אלכס שטילוב מציג: כך אזכה בזהב אולימפי

מבין האלפים (בתקווה שהיו יותר) שצפו בשבת האחרונה באלכס שטילוב מתרוצץ על הקרקע בברלין בדרך להישג היסטורי בלטה בהיעדרה אמו אלה. מאמנת האקרובטיקה שהכניסה את בנה לעולם התעמלות הקרקע בגיל 5 לא יכלה לעמוד בלחץ והעדיפה לשטוף את רכבה בזמן שבני המשפחה האחרים כססו ציפורניים מול יורוספורט. הכשרון לאקרובטיקה הגיע אליו מן הסתם מהגנים שלה, עכשיו נותר רק לקוות שהיכולת שלו לעמוד בלחצים לא תושפע מהגנטיקה. באליפות אירופה הוא פשוט התרגש, כי אין דרך אחרת להסביר את המעידה שלו בסיומת התרגיל. לא רק שהמעידה הזאת עשתה את ההבדל בין מדליית הכסף לזהב, כי נחיתה רכה הייתה ככל הנראה מזכה אותו בציון הגבוה ביותר שהושג בתרגיל הקרקע בשנה האחרונה, כששיטת הניקוד עודכנה בפעם האחרונה.

למרות ההתרגשות בזמן אמת בתחרות בברלין, שטילוב לא מתרגש כשהוא מנתח את כל מה שקרה שם כמה ימים לאחר מכן. מבחינתו מדובר בעוד ניסיון חשוב לרזומה, ניסיון שלימד אותו הרבה מאוד לקראת המשימות הבאות שלו – אליפות העולם באוקטובר הקרוב והמשחקים האולימפיים בקיץ הבא.

ותיקי העובדים בקומפלקס הדר יוסף זוכרים בעיקר את אלכס אברבוך כספורטאי היחיד שהגיע למתחם לפניהם ועזב אותו אחרון בתום שני אימונים מפרכים. מבלי לזלזל בספורטאים אחרים, אברבוך נחשב תמיד לעוף זר מבחינת ההשקעה שלו באימונים, ומי שמתנהל בצורה דומה מאוד הוא אלכס שטילוב. בכל בוקר ב-10:00 הוא מגיע לאולם ההתעמלות לאימון של שעתיים וחצי, יוצא למנוחה שבדרך כלל מתבטאת בסידורים בעיר וחוזר לאימון אחר הצהריים שנמשך שלוש שעות. הוא מתנהל בצורה הזאת מגיל 16, אז עלה לארץ מאוזבקיסטן, ופרט לפציעה בברך שהשביתה אותו בשנה שעברה הוא מעולם לא עצר. יום אחרי העלייה לארץ הוא כבר נסע עם הוריו לאולם ההתעמלות בהדר יוסף כדי לספר לאנשי מכבי תל אביב שאלוף אוזבקיסטן לנוער מחפש מקום טוב להתאמן בו. במכבי תל אביב קלטו אותו במהירות, אלא שבאותה תקופה מי ששלטה באיגוד היתה הפועל עמק הירדן, שנציגיה שמעו על הכישרון החדש מהר מאוד ומיהרו להעביר אותו לצד שלהם. כך מצא את עצמו העולה הטרי בן ה-16 בקיבוץ על שפת הכינרת, לצידו של פבל גופמן שהיה אז המתעמל הבכיר בארץ והרחק מההורים שנקלטו בהרצליה.

אז איך זה שהספורטאי האולימפי הטוב בארץ כיום לא הפך לקיבוצניק? "היה לי קשה וגם הייתי הרבה לבד. חוץ מזה, באגודה שלחו אותי לאליפות אירופה לנוער אבל לא רשמו אותי לתחרות הקרב-רב. לא ממש האמינו בי שם", מספר שטילוב ומסביר את השידוך השני בינו לבין מכבי תל אביב, שבמקביל השתלטה על איגוד ההתעמלות והפכה אותו לסמל שלה.

