2010/11: נבחרת המובחרים

להבדיל מהרבה שחקני עונה שהתגלו ונעלמו במהרה, שון ג'יימס נבנה בהדרגה. שזה אולי הדבר הכי נכון והכי מבטיח כאשר באים לסמן את הכוכב הבא. שון הגיע אלינו לפני שלוש שנים עם פציעה מאוד קשה. שלושה חודשים לקח לנו לשקם אותו והעונה הראשונה הייתה בעיקר שיקום. העונה השנייה היתה יציאה משיקום. שון החל להראות מה הוא שווה, בלט בלא מעט משחקים, כדי לבלוט ביותר משחקים בעונה השלישית. היא עונת השיא שלו. המסלול הזה היה ברור לי מאוד. לא היה לי תסריט אחד לעונה השלישית שלו. בנייה כזו נכונה של שחקן יכולה להסתיים רק כך, קו העלייה היה מאוד ברור.

היום, כשרואים את המוצר המוגמר, הדברים מאוד נהירים לאנשים, אבל לא מזמן הדברים לא היו כך. שון סחב רגל בהתחלה, נראה לא טוב באימונים והרבה אנשים תהו למה בכלל שיקמנו אותו ולא חתכנו אותו באותה עונת בכורה. אבל כאשר בוחנים שחקן חייבים לקחת בחשבון מה הפוטנציאל הטמון בו, ובמקרה של שון ידענו שאותו אנחנו משאירים. אותו לא נחליף, גם אם נשחרר את כל שאר השחקנים. במקרה הזה הדברים היו מאוד ברורים. היום רק רואים שההימור הצליח. ככה זה כאשר הקשר משתלם לכל הצדדים. כל הצדדים עושים הכל למען הצלחתו, כולל השחקן עצמו, שהגיע לישראל כאיש לא מוכר ומסיים אחרי שלוש שנים כ-MVP של העונה הסדירה.

היתרונות שלו בולטים לא רק ברמה הישראלית, אלא גם ברמה האירופית. מדובר באחד החוסמים הטובים באירופה אם לא הטוב שבהם. הבניה הסבלנית רק חיזקה הוורסטיליות שלו: הוא יכול לשחק גם בעמדה מספר 4 וגם בעמדה 5, יש לו קליעה מצוינת, והוא גם שחקן הגנה מצוין. החיים לימדו אותו גם להיות אדם מצוין – שזו החותמת האחרונה שמרכיבה נכס לכל קבוצה. לשחקן עם סיפור כזה מגיע תגמול הולם: לפרוס כנפיים ולעוף לרמות הכי גבוהות באירופה. אני חושב שהוא יעשה את זה כבר בעונה הבאה.

ההבדל בין מאמן לעוזר מאמן, התפקיד שליאור מילא בשנתיים האחרונות, הוא משמעותי. שינוי שכולל הרבה אחריות ולחץ, דברים שבתור עוזר מאמן אתה לא צריך להיות מוטרד מהם. ליובין עבר את המבחן הזה בצורה הכי טובה: גם ברגעים הפחות טובים שלנו העונה, הוא נשאר רגוע ושליו וזה אחד הדברים הכי חשובים בהצלחה שלנו העונה. ליאור למד תוך כדי תנועה. הוא כל הזמן התקדם והשתפר והוסיף דברים חדשים.

שלווה של מאמן יכולה להפיל, ויכולה להיות המשענת עליה תוכל להתקדם בקריירה. השאלה איזו שלווה. במקרה של ליאור - אדם רגוע מטבעו – זה לא הוביל לאדישות, אלא לביטחון בדרך שלו גם כשהוא היה נסער ולחוץ מהפסדים ותקופות לא טובות. אצלו השלווה עזרה להיצמד לדרך, להאמין בה ולעשות את הדברים כפי אתה מאמין ולא לפי אחרים.

