1. זהו זה, תם ונשלם המאבק באגף המערבי של הפלייאוף ועמו גם הבלוג הזה. 8 קבוצות התמודדו על תואר אלופת המערב, ומבין האלופה מלוס אנג'לס, מוליכת הטבלה מסן אנטוניו, והמרעננות הרשמיות מאוקלהומה, דנבר וממפיס, דווקא דאלאס, הנוכחת-נפקדת הקבועה של הפוסט סיזן ב-5 השנים האחרונות, זו שעשתה הכל כדי להרוויח ביושר את התעלמותם של הפרשנים והאוהדים כאחד, דווקא דאלאס היא השורדת האחרונה. נראה שהפעם אין אפילו פרשן אחד שלא ישמח לאכול את הכובע שלו ולעודד בקולניות את החבורה העיקשת מטקסס, את דירק נוביצקי שכרגיל עושה הכל נכון, את שון מריון ופז'ה סטויאקוביץ' שהמציאו עצמם מחדש, את ג'ייסון קיד הבלתי נגמר . אין ספק המהפך התדמיתי הושלם. דאלאס מאבריקס שוב בגמר הליגה, ובענק.
2. בסופו של יום, הסיפור הגדול של הסדרה הזו הוא זה המנטלי. הלוזרית הגדולה ביותר של הליגה מגיעה פעם אחר פעם אל המאני טיים כשהיא בפיגור, ומצליחה להפוך את התוצאה ולצאת מנצחת, ממש כמו שהיה בסוויפ מול הלייקרס. הזריקות המכריעות נכנסות בקור רוח, הברכיים לא רועדות על קו העונשין, וההגנה משיגה את הסטופים שלה ברגעים הכי קריטיים ולא משנה מי עומד ממול. בניגוד לשנים עברו, המאבס הוכיחו בענק שמודל 2011 שלהם מגיע עם וואחד פדל קלאץ'. נותר רק לגלות האם החוסן המנטלי יעמוד להם גם כאשר, כך נראה, ייתקלו באויבת המושבעת והפייבוריטית הברורה ממיאמי.
3. גם הלילה, כמו בלא מעט משחקים שהיו בסדרה עד כה, נראה היה שהחבורה העליזה מאוקלהומה סיטי הולכת לקחת את זה. ממש כמו בתחילת הסדרה הג'אמפים של ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן היו חופשיים מדי ונכנסו בקלות מדי, יותר מדי ריבאונדים בהתקפה הגיעו לידיים של ניק קוליסון ו-ווסטברוק הנפלא, בזמן שבצד השני שוב נתקלנו בנוביצקי שקט מדי, בג'ייסון טרי בכושר רע עד מביך, ובהרגשה שכל סל שדאלאס קולעת הוא תוצאה של צירוף מקרים שלא יחזור עוד לעולם. 3 דקות לסיום המשחק קלע דוראנט סל והעלה את הת'אנדר ליתרון 4, אלא שאז הגיע רצף מדהים של 3 החטאות וארבעה איבודים ללא סל שדה אחד כשבצד השני עושה שון מריון ככל העולה על רוחו, ועוד שלשה אחד גדולה של נוביצקי. גיים אובר.
4. אי אפשר בלי מילה על הרכז הטוב ביותר בפלייאוף הזה. ולא, אני לא מתכוון לדרק רוז, וגם לא לראסל ווסטברוק, אלא דווקא לשחקן שגילו שווה לגילם של שני השחקנים האלה יחד, פלוס שמעון פרס. בגיל 39, כשהוא איטי כמו צב, מחטיא זריקות חופשיות כמו רייג'ון רונדו, ולא מסוגל לעשות קרוס אובר מול קונוס, משחק ג'ייסון קיד את הכדורסל הטוב ביותר שלו מאז תחילת העשור הקודם. את הסדרה מול אוקלהומה סיים קיד עם ממוצעים של 9 אסיסטים ו 3.5 חטיפות בלתי נתפסות למשחק, אבל עזבו אתכם ממספרים: ג'ייסון קיד הוא האחראי הראשי לשקט ששרר בהתקפה של דאלאס ולעובדה שהכדור הגיע כמעט תמיד לידיים הנכונות בזמן הנכון. בצד השני של המגרש, כל החששות מהמאץ'-אפ מול הטורבו של ווסטברוק והאתלטיות של אוקלהומה סיטי התגלה כמופרך, שעה שג'ייסון הישיש עשה עבודה הגנתית מדהימה לאורך הסדרה כולה, ואף שימש כסטופר הגנתי מוצלח למדי מול דוראנט, שגבוה ממנו בראש ומהיר ממנו בכמה מאות קמ"ש. באיחור של כמעט 3 שנים, נראה שהטרייד שהביא את קיד מניו ג'רזי לדאלאס היה בדיוק מה שהקבוצה הזאת צריכה.
5. בהנחה שלא תהיינה הפתעות, בעוד שלושה ימים מהיום תתייצב דאלאס לרי-מאץ' מול הקבוצה שהשפילה אותה לפני 5 שנים ושלחה אותה למדבר לחצי עשור. הפעם, בניגוד לפעם ההיא, דאלאס תעלה כאנדרדוג מוחלט ותיפגש במיאמי טובה בהרבה. על פניו מדובר במאץ'-אפ שלא מבשר טובות לדאלאס. ההבדלים האתלטיים בין הקבוצות והמאץ'-אפים הבעייתיים מול לברון, וויד ובוש יחייבו את ריק קרלייל להפגין הרבה מאד יצירתיות על לוח השרטוטים בהגנה, בזמן שבצד השני של המגרש תיתקל דאלאס באיזור צבע קשוח בהרבה מאלו שנתקלה בהם עד כה, ובהרבה פחות זריקות חופשיות מחוץ לקשת. עם זאת, אם יש משהו שדאלאס לימדה אותנו בפלייאוף הזה, זה שתמיד אפשר לצפות ממנה לבלתי אפשרי, כך שאל תתפלאו אם גם הטור הזה ייגרס בקרוב, בזמן ששיקגו מתקמבקת את דרכה לגמר פתוח ומעניין בהרבה. במהרה בימינו אמן.
אל תפספס