דווקא ההתמקמות המחודשת במרכז הארץ שירתה מצוין את שטילוב בפן המנטאלי ועזרה לו להיקלט מהר בארץ. קצת אחר כך הגיע הגיוס לצה"ל עליו הוא מספר: "בהתחלה זה היה קצת מוזר כי שלחו אותי לטירונות ומיד בסיומה ציפו שאשתתף באליפות אירופה לנוער ללא כל הכנה, אז לא ממש הלך שם. אחר כך כבר הייתי מחסנאי בבסיס ביפו, היו לי מפקדים מתחשבים מאוד והתאפשר לי להתאמן פעמיים ביום. בסך הכל השירות עשה לי טוב כי זה עזר לי להתחבר למנטאליות של הארץ".

היום שטילוב כבר בן 24 והוא לא עוצר לרגע. בזמן שרוב הספורטאים האולימפיים האחרים מנצלים את מעמדם ונהנים ממילגות במוסדות אקדמיים יוקרתיים, הוא מעדיף לשמור על סדר היום הקבוע שמלווה אותו שנים ולא לערב מטלות אחרות בחיי היומיום. "אני לא יכול להרשות לעצמי לבזבז זמן", מסביר שטילוב ומוסיף: "יהיה לי בעתיד זמן ללמוד, כמו שיהיה לי זמן לחגוג את ההישגים שלי. כרגע אני יודע שאני יכול להצטער על כל דבר שאפספס וכל עוד אני מתכונן ללונדון אני רוצה לעשות את זה כמו שצריך".

האימונים הקשים והנסיעות התכופות גרמו לו גם לוותר על העצמאות שרבים מחבריו חווים בגיל 24. שטילוב עדיין גר עם הוריו בהרצליה, ואת השעות הפנויות הבודדות שלו הוא מעביר בעיקר עם המשפחה ועם החברה שצמודה אליו בארבע השנים האחרונות. למצבו הכלכלי הוא לא ממש צריך לדאוג. עם משכורת של סגל לונדון 2012 מהוועד האולימפי, משכורת ממכבי תל אביב, מלגה ממשרד הקליטה וספונסר אדיב כמו יענק'לה שחר – שטילוב מרוויח הרבה מעל השכר הממוצע במשק, אבל עדיין מחכה לחברות המסחריות שיזהו את הפוטנציאל האדיר הטמון במראהו המצודד ובגופו החטוב. "אף פעם לא נעשתה אליי פניה לפרסם משהו, למרות שהייתי שמח אם זה היה קורה. במדינות מערביות כל המתעמלים נהנים מחוזי פרסום, אבל כאן בארץ זה לא ממש קורה".

העובדה שאלכס שטילוב הוא ככל הנראה הספורטאי היציב ביותר בארץ כיום מעלה מחדש את השאלה מה הוא צריך לעשות כדי לזכות במדליה אולימפית היסטורית. מבחינתו הוא בסך הכל צריך להביא את עצמו לתחרות ולהשתחרר קצת יותר. לדעתו, לא הפסיכולוגים הם שיעשו את העבודה אלא רק הניסיון שהוא צובר בתחרויות. "תמיד אפשר לעבוד עם פסיכולוגים ואני ממש לא מזלזל בזה. במקרה שלי זה נראה לי מיותר. יש לי את השיטות שלי להתמודד עם הלחץ, ואני ממש לא רוצה להתבלבל מדברים שהם מיותרים", אומר שטילוב שמשוכנע שכל טעות שיעשה רק תעזור לו להתקדם בתחרות הבאה. "אני ברמה גבוהה מאוד, אין הרבה מתעמלים בעולם ברמה שלי וכולם נפלו ויפלו. אלוף העולם היווני בתרגיל הקרקע לא הצליח לעלות לגמר באליפות אירופה", הוא מסביר ומזכיר לנו שמאז 2007 הוא לא פספס אף גמר בתרגיל הקרקע.

שטילוב הוא אחד האנשים היותר צנועים מבין צמרת הספורטאים בארץ, אבל המעמד מאפשר לו לפרגן לעצמו וכשהוא אומר שאין הרבה מתעמלים בעולם ברמה שלו, הוא גם מפרט: "יש אולי 10 מתעמלים בעולם שיכולים לבצע תרגיל ברמת הקושי שאני מבצע, אולי חמישה מהם יוכלו לעשות את זה טוב". שטילוב יודע את זה מצוין, גם מאמנו סרגיי וייסבורג וגם מאמן האקרובטיקה שלו ולנטין פוטאפנקו הרוסי, אחד הגדולים בתחומו. ויש יש מתעמל גדול אחר שדואג לפרגן לשטילוב – ויטלי שרבו האגדי, מי שהיה גיבור הילדות שלו. "אנחנו בקשר מצוין, אני פוגש אותו הרבה בתחרויות ואנחנו גם מתכתבים באינטרנט. הוא אפילו הזמין אותי לבית הספר להתעמלות שהוא מנהל בארצות הברית". כן, המתעמל הישראלי שבקושי הכרתם ערב המשחקים האולימפיים בבייג'ינג הפך ללהיט החם של עולם התעמלות המכשירים, שבו קשה למצוא מישהו שיתווכח עם הקביעה שאלכס שטילוב הוא אחד הפייבוריטים הגדולים אם לא ה..., למדליית זהב אולימפית בלונדון.

