ברוך ממן על ליאור רפאלוב - שחקן העונה
על ליאור רפאלוב כבר לא מדברים עוד כ'אולי'. הוא היה השחקן הכי דומיננטי, הכי משפיע על האליפות, במיוחד בשלושת החודשים אחרונים של העונה. וכידוע, זוכרים בעיקר את הסוף. רפאלוב עשה השנה שינוי, קפיצת מדרגה. הוא המנהיג של מכבי חיפה. יניב קטן זז הצידה, שם את האגו בצד ונתן לרפאלוב את המושכות. אם ליאור בועט את הפנדלים במשחקים המכריעים של העונה, זה רק מראה כמה המערכת כולה מעריכה אותו ורואה בו כמנהיג.
הרבה דברים השתנו העונה ברפאלוב. בעצם פחות בו אישית כי הכישרון תמיד היה שם, אלא דברים השתנו מסביבו. קטן ואייל גולסה נפצעו ויצאו מהתמונה, ג'ון קולמה זז הצידה ורפאלוב נכנס למלא את החלל. הוא לא מפחד, נוגע יותר בכדור וכבר לא מסתכל כל הזמן הצידה לראות מי מתחמם והאם מחליפים אותו. כשרפאלוב נותן דרור למחשבות שלו, זה בא לידי במגרש ולכן אין כל ספק מיהו שחקן העונה.
עכשיו, כשרפאלוב הוא שחקן העונה, הוא צריך להבין שחובת ההוכחה עליו. אני מקווה בשבילו שהוא ייצא ויטעם מאירופה. אם יש לו סיכוי והצעה טובה, הוא צריך לקחת אותה בשתי ידיים. באירופה, יכולת טובה כשלעצמה לא מספיקה כדי לשחק בהרכב. לכן, המבחן של רפאלוב יהיה להמשיך להיות דומיננטי, להתאמן קשה וגם להרים את היכולת הגופנית שלו ב-20 אחוז. אז, גם שם הוא יהיה שחקן בולט.
* ברוך ממן היה קשר מכבי חיפה בין השנים 1974-1985, רשם 303 הופעות ליגה ולבש את החולצה מספר 10 בירוק.
יניב לביא על אדריאן רוצ'ט - תגלית העונה
אל תפספס
העונה האדירה של אדריאן רוצ'ט אפילו הפתיעה קצת את השחקנים הוותיקים בקבוצה. הייתה לנו עונה בסדר בליגה הלאומית אשתקד, אבל הפריצה שלו השנה פשוט נפלאה. כל שחקן מגיע לבגרות בגיל מסוים ואצל אדריאן זה הגיע בגיל 23 אחרי שהוא עשה דרך ארוכה ובעצם, הוא שיפר את כל האספקטים במשחק.
לאדריאן יש הכל. זריזות, טכניקה נהדרת וכדרור פנטסטי. כשהוא ישפר את הסיומת מול השער והפיזיות, אין לי ספק שהוא יהיה אחד השחקנים המובילים בליגה. כבר העונה הוא היה אחד הגורמים החשובים בדרך שעשתה קרית שמונה לחלק העליון של הטבלה, לחצי גמר גביע המדינה ולזכייה בגביע הטוטו.
מה לגבי העונה הבאה? קרית שמונה זה בית ואני חושב שאדריאן צריך להישאר בו ולגדול עוד כמה שנים. רק בשביל איזי שרצקי, התרומה שלו והאמונה שלו, הוא צריך להמשיך.
* יניב לביא (33) שיחק בקרית שמונה בתשע העונות האחרונות ואף שימש כקפטן הקבוצה.
אל תפספס
מאיר כהן על אלישע לוי - מאמן העונה
20 שנה אני מכיר את אלישע לוי. התאמנתי אצלו בבית שאן מגיל 16, עלינו ליגה עם סכנין ועונה לאחר מכן סיימנו במקום הרביעי. ורק מי שמכיר אותו כל כך מקרוב יודע שאלישע שורד ומצליח כי הוא אחד שלא מוותר ולא מוכן להרים ידיים. כמה דיברו עליו השנה בתקשורת. הספידו אותו, לכלכו עליו, אמרו שהוא לא מסוגל לקחת את הקבוצה לאליפות, אמרו שהוא נכשל, אבל הוא הראה לכולם במאני טיים, הגיע מפוקס והביא את הקבוצה שלו למוכנות שיא ברגעי ההכרעה. בכך, הוא סתם הרבה פיות.
אוהבים להגיד עליו שאין לו מספיק "רוע" בכדורגל, אבל זה פשוט לא נכון. עם יד על הלב, אף אחד לא ציפה ממכבי חיפה לזכות העונה באליפות, אבל אלישע האמין. שחקנים עזבו והוא בנה קבוצה צעירה, לא פחד לתת הזדמנות לשחקני נוער ושחקני בית והאליפות פשוט הגיעה לו. בעצם הזכייה, אלישע הראה למי שעוד היה זקוק לשכנוע שהוא אחד המאמנים הטובים שיש כי אחרי כל מה שקרה בעונה שעברה ובקיץ, אני לא מכיר הרבה מאמנים שהיו יכולים לסיים עונה עם אליפות.
* מאיר כהן שיחק תחת אלישע לוי בהפועל בית שאן בין השנים 1990 ל-1995 ובהמשך בבני סכנין בעונות 2006/7 ו-2007/8.