מאמן טוב לא רק לומד תוך כדי תנועה ומקדם את עצמו. מאמן טוב גם יודע לקדם אחרים, וליאור קידם אותי המון. קטש, בשנתיים תחתיו, עזר לי בדברים ספציפיים של טכניקה. ליאור קידם אותי יותר בקטע המחשבתי - בזרימה של המשחק ובהבנה של התהליכים. את קפיצת המדרגה שעשיתי העונה אני מייחס לא מעט אליו.

אם ככה נראית העונה הראשונה שלו, אין ספק שליאור נמצא בדרך הנכונה בקריירה. מאמן טוב מבליט את התכונות שלו כבר בעונה הראשונה, דברים כאלה לא מסתתרים יותר מדי. במקרה של ליובין, הם ממש לא הסתתרו.

לא פשוט להיות מאמן העונה במכבי תל אביב. לכולם זה נראה קל, אבל דייויד הצליח להבליט את עצמו גם בקבוצה שהליגה הזו קטנה עליה. ברוב חלקי העונה, בלאט הוכיח שמכבי תל אביב של העונה היא סיפור הצלחה לא רק באירופה. כל הדברים שעשו את ההצלחה הזו בלטו גם בישראל, כל הערכים שהוא הקנה לקבוצה. לעובדה שמכבי תל אביב ניצחה את רוב משחקיה ב-25 הפרש יש כתובת אחת – המאמן. ההכנה היתה זהה, הריכוז היה דומה והחוויה הזכירה בקצת את ימי חמישי.

דיוויד הגיע לקדנציה השנייה במכבי תל אביב עם הרבה יותר ניסיון. הוא חווה באירופה הרבה מצבים טובים, אבל גם מצבים לא טובים. הדברים האלה מצטברים ומחשלים, וכשנוספים להם גם התארים שלקח בסנט פטרסבורג, בנטון טרוויזו ונבחרת ורוסיה, זה יוצר ביטחון. זה עזר לו לבנות את הקבוצה שהוא רצה, עם סוג השחקנים שהוא רצה. מכבי תחתיו גם עברה העונה מהפך מחוץ למגרש, ויש לי הרבה חברים בתוך מכבי, שהיו עייפים ממה שקרה. דיוויד החזיר את האמון של האוהדים, אבל לא רק, הוא הפך שוב את מכבי לשם דבר באירופה. קשה לדעת איך זה יסתיים בליגה הישראלית, בטח בשיטת הפיינל פור. אבל מול קאחה לאבורל, בלאט הציג קבוצה שיודעת מתי לבוא ולנצח.

מורן הוא בעל הבית של חולון העונה. לא קל להיות בעל הבית של קבוצה עם כל כך הרבה תהפוכות, שינויים, סיטואציות, הרכבים, חוסרים. מורן הגיב לכל אלה מצוין. יתרה מזו, הוא גם הצליח לרגש קהילה שלמה, מסיבה אחת ועיקרית: הוא סימל עבורו הקהל שצפה בו את כל מה שהיינו רוצים לקבל משחקן ישראלי. שילוב של יכולת ורוח, כדורסל ורגשות, חיבור ומחויבות – לא רק בחולון. בכל קבוצה בה הוא שיחק מורן חשף זאת. כשמצרפים לזה את הקשר לחולון ומתבלים זאת בקשיים שעברנו העונה, מבינים את גודל ההישג.

העונה הזאת, כאמור, דרשה ממורן יותר. הוא בעצם הפך להיות סוג של זר. לאורך רוב העונה, הקבוצה הייתה חסרה מאוד וזה דרש מכל שחקן לשדרג ולהרים את המשחק שלו מעבר למה שהוא היה רגיל עד היום. מורן עמד במשימה טוב יותר מכל קבוצה אחרת שבה היה משחק. גדולה של שחקן היא לדעת להתאים את עצמו כל פעם לשינויים שעוברים עליו, מקבוצה לקבוצה, מעונה לעונה, ולהוציא איכשהו, שוב, את המקסימום. נראה לכם קל? זה רק בגלל שמורן עשה זאת נהדר העונה. זו הגדולה של מורן. לכן הוא הצליח בכל קבוצה בה שיחק. בחולון, עם הקהל, ההצלחה מועצמת, מובלטת, אבל היא היתה שם תמיד.