אתה פייבוריט, גוטמן, אתה

הדאבל היחיד של מכבי חיפה הגיע בעונה שבה הירוקים הצליחו לזכות באליפות בזכות יתרון של נקודה על פני הפועל פתח תקוה. אלא שעוד לפני ההכרעה בעניין האליפות, הירוקים סידרו לעצמם תואר ראשון באותה עונה. הרחקה מוקדמת של גיא גת סיבכה את פתח תקוה של אברהם גרנט, ולמרות שער של מני בסון, ראובן עטר, אייל ברקוביץ' ומשה אייזנברג ניצלו את היתרון המספרי כדי להניף את הגביע, שבהמשך התברר כדאבל הראשון בכדורגל הישראלי מאז זה של מכבי נתניה ב-1978.

"עוד לפני הגמר, ידענו שאנחנו נמצאים במצב טוב בשני המפעלים", נזכר השבוע בלם העבר, רפי אוסמו. "ברור שאם אתה מגיע לגמר כשיש לך אליפות ביד, זה נותן לך יתרון עצום, אבל צריך לזכור שבמצבים הללו הלחצים הם אדירים, וכשעוד לא זכית בשום תואר, אתה יודע שאתה יכול לסיים את העונה גם בלי כלום. אני לא מקבל את התפיסה שקבוצה שכבר זכתה בתואר מגיעה משוחררת. שלמה שרף דירבן אותנו אז והסביר לנו שאנחנו עומדים בפני רגעים היסטוריים ויכולים לזכות בדאבל. הוא הסביר לנו עוד לפני המשחק שאנחנו צריכים לתת להם לעשות את הטעויות שלהם, שהם ינסו לשחק חזק, אבל הם לא יוכלו להכתיב את הקצב לאורך כל המשחק. הם עלו בטירוף, אבל אני חושב שסתמנו להם את הפה על רקע העובדה שבמהלך אותה תקופה היריבות בינינו ירדה לרמות נוראיות של גידופים בתקשורת עם הטענות שהשופטים איתנו".

בניגוד לגמר שהסתיים בדאבל, הפעם מכבי חיפה הגיעה כבר עם אליפות ביד. היא הקדימה בטבלה את בית"ר ירושלים בחמש נקודות ומאוד רצתה להרגיש לראשונה בתולדותיה איך נראה הדאבל. אלא שכמה קרוב, ככה רחוק. הבית"רים, שעדיין היו רוויי אכזבה מאובדן האליפות, נתנו מלחמה, ולמרות שחיפה שלטה ברוב שלבי המשחק, הסבלנות של הצהובים השתלמה בהמשך כשבדקה ה-86 הפציע לו אלי אוחנה, שקיבל כדור מצוין משלמה שירזי ובעט מצוין את שער הניצחון. חיפה העגומה של שלמה שרף מפספסת.

"היינו בתקופה אדירה אז, כמעט כמו מכבי חיפה של היום", מספר זאהי ארמלי, חלוץ העבר של הירוקים. "שיחקנו טוב במשך כל המשחק, בית"ר התגוננה בלי סוף ובסופו של דבר קיבלנו שער ממש לפני הסיום. בית"ר הייתה אז קבוצה גדולה עם אוחנה, מלמיליאן ומלכה, הם הובילו במשך רוב העונה בליגה, וניצלנו את זה שלא הרגישו אותנו כדי לעשות פיניש מצוין ולזכות באליפות. ידענו שאנחנו יכולים להיות דאבליסטים, ואולי זה קצת הלחיץ אותנו. אני חושב שזה היה דווקא המשחק הכי טוב שלנו באותה עונה, כולל משחקי הליגה, אבל בית"ר גנבה שער לקראת הסוף וכבר היה קשה לתקן. אין אתגר יותר גדול מהגביע כי הכל מתנקז ל-90 דקות גורליות, ולכן אין הבדל אם אתה בא כאלוף או מהמקום השני. למרות ששלמה שרף דרבן אותנו ואמר לנו לפני המשחק שאנחנו צריכים להוכיח שאנחנו אלופים בזכות ולא בחסד, זה לא הלך. בסוף הוא אמר לנו שעשינו את מה שיכולנו וכנראה הגביע לא הגיע לנו".

בני יהודה לא פתחה טוב את העונה, הפסידה להפועל תל אביב, אבל בהמשך התאוששה, הדיחה את מכבי חיפה בחצי גמר הגביע, אך בליגה ההצלחות של אהוד בן טובים וחבריו הספיקו רק למקום השני עם מרחק שלוש נקודות מהאדומים, שחגגו אליפות. שלמה שרף ביקש את הפועל תל אביב בגמר, וגם קיבל אותה. הוא הסביר שהוא רוצה "גמר קלאסי", ולא הפריע לו שממול ניצבת אלופת המדינה. אחרי 2:2 ב-120 הדקות, ביקש שרף מהשחקנים "לבעוט עם ביטחון. אסור לנו להפסיד בפנדלים, זה אכזרי מדי". בן טובים דייק ושלח את השכונה לחגוג, כשיורם אורנשטיין הניף את הגביע.

"עבדתי בזמנו הרבה מאוד עם החבר'ה על העניין המנטלי, נסענו לשפיים לכמה ימים כדי להתכונן למשחק, וידעתי שהעניין הפסיכולוגי יכריע את המשחק", נזכר השבוע שרף. "עשיתי הרבה תרגילי הרפייה ושיחות להרגיע את כל השחקנים כי בכל אופן הם היו שחקנים חסרי ניסיון במעמדים האלה. אני זוכר אפילו שעשיתי להם משחקוני שעשוע שכללו צחוקים כדי להפיג את המתח, אבל כמובן שהמצב אז לא דומה לזה של היום. הפועל ת"א ומכבי חיפה מגיעות במצב שיש יתרון לחיפה, ואילו הפועל תל אביב נמצאת במצב רע מאוד. גם למאמן וגם לקבוצה קשה להתעלות במשחק אחד, בעוד לחיפה יש את היתרון בעצם העובדה שיש לה כבר תואר אחד בכיס".

