המנהיגים הבאים של מכבי תל אביב: הבלוג של גרינוולד

אי-שם ביציע, בלב המשלחת של מכבי תל אביב לליגת הקיץ בלאס וגאס, התמקם גורם בלתי-מזוהה. הוא התיישב לצד חברי הצוות המקצועי של מכבי, ועקב בעניין אחר המתרחש על הפרקט.

בשנים האחרונות הפכה ליגת הקיץ בוגאס לבון-טון של בכירי הכדורסל העולמי: עבור מאות מאמנים, מנהלים וסוכני שחקנים היא מהווה קרקע פורייה למעקב אחר פרוספקטים מבטיחים, אך בעיקר נחשבת לאירוע הברנז'אי החשוב של השנה – מעין מפגש מחזור המיועד להידוק קשרים מקצועיים ועסקיים. עסקאות ענק, בהיקפים של מיליוני דולרים, נרקמות שם מידי שנה. "אם אתה איש כדורסל אמיתי, אתה חייב להיות שם", אומר סוכן בכיר.

דיוויד פדרמן ושמעון מזרחי מעולם לא נסעו לליגת הקיץ. באופן מסורתי, היה זה תפקידו של מוני פנאן המנוח; הקשרים שטווה שם לאורך השנים שירתו היטב את המועדון (כעת היה זה גור שלף שנכנס לנעליו). לכן מי שלא מעורה בנעשה בתוככי הנהלת מכבי בשנתיים האחרונות הופתע לגלות כי אותו גורם בלתי-מזוהה הוא למעשה דני פדרמן, בנו של הבעלים. יודעי הח"ן חייכו בסיפוק: המהפכה הגדולה בשורות ההנהלה יצאה לדרך.

מכבי תל אביב נחשבת לתופעה ייחודית בכדורסל האירופאי במובן הזה ששדרת הניהול העיקרית שלה לא השתנתה במשך 42 שנה. שמעון מזרחי מונה ליו"ר המועדון בשנת 69', ומחזיק בתפקיד מאז; סגן היו"ר דיוויד פדרמן מעורב בנעשה במשך למעלה מ-25 שנים; משפחת רקנאטי, המחזיקה כמו פדרמן ב-33% ממניות המועדון, מקורבת לקבוצה פרק זמן דומה. למעשה, משנת 1960 ועד ימינו התחלפו במכבי שלושה מנהלי קבוצה בלבד: שמלוק מחרובסקי, פנאן ושלף.

בשנים האחרונות נעשו במכבי מהלכים פוליטיים רבים, חשאיים יותר ופחות, שתכליתם היא אחת: הכשרת הקרקע לשינוי היסטורי בצמרת המועדון. מקורבים למערכת מעריכים כי לא רחוק היום בו מזרחי בן ה-71 יפרוש סופית מניהולה השוטף של הקבוצה, וימונה תחת זאת לנשיא כבוד. ייתכן כי פרס ישראל בו זכה לאחרונה מקרב עוד יותר את ההכרזה הדרמטית. בסמוך לכך צפויים דיוויד פדרמן ואודי רקנאטי להודיע גם הם על העברת מושכות הניהול הלאה, לדור הבא.

אך בניגוד למזרחי, שדוחה כל ניסיון לעסוק בעתידו, נוהג באחרונה פדרמן לשלוח מסרים ברורים בנושא. "הגיע זמנו של הדור הצעיר", הוא אומר.

היורשים המיועדים הם שניים: שי רקנאטי (36, נשוי ואב לאחד), בנו של אודי, שלמעשה נחשב כבר כמה שנים לצלע הדומיננטית במשפחה בכל הקשור לניהול ענייניה בקבוצה; ודני פדרמן (33, נשוי ואב לשניים), בנו של דיוויד, שהפך בשנתיים האחרונות לגורם משמעותי ביותר בשלד הניהולי של המועדון. בנוסף ניתן לציין את עדי פדרמן (39, נשוי ואב לארבעה), אחיו הגדול של דני, שמתערב בנעשה לעיתים – בעיקר כאשר על הפרק עסקה בעלת השלכות כלכליות נרחבות – אך הוא אינו מעורה כמו אחיו הקטן בחיי היום-יום של המועדון.

אלא שבעוד שי רקנאטי הפך לדמות מוכרת, ואף לא היסס לדבר בעבר בשם המועדון – כמו בימי הסכסוך המר עם רענן כץ ("זו הכרזת מלחמה על הקבוצה", אמר לאחר שפורסמו משכורות העובדים) – ילדיו של פדרמן נותרו בצל. הם נרתעים מכלי התקשורת; מעולם, למעשה, לא התראיינו. מובן שאף פעם לא צוטטו בענייני הקבוצה. מידת מעורבותם בנעשה במכבי לא הייתה ידועה לציבור. עד עכשיו.

