למה מכבי חיפה נופלת במאני טיים

השבוע, לאחר הגרלת משחקי חצי גמר גביע המדינה, התראיין מנכ"ל מכבי חיפה, איתמר צ'יזיק, ונשאל האם קבוצתו מוכנה למשחק העונה. "מוכנים? אני לא כל כך בטוח, אבל נקווה לטוב", ענה. בהבעת פניו ניכר חשש שהוא מעבר למתח, חשש שמעיק על מכבי חיפה במשחקי מאני טיים בשנתיים האחרונות אבל לא רק. בקמפיין ה-0 נקודות בליגת האלופות הקבוצה איבדה קצת מהביטחון שלה ומאז, בכל משחק גורלי היא מועדת. אפילו אם ליריבה קוראים בני יהודה. לתופעה הזו יש כמובן שורשים עמוקים בהיסטוריה – מגילי לנדאו, דרך 13 שנים ללא גביע ועד לירוי צעירי, אבל היא התעצמה למימדים של שד בשנתיים האחרונות. מה הסיבה לכך?

לסיבה הראשונה יש רמז שקוראים לו יניב קטן. בשני המשחקים האחרונים שלו מול הפועל תל אביב לפני הפציעה שלא עוזבת אותו, חיפה ניצחה 0:1 במשחק העונה משער שלו ו–1:2 בבלומפילד עם דומיננטיות גדולה שלו. מאז שקטן הושבת וחזר לשחק חצי פצוע, הירוקים רק חוטפים מהאדומים. זה לא מקרי לדעת המאמן גיא לוי: "חיפה קבוצה אפילו טובה יותר מהפועל תל אביב לאורך העונה, אבל במשחקים מכריעים עם כל הלחץ להפועל תל אביב יש לא מעט שחקנים שיכולים לקחת עליהם ולהכריע. כמו זהבי, ורמוט, תמוז, שהר, ואילו למכבי חיפה אין כמעט כאלה. רפאלוב אולי יכול, אך אני עדיין לא יכול להגיד את זה בפה מלא. לבד זה יכול להיות יותר מדי. התופעה לא מפתיעה".

בלם העבר של הקבוצה, רפי אוסמו, מצפה שאת החורים הללו ישלימו שחקנים וותיקים יותר גם אם הם לא הדומיננטיים בשדה: "במכבי חיפה שחקנים צריכים לקחת יותר על עצמם ברמת המנהיגות כדי לשנות את משחק העונה. אולי בהתקפה אין לחיפה שחקנים כאלה כמו שיש בהפועל תל אביב, אבל ישנם שחקנים כמו בנאדו ודוידוביץ' שיכולים כן לייצר את זה. לא מדובר רק על שחקני התקפה, אפילו גליץ' חזק של בנאדו ודחיפה עושים הרבה לכל הקבוצה ובמיוחד לשחקנים צעירים שלידו. קח לדוגמה את המשחק האחרון מול נתניה - הייתה עבירה על שלומי אזולאי ברחבה שהייתה ספק פנדל. לא ראית אף אחד מחיפה עושה איזושהי תנועה לכיוון השופט. היו צריכים להיות 5-6 שחקנים שעטים על השופט ומפעילים לחץ שישפיע גם בהמשך המשחק. זאת מנהיגות ושליטה שמשפיעות על כל התחושה".

שחקן במכבי חיפה מסכים ומסביר: "ההפתעה היא בכלל שהגענו לפער כל כך גדול יחסית מהפועל תל אביב לפני הקיזוז, כי בתחילת העונה כולם ראו את הפערים על הנייר ואת השחקנים שעזבו אצלנו וחשבו שבכלל לא נוכל להתמודד עם הפועל תל אביב. אני רואה את הפועל תל אביב בתקופה האחרונה וגם היא לא אותה קבוצה מאיימת מתחילת העונה, כך שזה מתקזז. חוץ מזה שאם ליאור רפאלוב יחבר דברים כמו שהוא יודע אז גם הפער הזה יתקזז. זה הכל עניין של נסיון ולאו דווקא יכולת, יש כאן קבוצה מאוד צעירה באופן יחסי".

לפני כחודש פורסמה ב"וואלה! ספורט" כתבה על דקל קינן בה הסביר שחקן בקבוצה את החשיבות המנטאלית שהייתה לו בחיפה. "אחרי הפועל תל אביב אנשים עשו במכנסיים ולא חשבו איך לנצח, אלא מה יקרה אם לא ננצח", סיפר. "דקל ידע לקחת הכל למקום הפוך ולדחוף את כולם קדימה. מעבר לגול נגד בית"ר ירושלים כמה דקות לסיום, הבישול לטישיירה נגד בני יהודה במחזור האחרון אמר הכל. בשיא הלחץ, כשאנחנו חייבים מהפך, הוא עולה לכדור גובה עם שני שחקנים ובקור רוח מוריד את הכדור בול לרגל של טישיירה. הוא דמות גדולה אצלנו".