בית"ר ירושלים חיכתה בסבלנות שבוע שלם כדי לנקום במכבי תל אביב על אובדן האליפות בפוטו פיניש. בית"ר, שהגיעה למשחק האליפות אחרי למעלה מ-20 משחקים ללא הפסד, נכנעה לבני טבק, שהעניק למאמן ניסים בכר את הניצחון והאליפות המתוקה בזכות יתרון של ארבע נקודות בטבלה. יצר הנקמה פעפע אצל שחקניו של שמעון שנהר, שהיה אז מאמן צעיר בבית"ר ירושלים. דני נוימן כבש במחצית הראשונה, יוסי אברהמי הבקיע את השני ושער מצמק של ויקי פרץ השאיר את הצהובים עם תואר אחד באותה עונה.

קפטן הקבוצה בעבר, חנן אזולאי, זוכר היטב את יצר הנקם בצהובים ומשוכנע שמדובר בנתון מפתח כאשר מגיעים לגמר גביע. "העובדה שבמשחק אחד הכל נקבע עוזרת לשחקנים להבין שמה שהיה עד עכשיו, נמחק, ומפה מדובר בסיפור חדש", הוא אומר. "מכבי כל הזמן הייתה טובה מאיתנו. גם מה שאמר לנו המאמן לפני המשחק אלו דברים שאתה כבר לא שומע. הם נכנסים בצד אחד ויוצאים מהצד השני. אתה רואה את הצופים שדוחפים אותך, ופה אתה צריך את המנהיגים בתוך המגרש. קבענו מתי אנחנו לוחצים, מתי אנחנו הולכים אחורה ומתי אנחנו יוצאים למתפרצות. זו לא גאווה גדולה לנצח בזכות מתפרצות, אבל זה מה שקורה כשאתה מגיע לא כפייבוריט. ידענו שאם נשחק נכון וחכם, נוכל לחגוג בסוף. שיחקנו סגור, אמרנו שאולי נגיע לפנדלים, אבל ברגעים שהיו לנו לעקוץ, עשינו את זה וזכינו בתואר".

הפועל פתח תקוה של אותם ימים הייתה אימפריה בכדורגל הישראלי. אחרי שהשלימה את האליפות השלישית ברציפות, המלאבסים בסך הכל ביקשו להניף את הגביע. הפועל תל אביב, שסיימה בפיגור של שש נקודות בטבלה, ביקשה בסך הכל להרוס את הדאבל, וגם הצליחה בזה לא רע וזכתה בגביע הראשון שלה מאז קום המדינה, גביע שיהיה סימן לבאות. פתח תקוה ניצחה באותה עונה את האדומים פעמיים בליגה, אבל הפעם המציאות הייתה קצת אחרת. בועז קופמן כבש בדקה הרביעית את שער היתרון לכחולים, אבל דני גולדשטיין (40) וגדעון טיש (71) הפכו את התוצאה ויצאו לחגוג.

טיש לא חושב שבמעמדים הללו יש הבדלים בין קבוצה שמגיעה כאלופה לבין קבוצה שסיימה במקום השני: "אלופה או לא אלופה, השחקנים מגיעים כדי לשחק ולהביא תואר למועדון. בזמנו אוהדים היו מתביישים ללכת עם חולצה אדומה, אבל במשחק הזה היו בערך 1,500 אוהדים, שכמעט לא שמעת אותם, ולכן לא היה לחץ או ציפיות יוצאות דופן. אני זוכר שנגחתי את שער הניצחון, שמחנו מאוד, אבל כבר למחרת הלכתי לעבוד. התקופה הייתה שונה אז, אני זוכר שאפילו לא התאמנו בלילה כי חסכו חשמל. היו כמה פנסים באיצטדיון, אבל גם אותם לא רצו להדליק כי זה עלה הרבה כסף. לכן אני חושב שזה שחיפה הייתה העונה טובה יותר, זה לא אומר כלום. פתח תקוה הייתה יותר מגובשת מאיתנו, אבל במשחק אחד אתה נותן את הכל".

הפועל פתח תקוה ומכבי תל אביב שלטו פעם ביד רמה בליגה הישראלית. ב-1954/5 פתח תקוה זכתה באליפות, ומכבי תל אביב הסתפקה בסגנות עם פיגור של שתי נקודות. ובגמר הגביע? הצהובים ניצחו 1:3 אחרי שנחמיאס, שייע גלזר, וצביקה סטודינצקי הבקיעו למכבי, ובועז קופמן רק צימק. שלוש שנים קודם לכן, מכבי פתח תקוה סיימה כסגנית של מכבי תל אביב (פיגור של שמונה נקודות), אבל בגמר שייע גלזר וחבריו הפסידו בגלל דרדל'ה של אמנון כרמלי וניצחון 0:1 באיצטדיון באסה.

למעלה מ-60 שנים אחרי, גלזר שחווה זכייה והפסד בגמר, מסוגל להשוות בין שני המצבים: "מול הפועל פתח תקוה שיחקנו כשהם היו הקבוצה הכי טובה, וזה דומה בעצם למצב שיש היום. גם אז, פעם זו ניצחה ופעם זו ניצחה, אבל בסך הכל הפועל פתח תקוה הייתה קבוצה מעולה שזכתה ברצף אליפויות, היא הייתה אימפריה כי סטלמך שיחק שם. לכן הניצחון הזה היה מיוחד יותר".