עדי ודני פדרמן נולדו בלונדון, בימים בהם אב המשפחה עבד בחברת MAN למסחר בסחורות. בראשית שנות ה-80' שבה המשפחה לישראל, חזרה לאחר כמה שנים לגיחה נוספת בלונדון והשתקעה סופית בארץ בשנת 93'. למרות שאת מרבית שנות ילדותם העבירו לחו"ל, בחרו עדי ודני להתגייס לצה"ל.

בעוד שעדי הראה אוריינטציה עסקית חזקה מגיל צעיר, היה דני קרוב יותר לעולם הספורטיבי: הוא החל לשחק כדורסל בקבוצות הנערים של מכבי תל אביב ואף הפך לשחקן משמעותי במחלקת הנוער. "דני היה שחקן טוב. באיזשהו שלב הוא חלם שיוכל להגיע לקבוצה הבוגרת", מספר גיא לאופר (בנו של יו"ר מכבי תל אביב בכדורגל לשעבר, דני לאופר), חברם הקרוב של האחים פדרמן. "עם הזמן דני הוא הבין שהוא לא מספיק טוב לרמות האלה. הוא גם קצת נפצע ובסוף החליט לוותר".

מיד עם שחרורם מהצבא נשאבו האחים לעולם העסקי. עדי שב ללונדון, שם עבד במשך מספר שנים במסחר באופציות. עם מכירת אחזקותיו של אביו בחברת עלית והקמת חברת פדרמן-אחזקות חזר לישראל והחל להשתלב בעסקי המשפחה. דני השתלב גם הוא בעסקים ומונה למנכ"ל GET IT, אתר למסחר אלקטרוני שהיה בבעלות משותפת של משפחת פדרמן ו-ג. יפית.

בשנים האחרונות העמיק עדי את מעורבותו בעסקים המשפחתיים, ולמעשה כיום מנהל את מרבית אחזקותיה של המשפחה. דני משקיע ביזמויות פרטיות ובמקביל מעביר שעות ארוכות בלמידה לפרטים של המערכת המסועפת של מכבי תל אביב.

כדורסל הוא חלק בלתי-נפרד מחייהם של האחים לבית פדרמן. ב-12 השנים האחרונות הם משחקים יחד, מידי יום שלישי, עם קבוצת חברים. דני, אומרים קרוביהם, מצדיק את המוניטין מקבוצת הנוער ומככב מעמדת הרכז.

מגיל צעיר היו עדי ודני חלק מיציעי יד אליהו. בתחילה ישבו בשער 11, עם הגרעין הקשה של האוהדים. "היינו מגיעים כבר בשעה חמש, צובעים את הפנים, מחלקים בלונים", מספר החבר לאופר, "ככה עד שנגמר לנו הקול". לאחר מכן העתיקה החבורה את מקומה לשער 3, שורה 5, שם היא יושבת על אותם הכיסאות כמעט 20 שנה.

עד היום מגיעים האחים פדרמן עם ילדיהם לכל משחקי הבית בהיכל, בכל המסגרות, ונוסעים עם הקבוצה למשחקי החוץ החשובים בליגה – בירושלים, בגליל, בשרון ובחיפה. לעיתים הם מתלווים עם הקבוצה לנסיעות חוץ חשובות גם במסגרת היורוליג. פיינל פור, מן הסתם, לא החמיצו.

לפני מספר שנים, כששופץ ההיכל ונוספו כיסאות האח"מים על הפרקט, התבקשו הפדרמנים לשנות את מיקומם. "ניסינו, אבל מהר מאוד הבנו שהקטע הזה לא בשבילנו וחזרנו ליציע", מספר לאופר. "הפרקט זה בשביל השואו, בשביל האנשים שרוצים לראות ולהיראות. אנחנו חיים את המשחק – צועקים, לפעמים גם קצת מקללים. על הפרקט היו שמים אלינו לב. ביציע אנחנו יכולים להיות יותר משוחררים".

הצניעות, מספר מכר אחר, משותפת לעדי ולדני. "שניהם אנשים טהורים, נשמות טובות על אמת", מעיד החבר. "שניהם צנועים, נחבאים אל הכלים אפילו. אם אבא שלהם מדבר בתקשורת, מתראיין מידי פעם, עדי ודני הם בצד של אלו שבורחים ממנה. אני לא חושב שאפשר למצוא עליהם בגוגל רבע תמונה ושני משפטים, כי זה לא מעניין אותם. ועדיין, עדי עושה הכל מאחורי הקלעים מבחינת המשפחה והעסקים, ודני עושה הרבה מאוד במכבי".

