המשוכות מעולם לא היו גבוהות יותר

כמו בריצה ל-100 מטרים שבה אנחנו עדים כיום לשלושת הספרינטרים המהירים בהיסטוריה, כך גם בריצת ה-110 משוכות, שתהפוך ככל הנראה למקצוע המסלול השני ברמת העניין שלו בקיץ הקרוב שבמרכזו אליפות העולם בדרום קוריאה. בניגוד לריצת ה-100 שבה אסאפה פאוול עדיין לא הוכיח שהוא יכול לתת פייט ראוי ליוסאין בולט וטייסון גיי, כאן אנחנו מדברים על שלושה אתלטים עם סיכויים שווים לזכות בתואר השנה, ואפילו לקבוע שיא עולם חדש.

תקציר הפרקים הקודמים: שיאנג ליו הסיני היה האלוף האולימפי ב-2004, קבע שיא עולם מדהים של 12:88 שניות בשנת 2006, ואיכזב מיליארד וחצי סינים כשנפצע במהלך המשחקים האולימפיים בבייג'ינג, ובסופו של דבר לא הצליח להגן על התואר. דיירון רובלס הקובני לקח לו את התואר האולימפי באותה שנה, כשכמה חודשים לפני כן הוא גם שבר את שיאו העולמי וקבע את השיא שמחזיק עד היום, 12:87 שניות. בשנתיים הבאות הסיני והקובני סבלו מפציעות חמורות, ומי שהשתלט על הריצה הזאת בקיץ האחרון היה דיוויד אוליבר האמריקאי, שהיה המשוכן מספר 1 בעונת 2010 בדיאמונד ליג וקבע במהלכה את התוצאה השלישית בטיבה בהיסטוריה, 12:89 שניות. בקיץ 2011 אנחנו אמורים לראות סוף סוף את שלושת המשוכנים האלה בכושר שיא, מתחרים ראש בראש באליפות העולם ובתחרויות הגרנד פרי היוקרתיות.

רק מי שהיה בסין בתקופת משחקי בייג'ינג 2008 יכול היה להבין את גודל הציפיות וגודל האכזבה של האומה הגדולה בעולם משיאנג ליו, שהוא הספורטאי הגדול ביותר שלה. כשהוא נפצע ולא יכל להתחרות אפילו בשלב המוקדם האווירה בסין הייתה של יום אבל, ורק בקיץ 2010, כשהוא חזר משיקום ארוך אחרי פציעה חמורה בגיד אכילס, הסינים נרגעו כשראו אותו זוכה במשחקי אסיה שהתקיימו בגואנגז'ו.

ובכל זאת, גם הסינים יודעים שמשחקי אסיה הם לא מדד, ומאז הקאמבק המתוקשר של שיאן העולם לשעבר, הם כבר מחכים בקוצר רוח לראות אותו מחזיר לעצמו את התואר שבו זכה באליפות העולם ב-2007. אז זה קרה על אדמת השכנה השנואה יפן, הפעם זה אמור לקרות על אדמת שכנה לא פחות שנואה, דרום קוריאה.

פתיחת העונה של שיאנג ליו הייתה מבטיחה. עוד לפני התחרות הראשונה שלו הוא הצהיר על שינוי טכניקה, ועבד בחודשים האחרונים על קיצור הצעדים שלו עד למשוכה הראשונה משמונה לשבעה. בניגוד לרובלס ואוליבר שעשו זאת מאז ומתמיד, הסיני נהג לרוץ צעד נוסף אבל ככל הנראה הבין שצריך שינוי. השינוי הזה הוכיח את עצמו בתחרות פתיחת העונה שלו, הדיאמונד ליג בשנחאי, שבה הוא ניצח את דיוויד אוליבר וקבע זמן מרשים של 13:07 שנ' שנחשב מצוין לשלב כזה מוקדם בעונה. אז אולי לנו השינוי בטכניקה נשמע כמו עניין מינורי, אבל אנשי אתלטיקה יודעים שמדובר בפעולה מורכבת שדורשת עבודה של חודשים. אחרי הכל, אתלט בן 27 שעבר כל כך הרבה מתחיל את הריצה שלו עם רגל שמאל במקום בימין. בסין ידעו לפרגן לטכניקה החדשה, שסידרה לשיאנג ליו את התוצאה הטובה ביותר שלו מאז שנפצע. הכותרות בעיתונים המקומיים הגדולים ב-16 למאי היו: "טכניקה חדשה, התחלה חדשה, איש מעופף חדש (פירוש שמו של שיאנג ליו בסינית הוא "לפרוש כנפיים ולעוף"). בעיתון אחר כתבו: "ברוך הבא, מלך שבעת הצעדים". שיאנג ליו עצמו אמר לאחר אותה תחרות בשנחאי: "זה היה ניסיון ראשון, כך שלא ציפיתי לכזו תוצאה. מה שבטוח, זו לא תוצאה שמספקת אותי ואני אוכל לרוץ מהר יותר".

