זה בסדר, גם ככה לא יכולנו לחגוג

מכבי תל אביב החדשה היא קבוצה שונה. אחרי שנים של התנהלות ששידרה כוחנות ודורסנות, לפתע חשובה לה מאוד דעת הקהל. אחרי עשורים בהם שידרה בעיקר מקצוענות ומחויבות לניצחון, לאחרונה ראשיה משתדלים להתחבב על ידי הציבור ולשמור על תדמית חיובית. גם מבחינת מקצועית מדובר בקבוצה חדשה. היא אנרגטית ונחושה, אך בעיקר מתהדרת בחוכמת משחק וסגנון חיובי. השנה היא שוב חזרה להיות האנדרדוגית המפתיעה, שמזכירה שהשלם עולה על סך חלקיו. מתברר שלא רק הפרשנים - גם אוהדיה מזהים את השינוי שהיא עברה, והתהליך לא פסח עליהם. גם הם עברו מהפך, ועתה, אחרי ההפסד הכואב בגמר היורוליג, זה הזמן להתוודע אל הזן החדש של אוהדי מכבי תל אביב.

הזן החדש של אוהדי מכבי תל אביב הם אופטימיסטים במהותם. הקבוצה המחויבת הזו הוציאה מהם את כל האהבה שהם לא ידעו שמסתתרת בהם, ולפתע הם נזכרו מדוע התאהבו בה מלכתחילה. הם כבר לא מתמרמרים על הפסד אחד, על אף שהוא הגיע ברגע הכי חשוב. הם לא סבורים שהשחקנים מפסידנים, על אף שחלקם התקשו לתפקד על הבמה הגדולה. להפך, גם מהפסד כמו זה הם מצליחים לצאת מחוזקים, ואף למצוא בו את הצדדים החיוביים. הראשון בהם הוא ברור: הרי ממילא לא יכולנו לחגוג את הזכייה הזו. הקבוצה רק הוכיחה את החיבור שלה לקהל ואת המחויבות שלה לאוהדיה, ומנעה מהם מבוכה. הרי אלו לא רגעים לחגוג. את השמחה המאופקת, דווקא ביום הזיכרון, היא הותירה לשונאיה, שוודאי מרגישים לא בנוח להסתיר חיוך ביום האבל הלאומי.

אבל האופטימיות מההפסד לא מסתכמת בזה. נדמה שהמעידה הזו תוכל לשמור על הרעב שאפיין את הקבוצה לאורך העונה, ולגרום לה להגיע לשנה הבאה נחושה אף יותר. גם השחקנים שטרם חתמו על חוזה יקבלו פרופורציות, לאחר שגילו שדרישותיהם הכספיות הן מעט מופרזות. ג'רמי פארגו ודאי הבין שהוא טרם הבשיל להיות הרכז המושלם, צ'אק אידסון ודאי קלט שיש שורה ארוכה של כוכבים שמרוויחים פחות ממה שהוא דורש אך עדיין מצליחים לנצח, והסקאוטים מה-NBA הבהירו לליאור אליהו שמומלץ לו להישאר בליגה הישראלית, בביתו החמים והנוח. יכול להיות שההפסד הזה רק ישמור על המבנה הבריא של הקבוצה, וזו אכן בשורה נהדרת לאוהדיה.

במהלך הגמר היו רגעים בהם האוהדים הרגישו שהכל הולך נגדם. כל פסק זמן של אוברדוביץ' נראה כניסיון מרושע למשוך את הזמן, ולגרום למשחק להיכנס ליום הזיכרון. הפרסומות המצועצעות של "אל על" הזכירו שיש מי שעדיין מנסה לרכוב על הגל הלאומי שהקבוצה כביכול מייצגת, והתעלמו ממעמדה החדש. הפרומואים למשדרי יום הזיכרון הבהירו שכדאי מאוד שהמשחק הזה ייגמר, ואכן שחורציאניטיס עשה כל שביכולתו על מנת למנוע מהמשחק להיות צמוד, כדי שחס וחלילה לא יגיע להארכה. מי שחשב לתומו שסופו לא הצליח להתמודד עם השומרים היוונים, אינו מבין את רמת המחויבות שלו לאוהדיו, ותהיו בטוחים שהוא יקבל מהם אהבה גדולה בחזרה.

אך את המקור הכי גדול לאופטימיות קיבלו אוהדי מכבי תל אביב דווקא מיריביהם המקומיים. מבול ה-smsים שטופי השנאה שזרם להם לפלאפונים, עם האיחולים והברכות לפנאתינייקוס, הזכיר ימים גדולים. ימים בהם הצד האדום של תל אביב שאב שמחה וגאווה אך ורק מכישלון הצהובים. ימים אומללים בהם זה הדבר היחיד שהיה להם. בשנה שעברה אוהדי מכבי תל אביב חוו תקופה לא נעימה, שבמהלכה גם הם נאלצו להסתפק בשמחה לאיד ובשמחת עניים, וגילו עד כמה זה לא הולם אותם. מכבי תל אביב החדשה החזירה את הסדר הישן, וזו כנראה הבשורה האופטימית מכולן.