ועכשיו כל שנותר לשטילוב הוא לשמור על הבריאות, לעמוד בקריטריון למשחקים האולימפיים בלונדון ולעשות שם את העבודה, כשבקיץ 2012 הוא אמור להגיע לשיא שלו. הקריטריון ללונדון קשה וכדי לעשות אותו כבר באליפות העולם באוקטובר הוא יצטרך לעמוד על הפודיום גם שם. אם לא יעמוד במשימה הזאת, תהיה לו הזדמנות נוספת לזכות בכרטיס בתחרות קדם-אולימפית שתתקיים בבירה האנגלית בינואר 2012. במשחקים עצמם, הוא כבר יודע מה הוא צריך לעשות. "הנחיתה הלא טובה בסיום התרגיל באליפות אירופה הורידה לי לפחות שלוש עשיריות מהניקוד. כל מה שהייתי צריך לעשות זה לקחת עוד נשימה, לחכות עוד שניה ואז לסיים את התרגיל. עם נחיתה טובה הייתי מקבל 15.700 נק'. עם ניקוד כזה אני יכול לזכות במדליית זהב בכל תחרות כולל האולימפיאדה. כבר באליפות העולם אני מתכונן להעלות את רמת הקושי של התרגיל שלי כדי להשיג ציון יותר גבוה, וכמו שאמרת, כדי לזכות במדליה אולימפית אני פשוט צריך לעשות תחרות טובה, ואני רוצה מדליית זהב כי זה שמעניין אותי. נכון שבאליפויות אירופה והעולם ב-2009 ממש שמחתי שזכיתי במדליית הארד, אבל האמת היא שבאליפות אירופה האחרונה עמדתי על הפודיום עם מדליית הכסף והייתי מאוכזב".

אלכס שטילוב הפך בשבת האחרונה לספורטאי האולימפי המוביל בארץ, מה שמחייב אותנו להעשיר את הידע שלנו בכל מה שקשור להתעמלות מכשירים. אנחנו כבר יודעים מה זה איפון, ואפילו מה המשמעויות של רוחות חזקות וחלשות בתחרויות גלשני רוח, אבל מה לעזאזל רוצים מאיתנו שופטי התעמלות המכשירים, ואיך קובעים ציונים כמו 15.700 נ' אחרי שהתרגלנו במשך שנים ל-10 המושלם של נדיה קומנצ'י? אז העניין הוא פשוט. בהתעמלות מכשירים השופטים מתחלקים לשניים, ישנם שופטי דרגת קושי ושופטי ביצוע. בסיומו של כל תרגיל קובעים את דרגת הקושי שלו, במקרה של אלכס שטילוב באליפות אירופה האחרונה היא הייתה 6.50 נק', כאשר בדרך כלל הדרגה הזאת נעה בין 5.80 ל-6.80. שופטי הביצוע מחשבים את הטעויות, ומקזזים ניקוד מציון התחלתי של 10 נקודות. במקרה של שטילוב בברלין, שופטי הביצוע הורידו לו 1.1 נק'. זה השאיר אותו עם 8.9 נק' על הביצוע ובתוספת דרגת קושי של 6.50 נ' הוא זכה לציון של 15.400 נק'. המשימה הבאה שלו היא כאמור העלאת דרגת הקושי ל-6.70 נק' לפחות, מה שיכול להתבצע על ידי הוספת בורג אחד לצורך העניין. אם יצליח במקרה כזה לבצע תרגיל דומה לזה שהיה בברלין עם נחיתה קצת יותר רכה, אז לא רק שאפשר לפנטז על מדליית זהב אולימפית בלונדון – אפשר גם לבנות עליה.