המלכוד של נבחרת ישראל: האם צריך לפטר את לואיס פרננדז?

לפני מספר שבועות, בעודו צופה במשחק של מכבי פתח תקוה ביציע הכבוד של אצטדיון רמת גן, סיפר אבי לוזון למקורביו על התכניות לגבי המאמן הלאומי לואיס פרננדז. "לא אפטר אותו אחרי שני המשחקים הקרובים", הפתיע יו"ר ההתאחדות וסימן את משחק החוץ בלטביה בארבעה ביוני, שבועיים לאחר תום העונה, כמה שעשוי להיות המשחק האחרון בקדנציה של הצרפתי, אם כמובן סיכויי הנבחרת בקמפיין לא ישתפרו. כשלוזון מדבר על פרננדז, הוא מרבה להשתמש בצמד המילים "מבחן התוצאה", מילים שנועדו לרסן כלפי חוץ את סלידתו ואכזבתו מהאיש שהוא עצמו הביא לישראל. אלא שבפועל, היו"ר מחכה בשקט בפינה ומסתכל על שעון החול שהולך ואוזל.

הסיפור זה בא להמחיש את המלכוד בו נמצאים לוזון וראשי ההתאחדות. כלפי חוץ, הם מנסים לתת גיבוי ושקט לנבחרת ולשדר אמונה שאפשר לחזור לקמפיין, אבל בפועל ממשיכים להחזיק במאמן לא רצוי ולנהל איתו מלחמת אגו בה איש מהצדדים לא מוכן למצמץ ראשון. ללוזון יש הרבה שיקולים פוליטיים למה לא לפטר את פרננדז ורבים מהם קשורים בתדמיתו הציבורית. לא ברור אם הצרפתי אכן יגיע ליוני או אפילו יסיים את הקמפיין, אבל כך או כך, ההתאחדות מפספסת את התמונה הגדולה. את האפשרות להתחיל לבנות את הקמפיין הבא. את ההזדמנות ליצור שוב קונצנזוס סביב הנבחרת ולהחזיר אליה את השקט, התמיכה והכבוד שספג השבוע עוד כמה מכות מאוד לא נעימות.

ללוזון היה חלום. לעשות את זה, שוב, כנגד כל הסיכויים. לעשות את זה בדרך שלו. בדיוק כמו שהוביל מועדון קטן כמו מכבי פתח תקוה להצלחות כראש מערכת, כמו שכבש בסערה את ראשות ההתאחדות וכמו שהביא לישראל את אירוח אליפות אירופה לנבחרות צעירות. לוזון חלם להנחית בישראל מאמן זר מהשורה הראשונה, קליבר אמיתי עם רזומה שלא ניתן לערעור ולהיזכר כיו"ר שהחזיר את הנבחרת לטורניר גדול אחרי למעלה מ-40 שנה. אלא שכזכור, מאמנים בסדר גודל של פרנק רייקארד ורוברטו דונאדוני דחו את ההצעה בנימוס וברירת המחדל הייתה פרננדז, שהפעיל מכבש לחצים ודחף את עצמו לתפקיד דרך לא מעט גורמים המקורבים להתאחדות.

האכזבה המקצועית של לוזון מפרננדז מקורה כבר במשחקים הראשונים. למשל, ההופעה האנמית והפחדנית ב-0:0 בגיאורגיה. אלא שגם אחרי ההפסדים לקרואטיה ויוון, למרות שבחדרי חדרים הודו בהתאחדות בכישלון, הוחלט לדחות את המבחן של פרננדז לצמד המשחקים במארס. הדרישה היא כמובן לשש נקודות, אבל גם במקרה של כישלון נוסף, כפי שסיפר לוזון למקורביו, לא בטוח שתופעל חרב הפיטורים. כאן בעצם מתחיל המלכוד.

הנקודה המרכזית של המלכוד מתחילה ונגמרת בכסף. פרננדז אמור להשתכר למעלה מ-300 אלף יורו עד תום חוזהו בראשית 2012. המשכורת שלו, להזכירכם, משולמת מכספי ציבור. לוזון, כאיש ציבור, עומד כאן למבחן גם ברמה המשפטית. מעבר להודאה בכישלון בבחירת המאמן, החלטה לפטרו, תשלומי פיצויים בתוספת שכר למאמן החדש היא החלטה שתעמוד למבחן ציבורי. לפיכך, לא מעט חברי הנהלת ההתאחדות תומכים בהשארתו של המאמן למרות הסיכויים הנמוכים והאכזבה ממנו ברמה המקצועית והאישית. אגב, ההיסטוריה מלמדת שמעולם לא פוטר מאמן לאומי במהלכו של קמפיין. כדי להיות זה שישבור את הסטטיסטיקה, לוזון מחכה שהכישלון יגיע לרמה של מעל לכל ספק כדי שההחלטה לא תעמוד לביקורת.

