ורק ילד אחד הציץ לבדוק איך נראות חגיגות בירוק

מכבי עברה רכבת הרים נפשית: מתח בעוצמה גבוהה לפני חצי הגמר, ניצחון סוחף, דריכות מחודשת וכעת הפסד קורע-לב בגמר. מול כל הטלטלות הללו מכבי צריכה לשמור על הבריאות הנפשית, בדומה לתבנית אפייה שצריכה לשרוד הן בתנור והן במקפיא. כשעה וחצי לפני תחילת המשחק, בין כל הפנים הטרוטות והמודאגות, רקד ג'רמי פארגו לצלילי ה-MP3. פארגו ידוע כחובב מוזיקת ראפ. גם פרקינס המושבת, שמלווה במופתיות את חבריו, מקשיב לשירים באוזניות. האווירה הנעימה שהשרו השניים ריככה אולי את חבריהם, אך לא את השעון.

כן, מעבר למתח יש את עניין השעה. "רק שלא תהיה הארכה" הזדעקה המחשבה בראשם של קברניטי מכבי. 40 דקות לפני פרוץ הגמר, שחקני מכבי נכנסים לפרקט לחימום. המחזה סביבם מרשים: צבא של קהל צהוב, הרבה יותר מאשר בחצי הגמר, שרים כבר ללא הרף: "הנה זה מגיע - תנו לדרק להניף את הגביע".

אך הדבר המפתיע והמאכזב ביותר אולי היא ההשתתקות של האוהדים הרבים שנכחו ברגעים בה נקלעה מכבי לפיגור. אז נכון, האוהדים כנראה נפלו קורבן לחוסר סדר (בלשון המעטה) במכירת הכרטיסים. ונכון, היורוליג צריכה לעשות בדק בית בתחום הזה, אך גם האוהדים עצמם אינם טלית שכולה תכלת: חבל שאוהדים שיכולים להוציא 700 יורו על כרטיס, לא יכולים לתמוך במכבי כשהיא בפיגור.

מחוץ לאולם, אותן מחזות של אוהדים צהובים (וגם ירוקים של פאו לא חסרו בחוץ) המנסים לשווא למצוא ישועה בדמותה של פיסת הנייר הגואלת. "הייתי משלם גם 1,000 יורו בשביל כרטיס", מתוסכל ירון בן ה-22 מתל אביב. "פשוט אין היכן להשיג, הגעתי לפני יומיים ואין בשום מקום". ולמרות הצהובים האומללים שנזרקו אל צינת הערב, פנאתינייקוס בנחיתות מספרית. רק כארבעה יציעים הם מילאו באוהדים, והיתר מאויש בידי גיסותיה של מכבי. המשחק צמוד וכל סל של מכבי מלווה בצעקות עידוד רמות. אולי הם צועקים כדי שהאוהדים שנותרו בחוץ ישמעו. אכן, רחמנים הם בני ישראל.

בשדרות רמבלה ההומות אדם טיילו גם רבים מאוהדי מכבי. עינב כהן מתל-אביב, רואת חשבון, היא אדם מחושב גם בחייה האזרחיים. את הכרטיס שלה לגמר היא שריינה מראש. "הזמנתי דרך אתר היורוליג. הגעתי לכאן עם אבי ואחי בן ה-21", היא אומרת. "המנטליות הישראלית זה שיהיה טוב ולכן הגיעו הרבה אנשים ללא כרטיס. רבים הציעו לקנות ממני את הכרטיס גם באלף יורו", היא מספרת, ספק ברחמים ספק בלגלוג.

בתי הקפה מלאים. תיירים מצלמים ללא סוף את המבנים המרהיבים ברמבלה ואת השחפים בנמל. מן הסתם, אם טיילו שם אוהדים לאחר ההפסד אתמול, אף תייר לא צילם את תיירי החולצות הצהובות. אולי הם פשוט נראים עגומים מדי, ומי רוצה תמונה כזו?

