מפץ הקשרים האחוריים: איך מנצלים זאת נכון?

ערב המעבר שלו לריאל מדריד, צ'אבי אלונסו לא נשאר אדיש לכמות ההערכה שנשפכה עליו, בין היתר במאמצים של ליברפול להשאיר אותו. "לא האמנתי שיעריכו את התפקיד הזה כל כך באנגליה", אמר. "תיארתי לעצמי שאוכל להיות משמעותי, אבל זה הגיע למצב שאני כבר נבוך מרמת ההערכה שיש כאן והרצון לראות אותי נשאר. תמיד אמרתי שברגע שבאנגליה יוסיפו לקצב המדהים קצת טקטיקה ומשחק יותר מאורגן, יהיה קשה להתמודד עם הקבוצות האנגליות, ורואים את זה היטב היום שהליגה כאן הפכה להיות הכי חזקה באירופה".

איך זה קשור אלינו? כי בציטוט של אלונסו יש לא מעט תובנות שיכולות להסביר את המפץ החשוב שמתרחש בישראל הקטנה והרחוקה בתפקיד הקשר האחורי. מעולם לא היה לנו שפע כזה בתפקיד: בירם כיאל, ביברס נאתכו, אלמוג כהן, תמיר כהן, ניר ביטון, אביחי ידין, שי אבוטבול – רק תבחרו. פס הייצור הטבעי צפוי להרחיב את הגלריה הזו בעוד כמה הבטחות, והרבה בזכות ההערה ההיא של אלונסו: המהפך שעבר התפקיד החשוב הזה, הזוהר שנוסף לו, משפיע לטובה גם עלינו. אז לא הכל רע בנבחרת, כן?

השינוי החל עוד בשנות ה-90 של המאה הקודמת. תפקיד הליברו יצא לאט לאט מהלקסיקון, והעביר לא מעט ממשימותיו לאנשי הקישור. מי לא זוכר את רונאלד קומאן ופרנקו בארזי והסגידה לשחקנים מסוגם. קשרים אחוריים, לעומת זאת, עסקו יותר בהרס ופחות בבנייה. מרגע שהרבה קבוצות עברו להגנה בקו אחד, וגם תפקיד הפליימייקר סבל מנשירה ונסיגה, הצורך בטכניקה בקישור האחורי הפך גדול יותר, ואיתו גם הזוהר שנוסף לתפקיד. גם שחקנים קדמיים פחות התביישו לעשות את ההסבה לקישור האחורי, ויצקו בו עוד מימד של קידמה. ביברס נאתכו ובירם כיאל, למשל, שיחקו יותר כפליימייקרים עד לקבוצת הנוער ורק עם ההתקרבות לבוגרים החלו בהסבה. הרמה הטקטית הגבוהה אליה התקדם הכדורגל האירופי ואיתו, בקטן, גם הישראלי, העלימו לא מעט מהכשרון בחלק הקדמי של הקישור והפכו את הכדורגל לכזה שרק חיבור בין חריצות לכישרון מביא תוצאות. איל ברקוביץ' החל לסבול מזה בתחילת העשור הקודם בסלטיק, כשמרטין אוניל רצה אותו באגף ומאסטרו שלנו טען כי "אם אעשה את מה שהוא מבקש וארדוף אחרי מגינים לא יהיה לי כח להתקפה".

שחקנים כמו פטריק ויירה ואדגר דווידס היו מחלוצי המהפך, אבל מבחינת איל לחמן המהפך הזה קיבל חותמת ממשית רק בצ'לסי. "ויירה ודוידס שחקנים מצוינים, אך הם היו בעיקר קשרים אחוריים שדחפו גם את היכולות האישיות לתוך זה", אומר לחמן. "האפקטיביות של הקישור האחורי קיבלה את המפנה האמיתי רק עם מוריניו. הוא היה הראשון שהביא את זה בפורטו, ולאחר מכן הבליט את זה בצ'לסי עם מקללה מאחורה ולפניו אסיין ולאמפרד. במשך כל השנים הוא דאג להוסיף לידם עוד ועוד שחקנים לעמדות האלה, דוגמת מיכאל באלאק ואובי מיקל, שדחפו מאחורי קשר אחורי אחד. ההגדרה של קשר אחורי השתנתה והובילה להמון יצירתיות ושליטה כמעט מוחלטת במשחק בתפקיד הזה. לשחקן כמו למפארד היו פחות כישורים מויירה או דוידס ברמת הטכניקה, הדריבל או כל דבר אחר, אבל מוריניו בחר בו כשחקן שיכול לבוא מאחורה ולעוף לרחבה ולייצר שערים. גם סטיבן ג'רארד בליברפול היה לא מעט על אותה המשבצת. זאת יעילות בלתי רגילה ששינתה את חוקי המשחק. הרבה שחקנים טכניים לא התקרבו לאותה התוצרת כמו של השניים הללו. גם אלכס פרגוסון הכניס לעמדה הזו שחקנים כמו פול סקולס, לואיס אנדרסון שהיה פליימייקר בפורטו, מייקל קאריק ואפילו ריאן גיגס".