לכן, גם כשהתפוצצה פרשת החוב של פרננדז לאל-ראייאן הקטארית וההשעיה מפיפ"א, לוזון לא שש לנצל את המצב. מאמן בכיר פנוי (אלי גוטמן) אין בנמצא ולוזון חשש שמינוי מאמן זמני (גיא לוזון) לצמד המשחקים יגרור ביקורת ומתקפה רבתי מצד פרננדז. בינתיים, מערכת היחסים המשיכה להידרדר. בהתאחדות רתחו כשהצרפתי השתלח בהם במסיבת העיתונאים לפני סרביה והאשים אותם בהתנהלות חובבנית בכל הנוגע למשטח בבלומפילד. לאחר הפיצוץ, יזם לוזון סולחה ושני הצדדים הבטיחו שקט אחד לשני. בפועל, מערכת היחסים ביניהם קרירה, מלחמת האגו בעיצומה ולוזון ממשיך להמתין בפינה.

"בסך הכל, פרננדז ולוזון הם שני טיפוסים די דומים", מסביר גורם המקורב לשניים ושופך אור על מלחמת האגו. "שני אנשים חזקים, שאוהבים לומר את המילה האחרונה. כששני כוחות כאלה מתנגשים, הפיצוץ הוא טבעי. אנשים רואים את לואיס כטיפוס מתנשא, אבל הוא לא. זאת ההתנהגות שלו. הוא בן אדם מיוחד והוא עדיין מחשיב עצמו ככוכב שהיה בתור שחקן. פרננדז יודע מה הרמה שלו ומתנהג איך שהוא רוצה, הוא לא שם על אף אחד, לא אכפת לו מה שחושבים עליו והוא אומר בדיוק מה שהוא חושב. לוזון לא מבין את זה ולכן הבעיה הראשונית הייתה בקסטינג".

ההתנהלות של פרננדז בפרשת החוב לאל ראייאן ממחישה היטב את הנקודה. המאמן לא רצה ולא התכוון לשלם את 400 אלף היורו. בסביבתו בכלל טענו כי בית"ר ירושלים, שלחצה עליו לעזוב את החוזה השמן בקטאר, היא זו שהייתה אמורה להעביר את הסכום. אלא שהמאמן הבין כי אם לא ישלם הוא מגיש ללוזון הזדמנות לפטר אותו וזה היה בלתי נסבל מבחינתו. "אנצח את שני המשחקים הקרובים ואחזיר את כבודי המקצועי", אמר בשיחת טלפון לאחד ממקורביו. "אני רק רוצה שייתנו לי לעבוד באופן עצמאי. שיפסיקו לחפש אותי כל הזמן".

בסביבתו של המאמן מגחכים כשעולה השאלה האם ישקול להתפטר במקרה של תוצאות לא טובות. "הוא כמו לוחם שוורים, אחד שלא מוותר עד הרגע האחרון", אומר העיתונאי הישראלי-צרפתי מתיאס ענבר ונותן דוגמה: "ברבע גמר מונדיאל 1986 הגיעה צרפת לפנדלים מול ברזיל. אף אחד לא רצה לקחת את הבעיטה החמישית עד שפרננדז הלך לבעוט וניצח את המשחק. אחר כך הוא אמר: 'ידעתי שאם אני אכשל, תהיה קטסטרופה, אבל אם אכבוש, כולם ייזכרו אותי'. זה לואיס. הוא יילחם כל עוד יש לישראל סיכוי לעלות ליורו או עד שיפטרו אותו".

בצל קרב האיתנים בין לוזון לפרננדז, אירועי השבוע האחרון הדגישו כמה חמור המצב הפנימי בנבחרת. עבירת המשמעת והתגובה המזלזלת של ערן זהבי מהווה סימפטום לאווירה הכללית והתחנונים של השחקנים לקהל להעדיף את המשחק מול לטביה על פני גמר "האח הגדול" מספרים את הסיפור כולו – חוסר העניין והאנטי הציבורי שהנבחרת מייצרת הגיעו לשפל חסר תקדים. לוזון יודע היטב מה הפתרון. מינוי מאמן שעוד לפני תוצאות - יהווה קונצנזוס. מישהו שיחזיר את המשמעת, יסיט את האש התקשורתית ויחזיר את הנבחרת להיות מקום ששחקנים רוצים להיות בו ואוהדים רוצים לצפות בו. לוזון מבין היטב שאדם כזה, שמינויו יעבור בצורה הכי חלקה שיכולה להיות ללא שבב ביקורת, יש רק אחד. קוראים לו אלי גוטמן.