הצרות שלא היו, וחבל: אם מכבי חשבה שהיא תזכה לצרות טובות, כלומר איך לחגוג את הזכייה בגמר מבלי לחלל את יום הזיכרון ואיך להרגיע את האוהדים, המציאות הפכה את כאב הראש המתוק והמפנק הזה למיותר. כל הנוסחאות ל"שמחה מכובדת" נשארו במגירה. בהיעדר המולת שמחה לרסן, נותרו רק גינוני הקדרות הממלכתיים. בתום ההפסד, עשר דקות לפני הצפירה של שמונה, התריע שמעון מזרחי בפני האוהדים כי "מתחילה עוד מעט צפירה. יש להתנהג בהתאם". בחדר ההלבשה אמר מזרחי בג'נטלמניות לשחקנים כי "יום הזיכרון יותר חשוב", והשמיע את הצפירה דרך הסלולרי. כולם עמדו, כולל הזרים. "זה ממש מרגש והרבה יותר חשוב מלזכות או לא לזכות באליפות אירופה. נכנסנו לחדר ההלבשה, ועמדנו בזמן הצפירה ביחד", אמר פדרמן בסיום.

אחר כך הלכו כולם לבית כנסת. אל בית הכנסת של ברצלונה הגיעו הישראלים של מכבי, ליאור אליהו, טל בורשטיין ויניב גרין כשהם מלווים ביושב ראש המועדון שמעון מזרחי, בדובר ניצן פררו ובאנשי הקהילה היהודית המקומית. כולם השתתפו בטקס לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. במקום נכחו גם עשרות אוהדים ישראלים. מזרחי נשא דברים, אליהו אמר תפילת 'יזכור', ואביו של הפורוורד קרא 'קדיש'. לא הייתה זו הפתעה להיווכח כי העצב קלח מהגרונות ומהעיניים בטבעיות, ללא שום מסננים מלאכותיים של ריסון.

באיזו מהירות הם חלפו בלובי: לאחר שמילאו את חובת הראיונות, מיהרו השחקנים שלא הלכו לטקס בבית כנסת לחזור למלון לארוחת ערב ואצו להסתגר בחדרם. שעה לפני חצות, יניב גרין ומילאן מצ'באן, לבוש בחולצה שחורה, חלפו בלובי כמו רוחות רפאים, או שמא רוחות נכאים. במקרה של מכבי, הכישלון לא יתום, הוא סתם מבאס. "בטח שאנחנו מאוכזבים. מי לא היה מאוכזב לא לזכות בגביע. אבל באמת, הדרך במכבי הייתה יפה", מנסה גורם במכבי לנחם את עצמו.

בעוד אנשי מכבי ושחקניה התפוגגו אל תוך שתיקה, החלה המולה. המלון החל להיצבע בירוק סוער, שכן אוהדי פנאתינייקוס, שבאו לחגוג עם השחקנים, עמדו מחוץ למלון ושרו בקול רם. "זה היה מדהים היום. זה היה החלום שלי שהשחקנים שלנו יזכו. הם נראים שמחים וכולם הצטלמו איתי", מאושר אלכס בן ה-20, אחד האוהדים שזכה להיכנס ללובי. "אוברדוביץ' אמר לי שהוא תמיד יהיה שם עבורנו. היינו טובים יותר ממכבי היום. היינו ראויים לניצחון". ניקולס, אוהד נוסף של פאו הוא עו"ד המתגורר בקפריסין. "אני מאמין שתשוקה של אוהדים חשובה. אולי היו לנו פחות אוהדים ממכבי אבל היינו היום כמו השחקן השישי שלהם ועודדנו אותם במשך כל המשחק. מכבי היו מדהימים העונה, זו קבוצה טובה".

אוברדוביץ' המחויך זכה למחיאות כפיים בכל פינה שבה התהלך בלובי ההומה. משקאות ואוכל זרמו לשולחנות בקצב עליז. גם השחקנים זכו למחיאות כפיים. מזל שאנשי מכבי עלו כבר לחדרים. מלח יווני על הפצעים עשוי להיות חוויה צורבת למדי. בין החוגגים הסתובב לו בלובי נער אחד עם גופייה של מכבי, שנראה נבוך וקצת מבוהל. לא, הוא לא ערק אל היוונים. "אני אוהד מכבי", הוא ממהר להתנצל. "רק רציתי לראות איך הם חוגגים", הסביר בעיניים נוגות ומיהר לברוח ממחנה האויב. רק כחצי שעה לפני חצות התפזרה המסיבה היוונית הספונטנית.