באמצע העשור החולף צורפו האחים פדרמן לדירקטוריון מכבי תל אביב. באותה תקופה החלו להתלוות לאביהם לישיבות ההנהלה המצומצמת. "הילדים מאוד הרשימו אותי", מספר גורם שנכח בישיבות הללו. "הם היו חיוביים, שקולים ותמיד קיבלו החלטות בקור רוח".

לראשונה נדרשה מעורבותם בקיץ 2004, עם פרוץ המשבר הגדול בין אביהם לבין מוני פנאן ז"ל. פדרמן דרש פיקוח הדוק יותר על "הקופה הקטנה" וההוצאות השוטפות, שהיו במשך שנים תחת אחריותו הבלעדית של המנהל המסור ומעולם לא נבדקו. פנאן, שהבין היטב מהי הטענה המשתמעת, נעלב עד עמקי נשמתו, ניתק מגע מראשי הקבוצה ואיים לעזוב.

"באיזהשהו שלב עדי ודני צלצלו אליי, ואמרנו שלא יכול להיות שהאבות שלנו לא מדברים ביניהם", נזכרת לירון פנאן, בתו של מוני, באותה תקופה האחראית על קשרי הקהילה במכבי. "החלטנו שצריך לעשות הכל כדי לגרום להם לדבר. הם אמרו לי כמה מוני חשוב לדיוויד, ואני אמרתי להם כמה דיוויד חשוב למוני. בסוף גרמנו להם לדבר ויישרנו את ההדורים". כך קרה שוב במהלך עונת 2006/7, עם פרוץ המשבר השני בין פנאן לפדרמן, הפעם על רקע צירופו של אלי דריקס, מקורבו של הבעלים, לתפקיד מנהל השיווק של הקבוצה, במקומה של לירון פנאן.

הילדים אף ניסו לגשר בין האבות בקיץ 2008, במהלך המשבר השלישי והחמור מכל – אולם הפעם ללא הצלחה. "כל אחד ניסה להביא לשולחן את מה שאבא שלו הרגיש", מספרת לירון פנאן, "אבל הפעם היה מדובר בנתק קשה באמת. באיזהשהו שלב הבנתי שאבא שלי החליט סופית שהוא עוזב ובסוף לא יצא מהמגעים האלה כלום". פנאן עזב את המועדון בטריקת דלת, ושנה לאחר מכן שם קץ לחייו.

לפני שנתיים, כאמור, החליט עדי לפנות עבור דני את הבמה במכבי, ועבר להתרכז בעסקי המשפחה. מאז הפך האח הצעיר לחלק בלתי-נפרד מחבורת מקבלי ההחלטות במועדון. גורם לשעבר בצוות המקצועי מעיד כי בקיץ 2009 פנה אליו דני פדרמן, בפעם הראשונה בשם ההנהלה, וביקש לשמוע תוכניות מקצועיות. "הוא שאל אותי מה אנחנו חושבים לעשות עם ארויו ועם שחקנים אחרים שהתנדנדו", משחזר הגורם.

בעונת 2009/10 כבר הפך דני פדרמן לחלק קבוע מהנוף. "היינו רואים אותו מדי פעם באימונים. הוא היה מגיע ושואל לשלומם של האנשים, מוודא שהכל בסדר עם כולם. בסך הכל הוא עשה רושם של בחור חביב וחיובי", אומר אותו גורם בדימוס.

מעורבותם של האחים פדרמן הגיעה לשיאה בקיץ האחרון. הם תמכו בשחרורו של פיני גרשון ובמינויו של דיוויד בלאט; הניעו מטעם מכבי את עסקת הענק של ליאור אליהו; ניסו, ללא הצלחה, להשיב לשורות מכבי את אסטבן באטיסטה; ולקחו חלק בכל הישיבות שעסקו בתקציב ובשחקני הרכש.

מקורבים למועדון מספרים כי דני פדרמן תמך בשחרורו של אלישי כדיר ואף ניסה להביא להתרת חוזהו של יניב גרין. במקביל, לפני מספר חודשים מונה האח הצעיר לבית פדרמן לאחראי מטעם ההנהלה על מחלקת הנוער ועל פרויקט יקנעם/מגידו, קבוצת הבת החדשה של המועדון.