אל תפספס
אביב חדד על פדרו גלבאן - זר העונה
פדרו גלבאן הוא הדינמו שמחבר את בני יהודה ומריץ אותה קדימה. הייתה לו עונה פשוט גדולה. אין הרבה שחקנים בתפקיד שלו שמסוגלים להבקיע 16 שערי ליגה ולמרות שגלבאן אינו חלוץ, הוא סקורר אמיתי ושחקן שיכול לגמור משחק במהלך אחד. כשהוא על המגרש, הוא האיש הדומיננטי שסוחף את הקבוצה ועוזר לה. כשהוא לא היה איתנו בקיץ, חסרונו הורגש והשיפור לא מעט בזכותו. יש לכך הוכחות בשטח.
מעבר לצד המקצועי, הסוד של פדרו הוא שמדובר בבחור חיובי, שאוהב לצחוק ומשרה אווירה טובה בחדר ההלבשה. אין בבני יהודה שחקן שלא התאהב מיד בפדרו הבן אדם וכמובן שגם בפדרו השחקן. אני מאחל לו שיהיה בריא, שימשיך ביכולת שהוא הציג בכל קבוצה שבה ישחק - ואני מקווה שזה יהיה בבני יהודה.
לגבי העתיד, בואו נגיד שמבחינת יכולות יש לו את כל מה שצריך כדי לשחק בכל קבוצה גדולה בארץ. ואם הוא ישחזר את המספרים של העונה בקבוצה גדולה, מהר מאוד נראה אותו מעבר לים.
* אביב חדד הוא בלם בני יהודה בשנתיים האחרונות.
אל תפספס
רמי גרשון על אריק בנאדו - זוכה פרס למפעל חיים
מי זה אריק בנאדו בשבילי? מודל לחיקוי, שחקן שגדלתי עליו ואיך אומרים היום אחד הבלמים הגדולים שהיו בישראל אם לא ה... בתור ילד ובתור בלם צעיר, נהניתי לצפות בבנאדו בטלוויזיה, ללמוד את התנועות, ראיית המשחק, שחרור הכדור ואז לנסות ולחקות אותן במגרש. אין בכלל ספק, בנאדו הוא אחד השחקנים שהכי השפיעו עליי ועיצבו אותי בתור שחקן.
בדיוק בגלל זה אני חושב שבנאדו השנה פשוט יצא מלך. הוא הגיע ממקום נמוך, דיברו עליו כאחד שהולך לשנת פרישה, אבל הוא הוכיח לכולם מה יש לו ברגליים וחזר למקום הטבעי שלו להיות אלוף. הניסיון של בנאדו, השקט שלו והנוכחות שלו היו חסרים למכבי חיפה בכל זמן שבנאדו לא שיחק. כשהוא חזר, הוא הביא איתו ערך מוסף והראה לכולם שהוא עדיין אותו בלם תותח.
לבנאדו הייתה קריירה מדהימה ואני מאחל לו שתימשך. טוב שהייתה לו גם עונה כזאת שהתחילה קשה, אבל הסתיימה בצורה הכי מתוקה שיכולה להיות כדי להזכיר לכולנו כמה הוא גדול.
* רמי גרשון הוא בלם נבחרת ישראל וקורטרייק הבלגית.
אל תפספס
דני לאופר על מכבי תל אביב - אכזבת העונה
מכבי היא לא סתם אכזבת העונה, היא אכזבה גדולה. שום דבר לא התחבר. הביאו רשימה של שחקנים, לא שחקנים עם מחויבות וחלקם כוכבים גדולים שסיימו את הקריירה. את כולם קיבצו למגרש אחד, הלבישו עליהם חולצות צהובות, נתנו להם חוזים שמנים ואמרו: 'יאללה, תשתעשעו'. זה קצת הזכיר לי את עונת הגלאקטיקוס בעידן לוני הרציקוביץ', עונה שהסתיימה כעגלקטיקוס ללא שום הישג.
בעונה שעברה התקציב של מכבי היה 24 מיליון שקל, השנה למעלה מ-100 מיליון, והמקום? אותו מקום. המקום השלישי. שמו חבילות של כסף, אבל מקצועית מכבי תל אביב לא הגיעה לכלום ואפילו בגביע הודחה על ידי הפועל פתח תקוה, שהולכת לרדת ליגה, בסיבוב הראשון. אני לא מכיר מילה אחרת לתאר עונה כזו מלבד אכזבה.
אפשר לומר שעל המועדון עברה שנה טיפוסית. והנה עכשיו כבר נוטעים תקוות לעונה הבאה ולמעשה זה מה שעושים במכבי כבר 20 שנה. כל פעם מדברים על השנה הבאה והשנה הבאה. הסטטיסטיקה אומרת שאחת ל-20 שנה משהו אמור להתחבר, אז כמכביסט, אגלה אופטימיות. זהירה ביותר.
מהפכת הצעירים? מוטי איוניר עשה תרגיל יפה. הוא אמר שעם מה שיש, הוא לא יכול להיות קוסם והדרך היחידה שלו לקבל עבודה לעונה הבאה הייתה להראות שינוי וקו עתידי. השינוי המרענן שלו היה להשתמש בארבעה-חמישה שחקנים מקבוצת הנוער שזכתה בדאבל. אבל לצערי, אי אפשר לסגור בזה את העניין ושוב לומר שבשנה הבאה יהיה בסדר.
* דני לאופר שימש כיושב ראש מכבי תל אביב בין השנים 1988 ל-1992.