חיפה של העונה לא רק שלא שצירפה עוד שחקנים מהסוג של קינן, היא איבדה את המעט שהיה לה. אפילו ג'נטלמן אנגלי הוא ג'ון גרגורי שם לב לכך: "מדובר בשתי קבוצות שונות לחלוטין. חיפה שקטה, מסודרת ומכריעה בשקט את המשחקים, ואילו הפועל תל אביב זאת טיטאניק. כשהיא נכנסת לעניינים קשה מאוד לעשות משהו והיא יכולה להכריע משחק בזמן קצר. זה לא עניין של מאמן ושיטה אלא של רמת שחקנים או יותר נכון אופי של שחקנים. אפשר לקחת לדוגמה את תומר חמד - שחקן שאימנתי באחי נצרת. שחקן לא פחות טוב מאף חלוץ ישראלי לדעתי, אבל הוא עובר תהליך שהוא בשנה הראשונה שלו בחיפה ורק רוצה להוכיח שהוא ראוי להיות כאן ונלחם על מקומו.

"הוא לא פחות טוב מתמוז או מאף חלוץ ישראלי", מוסיף גרגורי, "אבל הוא בתהליך השתלבות. שחקן כמו טוטו תמוז עבר משהו בקריירה בירושלים וידע איך להתמודד עם הלחץ והציפיות. עוד שנתיים של קרדיט וביטחון וחמד יהיה במקום אחר לגמרי, ואולי אף להוביל את הקבוצה. אם היו אומרים להפועל תל אביב בקיץ שתומר חמד פנוי, אפילו כשחקן סגל הם לא היו לוקחים אותו. זה המחיר שמכבי חיפה משלמת בתהליך הזה, שהוא תהליך נכון לדעתי. ששחקנים מהפועל תל אביב ייצאו לאירופה, לחיפה יהיה בסיס בריא שיוביל אותה".

הבעיה בתיאוריה הנכונה של גרגורי היא שאובדן תארים משגע את מכבי חיפה. אין לקבוצה הזו זמן. גיא לוי רואה כאן תופעה יותר עמוקה: "לחיפה יש בעיה ברמת השחקנים שיכולים לקחת על עצמם והיא תצטרך בעתיד למצוא את הפתרונות מבחוץ ע"י רכישת שחקנים כאלה. זה לא משהו שנמשך תקופה קצרה, היא לא יכולה להשאיר את החלל הזה ריק. כששוב, לדעתי היא תצטרך למצוא פתרונות בחוץ ולא בסגל הקיים".

מעבר לסדרה הכישלונות בשנתיים האחרונות, נראה כי מכבי חיפה סובלת מאחוזי הצלחה נמוכים יחסית במשחקי הכרעה בפוטו פיניש. זה לא רק 13 שנים ללא גביע. לא רק שער הנבדל הפאסיבי של לנדאו. זה גם הפוטו פיניש ב-2002/3 ו-1994/5, ועוד. רפי אוסמו לא מתבייש לדבר על כך: "יש שתי מכבי חיפה - אחת שלפני 1984 ואחת שאחרי. מ-1984, כשזכינו באליפות הראשונה, החל רף של ציפיות ודרישה מטורפת להצלחות ותארים בכל שנה ולא משנה מה הכלים הקיימים. חשוב לזכור שלהבדיל ממועדונים אחרים שפעם בכמה שנים מצטרפים למירוץ על תארים, חיפה כבר 20 שנה רצוף שם וזאת דרישה בסיסית בכל שנה. זה המחיר של מועדון שלא מרשה לעצמו להוריד את הרגל מהגז. אפשר לראות מה רף הציפיות הזה עושה למכבי תל אביב בעשור האחרון ולהבין".

כשאוסמו מסביר זאת, זה נשמע דומה יותר ויותר למה שמאפיין את מכבי תל אביב בכדורסל מאז שהונהגה בליגה שיטת הפיינל פור. פסיכולוג הספורט איציק צור מסכים: "זה לא מקרי ולא מפתיע. ברגע שהזכייה בתארים היא חובה ודרישה בסיסית, ישנו פחד גדול מכשלון שמשפיע על היכולת באופן מאסיבי ופוגע בשחקנים. הם כבר לא באים מתוך אתגר ושאיפה אלא מתוך חובה ופחד של מה יקרה אם לא ננצח, וזה פשוט פוגע בתיפקוד. אפשר לראות את זה במכבי תל אביב בכדורסל, שמגיעה למעמדים כמו גמר גביע המדינה או גמר הפיינל פור. לאורך עונה אין לה מתחרות, ואז במשחק אחד היא מתמודד מול יריב שמאמין שבמשחק אחד אפשר לעשות הכל ונותן 200% מעצמו. עבור מכבי תל אביב זה משהו חדש שהיא צריכה להתמודד איתו. מחקרים גדולים שנערכו באנגליה עבור הנבחרת גילו כי רף הציפיות לזכיה בגביעים והפחד מכישלון של השחקנים היו הגורם הכי משמעותי בנפילה שלה. שחקנים שם ידעו לספר שעם כל הרצון לשרת את הנבחרת, הפחד מכישלון והסטרס מסביב הכשיל אותם באופן קבוע".