"הנושא שהכי קרוב לליבו של דני זה הפרויקט במגידו", אומר אחד ממקורביו. "יש לו עין טובה לזהות שחקנים, לזהות פוטנציאל. זה מתחבר אליו טוב. בכלל, הוא מעורב בסקאוטינג של הקבוצה הבוגרת. בשנה-שנתיים האחרונות הוא צלל למערכת של מכבי עד הסוף, עד הפרטים הקטנים. הוא יודע הכל, נמצא בקשר יום-יומי עם אלי דריקס ועם גור שלף. הוא מכיר באופן אישי את כל השחקנים. אין החלטה שדני לא מעורב בה. הוא למעשה מייצג את דיוויד בניהול השוטף של הקבוצה. אם פעם הכל היה עובר קודם לדיוויד, היום דני מקבל את המידע הראשוני ומעביר אותו הלאה".

"יש לעדי ולדני הרבה זכויות באיך שמכבי נראית העונה", משוכנע חברם אבי עבדי. "הקבוצה הנוכחית של מכבי היא החזון שלהם. קח את ליאור אליהו לדוגמא: ליאור הוא כמו אח קטן בשבילי. לפני שנה החלטתי שאני עושה הכל כדי להחזיר אותו למכבי. ידעתי שהוא לא הכי מרוצה בויטוריה, אבל ליאור הוא אחד שמסתדר, לא מהמתלוננים. בכל זאת חשבנו שלחזור למכבי יתאים גם לו וגם לקבוצה. היו חודשיים של עבודה קשה ואינספור פגישות ושיחות מאחורי הקלעים: אני עם דני ועדי, ליאור עם הפדרמנים, אני עם ליאור. ישבנו אצלי בבית ואצל ליאור והצלחנו לשמור את זה מהתקשורת תקופה ארוכה. בסוף זה נסגר".

עפ"י הערכות, חוזהו הנוכחי של אליהו הוא הגבוה ביותר לו זכה שחקן ישראלי במכבי תל אביב אי-פעם: כ-850,000 דולר נטו לעונה למשך חמש שנים, כשבכל שנה אמורה להתבצע עלייה מדורגת של מספר אחוזים בשכרו. "עדי ודני הבינו מה המשמעות של ליאור עבור מכבי, והסכימו לשלם לו סכומים גבוהים", מוסיף עבדי. "אני לא יודע איך זה היה נסגר אם אנשים אחרים היו מנהלים את המו"מ".

רגב פנאן, מאמן הכושר של בני השרון, לוקח גם הוא חלק בפרויקט של מכבי תל אביב במגידו. "אני מרגיש שאני יכול להתייעץ עם דני על כל דבר", הוא אומר. "דני לוקח ברצינות תהומית את העיסוק הזה בקבוצת הבת. הוא מבקש להיות מעורב, עוקב באדיקות ויודע הכל. אני חושב שבניגוד להרבה אחרים, הוא גם מבין כדורסל. הוא היה שחקן נוער וחי את המשחק מגיל צעיר. עבור מכבי, אני חושב שאלה חדשות טובות מאוד".

האחים פדרמן לא המריאו עם מכבי לסדרת רבע גמר היורוליג בויטוריה. הפעם העדיפו, כך נראה, לעקוב מישראל, הרחק מההמולה התקשורתית.

מכריהם משוכנעים כי מכבי בהנהלת הדור הצעיר לא תזכיר את מכבי של הדור הישן, המיתולוגי. "מעורבות רגשית כמו בתקופה של שמעון ודיוויד לא יכולה שתהיה, כי שמעון מזרחי הוא תופעה חד-פעמית", אומר מקורב למשפחת פדרמן. "שמעון יצר למכבי קשרים חזקים מאוד בכל מיני מוסדות באירופה, וכמובן כאן בישראל. הדור המבוגר לוקח את העיסוק במכבי בצורה הרבה יותר אמוציונאלית. הילדים, עם כמה שהם אוהדים שרופים, יודעים לקבל טוב יותר כישלונות. מצד שני, אין לי ספק שגם שי רקנאטי וגם דני פדרמן יהיו מעורבים מבחינת ההתנהלות כמו האבות שלהם. כבר עכשיו הם יודעים על כל מה שקורה במועדון. הם התחילו מלמטה ונכנסו לקרביים של הקבוצה, אפילו יותר ממה שדיוויד ושמעון היו בתחילת הדרך.

"מה שבטוח זה שתהיה במכבי צורה אחרת של ניהול", ממשיך המקורב ואומר. "מכבי תנוהל בצורה יותר עסקית, יותר מחושבת. כבר לא יקרה יותר שמכבי תיקח שחקן מהפועל רק כדי להחליש אותה. דברים כאלו לא מדברים לילדים. מה שכן, מאוד חשובה להם הדרך. יש להם חזון למכבי, הם יודעים איך המערכת צריכה להיראות וצריכה לתפקד".

