיקנים הגדולים של הענף. לשם כך, רצוי לנסות ולהיות קצת פחות גדול מהענף עצמו.

תעודת זהות: ארה"ב, 32, משחק כשוטינג גארד עבור לוס אנג'לס לייקרס, 5 אליפויות, שתי בחירות ל-MVP של הגמר, פעמיים מלך הסלים של הליגה, 9 הופעות בחמישיית העונה, 13 משחקי אולסטאר, ה-MVP של העונה (2008).

מה עשה כדי להיכנס לרשימה:

הרבה מעבר לפרשיית האונס של 2003 בקולורדו, קובי בריאנט הפך שנוא בגלל מצבור של סיבות וסיטואציות. הוא נכנס לליגה כיורש של מייקל ג'ורדן, ובמקום לפחד, הנהן. הוא חשב שהוא השחקן הטוב בליגה בשלב מוקדם מאוד, צדק בשלב מאוחר יותר, ולנצח התנהג כך. למשך לא מעט מהעשור הקודם היה שנוא גם על חבריו לקבוצה, פועל יוצא של פרפקציוניזם שגובל בפסיכוזה, ורצון בלתי נשלט לשים את הכדור בסל. כמובן שחמש אליפויות לא הקשו על שונאיו הגדולים של קובי לא-לאהוב אותו עוד יותר.

מה יכול לעשות כדי לצאת ממנה:

ראשית, הוא כבר בדרך הנכונה בעל כורחו: כל פיאסקו לברון ג'יימס לפתע הפך את קובי בריאנט לסוג של גוד-גאי, ואם היו נפגשים השניים בגמר ה-NBA עליו פנטז דייויד שטרן בלילות, ספק אם התייצבות הציבור הרחב היתה לצידו של קינג ג'יימס. דבר נוסף שבהחלט יסייע לתדמיתו של קובי יהיה טבעת נוספת שתשכיח את התרסקות הפלייאוף הנוכחי. אליפות-סיום ככינור ראשון, אך קבוצתי, פרפקציוניסט, אך בעל פרופורציות, עשויה לתת לקריירה שלו נופך אנושי ואחר, כזה שקשה היה לדמיין לפני חמש שנים, נניח.

תעודת זהות:

ארה"ב, 37, משחק כווייד רסיבר בסינסנטי בנגלס, 6 הופעות במשחק הפרו-בול, 5 בחירות לאול-פרו ב-NFL.

מה עשה כדי להיכנס לרשימה:

פתח את הפה, ולא ממש סגר אותו למשך העשור הקודם. לאורך מרבית הקריירה שלו הקפיד TO ללכלך על חבריו לקבוצה, המאמנים והמועדונים אותם עזב בטריקת דלת, משאיר מאחוריו ציבור אוהדים עצבני ונוטר טינה. תוסיפו לזה חגיגות טאץ'-דאון היסטוריות, מגוחכות ומשעשעות בו בזמן, פתיל קצר במיוחד, אגו שיכול להספיק למדינה שלמה ומעט מאוד טקט ופילטרים מחשבתיים, וקיבלתם טיפוס מפוקפק ששנוא על ידי מרבית הקבוצות בהן הוא לא משחק ממש ברגעים אלה.

מה יכול לעשות כדי לצאת ממנה:

אואנס כבר בן 37. הקריירה של אחד הרסיברים הגדולים בתולדות ה-NFL נראית על סף סיום, ואם לשפוט על פי המספרים בלבד - אין ספק כי הוא בדרך הבטוחה להיכל התהילה וזיכרון כאחד הטובים אי פעם. עם זאת, מספרים אף פעם לא היתה הבעיה של TO; מי שהפך לאייקון תקשורתי ותרבותי ברבות השנים, כולל תכנית מציאות ב-VH1 ושלל פרויקטים טלוויזיונים שונים, עשוי כעת לשקם את תדמיתו מכיוון מעט שונה. יש גבול דק למדי בין מטורלל וצבעוני, גס רוח ומשעשע, חסר-משמעת ומהפכן. ניהול נכון של שארית הקריירה והמעבר הבלתי נמנע לעולם הטלוויזיה האמריקאי אולי תשים גם את ימי המשחק שלו באור מעט חיובי יותר. ילדותיות מתמשכת וצרות מחשבה עשויים להפוך בסך הכל צבעוניים בזיכרון הקולקטיבי.

תעודת זהות: פורטוגל, 26, קשר/חלוץ בריאל מדריד, 3 אליפויות אנגליה עם מנצ'סטר יונייטד, זכיה בליגת האלופות עם מנצ'סטר יונייטד, מלך השערים באנגליה, מלך השערים בספרד, זכיה אחת בכדור הזהב (2008), 5 בחירות לנבחרת השנה מטעם אופ"א.

מה עשה כדי להיכנס לרשימה:

הרבה מאוד טריקים טפשיים שלא הביאו אותו לשום מקום בגיל צעיר, ושהפכו אותו לאחד השחקנים הטובים בתבל בגיל מאוחר יותר. חובבי הכדורגל האנגלי שלא נמנו על מועדון המעריצים של מנצ'סטר יונייטד לא השתגעו על הנער הפורטוגלי האלגנטי שמעביר את הכדור בין הרגליים, ונופל בכל פעם שרוח מתחככת בחולצתו. זה היה זרע השנאה, ומאוחר יותר, כשרונאלדו התבגר במעט אך לא ממש זנח את שטויות העבר, לא היו הצלחותיו המקצועיות מספיקות למתגו כשחקן אדיר ותו לא. כמובן שגם ביקורים תכופים במדורי הריכלות לא הוסיפו.

מה יכול לעשות כדי לצאת ממנה:

להפסיק ליפול ברחבה ובקרבתה אחת לשלוש דקות, להפסיק לבוא בטענות לשופט, להוציא את הפרצוף הילדותי והרוטן מהרפרטואר ולהתרכז בכדורגל בלבד. במירוץ הדו-ראשי עם ליאונל מסי אל לבבות האוהדים הוא ככל הנראה מעולם לא ישכיל לנצח, אך ברגע שיתחיל לאגור תארים עם ריאל מדריד ולהוכיח אחת ולתמיד כי הוא מסוגל לשים קבוצה - או נבחרת - על הגב, כל הדרך עד רגע ההנפה, אולי אז תשתנה הדיעה הרווחת בעניינו. אחרי הכל, גיל ההתבגרות לא נמשך לנצח.