כל עוד בהתאחדות עסוקים במלכוד, הם מפספסים הזדמנות לעשות מיני היסטוריה ולהביא לנבחרת מאמן ישראלי שנמצא בשיא פריחתו. דרור קשטן, למשל, הגיע לנבחרת באיחור של כמה שנים. אברהם גרנט הקדים את קשטן, ואחרי שתי אליפויות מלאות בביקורת נגדו בחיפה, הוא נהנה מתמיכה מסויגת. גוטמן הוא דמות שאין עליה עוררין. מאמן הפועל תל אביב הביע לא אחת את שאיפתו להגיע לנבחרת, אך בסביבתו טוענים כי אם ההצעה לא תגיע בזמן, הוא יחכה לה בפעם אחרת ויעדיף למצות את האופציה האירופית.

אלא שלוזון מחכה. גורמים בהתאחדות טוענים כי היו"ר לא רוצה להיכנס למגעים עם גוטמן כל עוד העונה בליגת העל נמצאת בעיצומה. בסיום העונה, יישארו שבועיים עד למשחק בלטביה וההערכה היא שלוזון יעדיף שלא לנהל מו"מ מהיר ולצרף את גוטמן רק אחרי המשחק, וזאת כמובן בהנחה שהנבחרת לא תביא הישגים יוצאי דופן. כך מתקבל מצב על גבול האבסורד, שבו בהתאחדות ממתינים בעצם לכישלון של פרננדז, שבינתיים מקבל זמן אוויר להציל את משרתו.

"להתאחדות יש מטרה אחת והיא להביא מאמן אחר. לא אכפת להם שפרננדז ייכשל כי הם מכינים את המיטה למישהו אחר", סבור היו"ר לשעבר, גברי לוי. "מהרגע שלקחו אותו לא נתנו לו לעבוד. אי אפשר להביא מאמן ולשים לו רגליים, גם כשלא מסכימים איתו. אפשר לחשוב שהמאמנים הקודמים, הגאונים שהיה להם את רביבו וברקוביץ' בסגל, הגיעו למשהו. גם הדור הכי טוב של הכדורגל הישראלי לא הגיע לשום מקום. פרננדז מנסה דרך אחרת וצריך לקבל עזרה וגיבוי. הלוואי שהוא ישיג שני ניצחונות ואז הפה של כולם בהתאחדות יהיה סגור".

דבריו של לוי מעוררים בעיה מסוימת. אם בהתאחדות לא רוצים ולא מסתדרים עם פרננדז, מדוע לא לנצל את ההזדמנות ולהתחיל לבנות את קמפיין מוקדמות המונדיאל בעיצומו של הקמפיין הנוכחי? היתרונות לכך ברורים, במיוחד כשמדובר בנבחרת עם סגל צעיר שיהווה בסיס לשנים הקרובות – יש הזדמנות להרוויח זמן יקר של הכנות, להריץ הרכב ושיטה לאורך מספר משחקים בהם התוצאות פחות חשובות על מנת להגיע מוכנים ומגובשים יותר למשימה הבאה. יש לכך לא מעט דוגמאות, אחת מהן היא לטביה.

ביוני 2001, אחרי 1:1 ביתי ומשפיל מול סן מרינו, התפטר המאמן האנגלי גארי ג'ונסון מתפקידו. עוזרו, אלכסנדר סטארקובס, הפסיד את שלושת המשחקים שנותרו לפני שהוביל את לטביה להישג היסטורי בקמפיין הבא עם העפלה ליורו 2004. הנה עוד דוגמה. טורקיה החזירה את פתיח טרים לקדנציה שנייה בקיץ 2005, באמצע הקמפיין למונדיאל בגרמניה וכשהיא במקום השני בבית. טרים, שהחליף את ארסון ינאל, הגיע לפלייאוף וכשל במשחק המפורסם מול שוויץ, אבל בקמפיין לאחר מכן הצליח כשסיים במקום השני בבית ג' (אחרי יוון) והגיע עד חצי הגמר ביורו 2008. גם הומברטו קואליו הוביל את פורטוגל לחצי גמר יורו 2000 אחרי שהחליף את ארתור ז'ורז' הכושל בעיצומו של קמפיין מוקדמות מונדיאל 1998.

המסקנה ברורה. אם לא תחול בשני המשחקים הקרובים תפנית בלתי הגיונית ברוח הנבחרת, גם שני ניצחונות לא אמורים לשנות אותה. מוטב אם גם לוזון יגיע למסקנה הזו.