או אז יכלו גור שלף, המנכ"ל אלי דריקס, ושמעון מזרחי לתפוס שולחן צדדי ולקיים שיחה בארשת פנים רצינית. מדי פעם ניסו סוכני שחקנים לגשת ליו"ר מזרחי וללחוץ את ידו. "כן, גם אחרי ההפסד מכבי תצטרך, מן הסתם, לסתום כמה חורים בסגל, אז למה לא להתחיל עכשיו בעבודה?", חשבו לעצמם הסוכנים. אחרי הכול, סוכנים אינם צריכים להפגין בחו"ל טעם טוב והתחשבות ברגשות טעונים ופגועים. ביומן שלהם אין ימי זיכרון, רק תזכירים.

זמן לא רב היו יכולים אנשי הקבוצה להישאר ספונים בחדריהם בשל טיסת הלילה. זמן קצר אחר חוצות יצאו אנשי מכבי מהחדרים: תחילה אנשי המשק וההנהלה ולאחר מכן השחקנים ובלאט. כולם נראו עייפים, אולם האווירה הייתה ידידותית ומאוחדת. פרקינס, פארגו והנדריקס עמדו בסמוך לקבלה ושוחחו ביניהם, מצ'באן ישב עם חברו הטוב, ופניני נפרד לשלום ממספר מקורבים.

אז איך קרה שהגביע הנכסף העדיף להתאזרח ביוון? "פנאתינייקוס שיחקה בצורה מאד עקבית", מנתח המאמן אלעד חסין. "הם סימנו את סופו והתקיפו אותו בכל פיק אנד רול כדי להוציא ממנו עבירות והצליחו, כאשר כבר באמצע הרבע הראשון, סופו ירד לנוח עם שתי עבירות. בנוסף לכך דיאמנטידיס מצא את הגבוהים לליי-אפים קלים. מכבי ניסתה לעצור אותם באמצעות ההגנה אישית, הגנה אזורית והגנות מתחלפות, אך ללא הצלחה גדולה. לעומת זאת מכבי קלעה באחוזים נהדרים מהשלוש". לדעתו של חסין, "פניני ובלו שוב הוכיחו שלמכבי יש את הקלעים הטובים באירופה השנה".

"פאנתינייקוס שיחקה בסבלנות רבה ושלטה במשחק", ממשיך חסין. "במחצית הראשונה מכבי הצליחה למנוע מהקלעים של פנאתינייקוס להיכנס למשחק וזה החזיק את מכבי במשחק. בחצי שני זה כבר השתנה. סאטו וניקולאס התחילו להפציץ וההפרש צמח. כמו כן, האחוזים הנהדרים של מכבי מהשלוש צנחו בעקבות ההגנה הנהדרת של פנאתינייקוס. מכבי לא נכנעה, ואף הצליחה לחזור למשחק של שני פוזשנים עם לחץ כמו שמכבי יודעת וחדירות לסל. נראה היה שפנאתינייקוס נלחצת, אבל דיאמנטידיס ידע לסגור את הסיפור עם אסיסט מכריע וחטיפה והביא עוד גביע לארון של זליקו".

חסין סבור כי מי שאכזב במשחק הוא סופו. "הוא נוטרל וקצת אכזב, בעיקר בעקביות ההחטאות מתחת לסל ובעבירות מיותרות, אבל היה לו חלק ענק בהישג של הצהובים". ועם כל הפאשלות, "היה זה מאצ'-אפ נהדר בין שני מאמנים עם גישות שונות", סבור המאמן. "דיוויד בעל הגישה האמריקאית סטייל קולג' עם לחץ מגרש שלם, הרבה חילופי הגנות ומשחק התקפה מהיר. לעומת זאת, אוברדוביץ' מביא את הגישה האירופית עם הגנה אישית חזקה ומשחק איטי ומבוקר. זליקו אומנם הצליח לכפות את הסגנון שלו וקבוצתו שלטה במשחק, אך לבלאט מגיע שאפו ענק על הישג מדהים ובעיקר על זה שמכבי נמצאת בדרך הנכונה ליצור שושלת חדשה", מפרגן חסין.

גם המילה התחתונה שלו קורנת מרוב אופטימיות: "היה לנו יופי של גמר בין שתי הקבוצות המאומנות באירופה ובין שני המועדונים הכי דומיננטיים, בטח העשור האחרון. זה היה קרב של הכישרון מול הניסיון. מכבי קבוצה מאוד מוכשרת שאם תצליח להשאיר את הסגל או את רובו, היא תגיע שוב למעמד הזה. פאו היא הקבוצה עם השחקנים והמאמן המנוסים באירופה והם ראויים לכל המחמאות. הם ניצחו בצדק".