החזון של דני פדרמן ושל שי רקנאטי, אומרים בסביבתם, הוא לראות בעוד חמש או עשר שנים מערכת בריאה, שתתבסס ברובה על תוצרים מקבוצת הנוער; "מערכת שתעזור לחבר את הקבוצה מחדש לקהל ושבדרך גם תפסיד פחות כסף, שמתבזבז היום בעיקר על שחקני רכש", מספר גורם במכבי.

גיא לאופר אומר ש"את הפדרמנים פחות מעניין שמות, פחות מעניין כמה השחקן הזה או ההוא מרוויח. יותר חשוב להם לקדם צעירים ולקדם את הזהות של מכבי, כמו שהקבוצה נראית השנה. מה שקורה העונה במכבי עשה להם מאוד טוב: יש כאן קבוצה צעירה, שנלחמת על כל כדור, שנלחמת על הסמל. זה בדיוק מה שצריך היה להיות גם בכדורגל, ולא קורה שם. גם אם הקבוצה תפסיד אליפות או שתיים, כי השיטה בארץ היא פיינל פור – ובמשחק אחד אפשר להפסיד גם לקבוצה עם תקציב קטן פי מאה – אז יפסידו. הם יודעים שזה חלק מהמשחק".

מעט קבוצות ספורט בעולם עוברות בירושה. התופעה הזו נפוצה בעיקר באיטליה: משפחת אניילי שולטת שנים ביובנטוס; רומא שייכת למשפחת סנצי; משפחת מוראטי מחזיקה באינטר; וברברה ברלוסקוני, הבת של, כבר מעורבת במילאן, התכשיט הנוצץ של סילביו. בתו של ג'רי באס, בעליה של לוס אנג'לס לייקרס מה-NBA, מושכת גם היא בחוטים; ובישראל התקדים היחיד לקבוצת ספורט שעוברת מאב לבן היא מכבי חיפה בכדורגל, שם אור שחר עשוי לרשת בשנים הקרובות את אביו, יענקל'ה.

מיעוט הדוגמאות אינו דבר מקרי.

"כשאתה יוצא מקונצרט, אתה אומר: 'הם ניגנו פחות טוב'. כשאתה יוצא מהצגה, אתה אומר: 'השחקנים שיחקו פחות טוב'. כשאתה יוצא ממשחק ספורט של הקבוצה שלך, אתה אומר 'ניצחנו' או 'הפסדנו'. רמת המעורבות הרגשית בספורט לא דומה לשום דבר אחר. רגש זה לא דבר שאפשר להעביר בירושה. אי-אפשר להעביר תשוקה מאב לבן. אפשר לחנך את הדור הצעיר לאהוב ספורט, אבל קשה לחנך אותו לנהל קבוצה", אומר ד"ר יאיר גלילי, סוציולוג ספורט ממכון וינגייט. "ירושה של קבוצת ספורט זה לא משהו טריוויאלי. אהבה לספורט זה משהו אחד, אבל בעלות על קבוצה זה משהו אחר. יש כאן מחויבות, השקעה, התמסרות ללא תנאי. בדרך כלל אין כאן שום היגיון כלכלי.

"אנחנו חיים בעידן פוסט-מודרני. את הדור הצעיר מעניין מה קורה כאן ועכשיו", מוסיף ד"ר גלילי. "יש לו הרבה פחות רגשות נוסטלגיים. אומרים ש'נוסטלגיה זה לא מה שהיה פעם'. וזה נכון, בייחוד בקבוצות ספורט. לכן אין לי ספק שמכבי תחת ניהולים של הילדים תהיה שונה לגמרי ממכבי של ההורים".

ודווקא שמלוק מחרובסקי, מנהלה האגדי של מכבי, שמכיר לפני ולפנים את הדור המבוגר – לא בהכרח מצטרף לתחזיות הפסימיות. "תאמין או לא, אבל מכבי היתה קיימת לפני דיוויד ושמעון, ואפילו הייתה קבוצה לא רעה בכלל", הוא אומר. "אם הילדים ינהלו את מכבי כמו שצריך, הקבוצה תצליח. הדור הזה לא נגרר, לא נמשך אחרי הרגש כמו ההורים, וזה לא בהכרח דבר רע. יש מה שנקרא 'ניהול מודרני'. אנחנו חיים היום בעידן אחר. קבוצת ספורט צריכה להתנהל בסטנדרטים המקובלים של היום, לא של לפני ארבעים שנה. למה שהעתיד של מכבי בניהולם של החבר'ה הצעירים יהיה טוב פחות?".

ohad@walla.net.il