אם פעם היה לנו רק טל בנין אחד והתפללו שהוא לא ייפצע לפני משחק נבחרת, היום יותר ויותר קשרים מבינים שההסבה לקישור האחורי עושה להם רק טוב לקריירה. דרק בואטנג, זוכרים? קשר בית"ר לשעבר וחטאפה כיום שיחק בגיל צעיר כמספר 10 מאחורי החלוצים ונבחר לקשר המבטיח ביותר לגילו באפריקה. בואטנג, למרות כל האגו, הסכים לעשות את ההסבה עוד בליגה השבדית במדי סולנה, אחרי שראה איזה חיים קשים צפויים לו אם יתעקש לשחק כקשר מתחת לחלוץ. משם, הדרך להצלחה בליגה הספרדית נסללה. "זה התחיל בשבדיה, אבל רק במונדיאל 2006, כשהמאמן הנבחרת נתן לי לשחק כקשר בצד ימין מקדימה, הבנתי שאני הרבה יותר מתאים לתפקיד באמצע", סיפר השבוע הקשר הגנאי. "יש לי כח, טכניקה ואני רואה טוב ומהר את המשחק, וזה נותן לי המון יתרונות בתפקיד הזה שאין לאחרים. בתפקידים מקדימה יש אינסוף כישרונות".

כל זה, כמובן, היה משפיע בצורה מינורית, לולא הזוהר שנוסף לתפקיד הזה בזכות הקשרים האחוריים החדשים בכדורגל האירופי. "היום בתפקידים האלה השחקנים אלילים", טוען ז'אן טלסניקוב, שלא זכה להכרה מספקת בזמנו על פועלו האפרורי לצד יוסי אבוקסיס בבית"ר של שנות ה-90 . "בזמנו, היו חלקים בקהל שלא ידעו להעריך עבודה שחורה והכל הלך לכוכבים. זה היה מתסכל והיום רואים כמה נותנים במה וערך לתפקידים האלה. אני לא הרשיתי לעצמי להצטרף הרבה להתקפה גם בהוראת מאמנים כי באמת הייתי בלם של הקישור. אולי בגלל זה חשבו שאני לא מספיק טוב לסייע לחלק הקדמי וזה לא היה נכון".

לצד טלסניקוב, שיחק יוסי אבוקסיס שסיפק הוכחה נהדרת להצלחת ההסבה מהקישור הקדמי לאחורי. אלי כהן המאמן הגה זאת: "יוסי היה שחקן הרבה יותר קדמי לפני שהגיע לבית"ר, אך בבית"ר הצבנו אותו במשבצת שתפורה עליו ושינתה לו את הקריירה. היום קשה לשרוד בתפקיד בלי השפעה אמיתית על החלק הקדמי והתפקידים האלה גם מוערכים בהתאם. פעם שחקנים היו נראים מפחידים בתפקיד, היום בכל העולם הם עם סטייל וקשת בשיער. גם אצלנו".

לכל אלו צריך להוסיף שני דברים: הטכניקה של הקשר הישראלי נותנת לו יתרון מסוים כאשר הוא עובר להיות קשר אחורי, וכמובן המעבר לחו"ל של שחקנים שציינו קודם (לחמן: "אולי אם כיאל, נאתכו ואלמוג כהן לא היו יוצאים, הכל היה שונה ולא היינו מדברים עליהם. הכדורגל פשוט עבר פאזה ואינו מוכרע על ידי קשרים התקפיים וחלוצים, אלא על ידי היכולת ליצור מבנה שמנטרל את היריב ודוחף קדימה"). הדוגמה הטובה לכך, למרות שלא יצא לחו"ל ולמרות שהוא משחק לעתים בלבד כקשר 50/50, היא של ערן זהבי. המעבר שלו לעמדה אחורית יותר הצליח מעל למשוער, הערך הטכני שנתן הוכיח את עצמו, והוא גם מלמד שבסופו של דבר כמות הקשרים האחוריים המצוינים שיש לנו לאחרונה זה לא פועל יוצא של עבודה במחלקות הנוער, אלא של התאמה בזמן אמת לנעשה בכדורגל העולמי.

"אני לא חושב שיש אינפלציה, אלא מגמה בארץ ובאירופה של חיקוי תהליכים מצליחים, ובשל כך יש הרבה שחקנים שמתאימים לשחק במרכז המגרש", אומר זאביק זלצר. "זה נכון שהיה שינוי בחשיבות התפקיד - בזמנו חלוצים, שוערים ואפילו מגינים היו בתפקידים החשובים בקבוצה, והיום תפקיד הקשר האחורי הפך להיות הדומיננטי ביותר. תפקיד הקשר האחורי באופן כללי התחיל באיטליה בשנות ה-90, ושודרג בהמשך בגרמניה ואנגליה. זה לא מדוייק לומר שהייתה מטרה מוצהרת לגדל שחקנים בתפקיד, הזה אלא שזאת מגמה שטופטפה לאט לאט בכל העולם. השינוי שחל הוא שאם פעם ביברס נאתכו היה משחק את הפליי-מייקר, היום אין תפקיד כזה, ואם הוא לא יידע לעשות הגנה הוא יילך לאיבוד. כמו כן, לא יכול להיות שחקן בתפקיד הקשר האחורי הקלאסי שלא יידע להניע כדור ולהשתתף במשחק ההתקפה. אפשר לראות גם מגמה הפוכה כשאלמוג כהן היה שחקן מאוד פיזי ומוגבל בצד הטכני והיום בגרמניה שיפרו לו את הטכניקה בצורה יוצאת דופן".