מאז שנפצע במהלך אליפות העולם ב-2009, האתלט מספר 1 בקובה התקשה לחזור לעצמו. הוא אמנם זכה באליפות העולם באולם בשנת 2010, אבל בקיץ שעבר הוא לא הצליח לפרוץ את מחסום 13 השניות ובעיצומה של העונה סבל מפציעה נוספת. את העונה הנוכחית הוא פתח בתחרות גרנד פרי קטנה באי הקאריבי גוואדלופ וניצח תחת גשם שוטף בזמן בינוני של 13:35 שנ'. בסוף החודש הנוכחי הוא יכנס למגרש של הגדולים ויתרה בשתי תחרויות יוקרתיות בהנגלו שבהולנד (29/5) ובאוסטרבה שבצ'כיה (31/5) שם הוא קבע לפני שלוש שנים את השיא העולמי.

בשתי התחרויות שיסגרו את החודש רובלס לא יתמודד מול שני יריביו הגדולים, אבל הוא הבטיח להתמודד נגד תוצאת השנה של שיאנג ליו (13:07 שנ'), עליו הוא אמר לאחרונה: "הוא מתחרה נהדר, ויש לו טכניקה מצויינת. אני לא מכונה, אבל בתחרות האחרונה שלי סיימתי את הריצה טוב ועכשיו אני מרגיש שאני יכול לקבוע זמן של 13:05 שניות".

המפגש המשולש הראשון בין רובלס, שיאנג ליו ודיוויד אוליבר צפוי להתקיים ב-30 ליוני, בדיאמונג ליג בלוזאן. עד אז רובלס יהיה עסוק בעיקר בשיפור הזמנים שלו ובליטוש הטכניקה, כשמאמנו העדיף אפילו לוותר על הופעה מול קהל ביתי בתחרות בהוואנה כדי להתכונן בשיא הרצינות לעונה, מה שמלמד על מתח רב של הקובנים לאור ההישגים של המתחרים שלהם.

שיאן ארצות הברית בריצת ה-110 משוכות והאיש בעל התוצאה השלישית בכל הזמנים הוא דווקא המבוגר מבין השלישייה השולטת בריצה הזאת. דיוויד אוליבר כבר בן 29 וההישג המשמעותי ביותר שלו עד היום היה מדליית ארד אולימפית בבייג'ינג 2008. עם זאת, את הפריצה הגדולה שלו הוא עשה מאוחר יחסית, וניצל את העובדה שיריביו המושבעים לא היו תמיד בסביבה. למעשה, כששיאנג ליו ניצח אותו החודש בשנחאי הוא קטע רצף מרשים של 18 ניצחונות שהשיג אוליבר ב-110 משוכות.

בדומה ליריביו, גם אוליבר לא יכל להתמודד על התואר העולמי בברלין 2009 בגלל פציעה, שמנעה ממנו להגיע לתחרות. בניגוד ליריביו, הוא מעדיף שלא לחשוב על שבירת שיא העולם אלא להתרכז בניצחונות, כאשר המטרה שעומדת בפניו היא להפוך ליורשו של אלן ג'ונסון האמריקאי אותו הוא מגדיר כ"רץ המשוכות הטוב בכל הזמנים". אוליבר אמר לאחרונה: "אתה לא מתעורר בבוקר ומחליט שאתה הולך לשבור שיא עולם, אתה פשוט שואף לתת את הטוב ביותר בכל תחרות. אני רוצה להמשיך ולתת הופעות טובות כדי להיות כמו אלן ג'ונסון. ב-2010 נתתי עונה טובה, זו כנראה היתה אחת העונות הטובות של ריצת ה-110 משוכות בהיסטוריה, אבל מה שחשוב עבורי באמת זה אליפות העולם והמשחקים האולימפיים".

את הדברים האלה אמר אוליבר לפני ההפסד לשיאנג ליו בשנחאי, כאשר עד לאותה ריצה הוא היה זה שהחזיק בתוצאת השנה בעולם אחרי שקבע 13:14 שניות בדגו שבדרום קוריאה. אחרי ההפסד אמר האמריקאי: "הוא לא הפתיע אותי בכלל, אבל מה שאני צריך לעשות עכשיו זה לחזור הביתה ולהתארגן מחדש. זו לא הייתה ריצה טובה שלי, אבל זו גם לא צרה גדולה. הפסדתי די הרבה לפני רצף הניצחונות שלי, כך שזה רק יכול לעזור לי לבנות את עצמי מחדש לקראת המשך העונה".