מכבי תל אביב נגד מכבי תל אביב: הבלוג של גרינוולד

אמת היסטורית אחת תלווה את מכבי תל אביב בשבועות הקרובים. היא אומנם שברה העונה הרבה סטיגמות, קעקעה לא מעט הנחות יסוד, אך ערב סדרת רבע גמר היורוליג מול קאחה לבוראל ויטוריה על מכבי לתת דעתה לעובדה הפשוטה הזו: היא מעולם לא הצליחה לנצח סדרה אליה הגיעה ללא יתרון ביתיות. כדי לסיים את עונת היורוליג עם העפלה לפיינל פור היא תצטרך למחוק גם את הנתון הזה.

אלא שלמכבי יש בעיה: בשביל לנצח את הסדרה מול ויטוריה היא תצטרך לחלץ ניצחון אחד, לפחות, בספרד. ומכבי של משחקי החוץ איננה מכבי של משחקי הבית. רחוק מכך. בחוץ היא קולעת פחות, באחוזים רעים; סופגת יותר; ומועדת להפצצות מחוץ לקשת – שיטת הקליעה החביבה ביותר על חניכיו של דושקו איבאנוביץ'.

בסך הכל שיחקה מכבי שמונה משחקי חוץ: חמישה בשלב הראשון, שלושה בטופ-16. המאזן שלה סביר: 3:5. שניים מחמשת הניצחונות הללו הושגו בקושי רב, בשניות האחרונות, מול חימקי (באזר-ביטר של דיוויד בלו) ומול ז'לגיריס קובנה (מהפך בדקות הסיום). מויטוריה, ברצלונה ורומא יצאה מכבי עם הפסדים.

ניתחנו את ההבדלים הסטטיסטיים בין מכבי של משחקי הבית למכבי של משחקי החוץ, וסימנו כמה מספרים שיהיו משמעותיים לסדרה הקרובה. השורה התחתונה ברורה: אם לא תשדרג את ממוצעיה, קשה לראות את מכבי מנצחת את ההיסטוריה שלה ומעפילה לפיינל פור ללא יתרון הביתיות.

מבחינה סטטיסטית, מכבי תל אביב של משחקי הבית היא מפלצת. מכבי קולעת בהיכל 88.8 נקודות לערב ב-52% מהשדה (58% מ-2, 36.8% מ-3); מוסרת 17 אסיסטים; מורידה 35.8 ריבאונדים; חוטפת 9.9 כדורים; ובסך הכל מעמידה מדד איכות מצוין של 100.1 נקודות. יריבותיה מציגות שורה סטטיסטית אומללה: הן קולעות בתל אביב רק 69.1 נקודות, ב-41% מהשדה (47.4% מ-2, 29.2% מ-3); מאבדות 16.4 כדורים; מורידות 32.8 ריבאונדים; מוסרות 11.6 אסיסטים; ובממוצע צוברות רק 61.6 נקודות מדד.

זה קורה משתי סיבות: כי למשחקי הבית מכבי עולה כדי לרמוס, וכי מרבית יריבותיה העונה היו פריכות מנטאלית. הן הגיעו לתל אביב בכוננות ספיגה וקרסו עם הדאבל-אפ הראשון של פרקינס ופארגו. רוב המשחקים הביתיים הוכרעו כבר אחרי 10 דקות: בממוצע, מכבי מנצחת את הרבעים הראשונים ביד אליהו בתוצאה המוחצת 15.8:24.9 – 9.1 נק' הפרש, ובעיקר יוצרת מומנטום שאי-אפשר לעצור.

מדהים לראות כמה משמעותי הפן הפסיכולוגי במשחקים של מכבי. בדרך כלל, הקבוצות שהחזיקו מעמד מול מכבי ברבע הראשון גם ניצחו את המשחק בסופו של דבר, או לפחות נותרו צמודות עד לסיום. התוצאה הממוצעת של הרבע הראשון בארבעת הפסדיה של מכבי ביורוליג היא 20.2:22.6 ליריבות, לעומת 16.2:23.7 למכבי ב-12 ניצחונותיה, בבית ובחוץ.

הרבע השלישי הוא עקב האכילס של מכבי. בהפסדים היא ניגפת בו בתוצאה ממוצעת של 21.6:14.8. המספרים הללו מוכיחים שגם מכבי סובלת ממחסום פסיכולוגי: המחציות השניות שלה תלויות במחציות הראשונות. כשמכבי לא מצליחה לברוח כבר בפתיחה, היא בדרך כלל לא תבצע מהפכים במחצית השנייה. יוצא דופן לעניין זה היה המשחק בלובליאנה.

מכבי תל אביב של משחקי החוץ היא קבוצה שונה בתכלית. היא קולעת פחות, באחוזים נמוכים משמעותית, וסופגת יותר. היא מתקשה לברוח ברבע הראשון ונגררת לסיומות צמודות.

מכבי של משחקי החוץ קולעת רק 75 נקודות בממוצע, ב-44.5% בלבד מהשדה (50.6% מ-2, 29.9% מ-3); מורידה 32.1 ריבאונדים; מחלקת 15.5 אסיסטים; חוטפת 9.9 כדורים; וצוברת רק 80.8 נקודות מדד. יריבותיה קולעות 73.6 נקודות, ב-43.6% מהשדה (47.4% מ-2, 37.1% מ-3); רושמות 37.3 ריבאונדים; מוסרות 14.8 אסיסטים; מאבדות 16.3 כדורים; וצוברות 75.6 נקודות מדד.

ראוי להתעכב על כמה מהנתונים הללו. ראשית, מנת הנקודות של מכבי במשחקי החוץ קטנה ב-14.7% לעומת מנת הנקודות שלה במשחקי הבית. לאן הולכות 13 נקודות בין משחקי הבית לחוץ? התשובה מתחלקת לשלוש: א. ירידה בכמות הפוזשנים. ב. ירידה תלולה באחוזי הקליעה. ג. ירידה משמעותית בתפקודם של כמה שחקני מפתח מחוץ לתל אביב.

קודם כל, פוזשנים: אם נניח ששתי זריקות עונשין שקולות לזריקה אחת מהשדה, בבית זורקת מכבי 76 פעמים בממוצע לסל, ובחוץ רק 72.5 פעמים (ירידה של 4.8%); פחות זריקות לסל שווה – בדרך כלל – פחות נקודות. שנית, אחוזי הקליעה: את רוב משחקי הבית סיימה מכבי בשלב מוקדם. זה אומר גארבג'-טיים ארוך, ובגארבג'-טיים לובשים המשחקים כסות של משחקי אימון. אחוזי הקליעה של מכבי במשחקים הללו גבוהים לאין-שיעור ממשחקים של מאני-טיים. מכבי של משחקי הבית קלילה, משוחררת, רצה הרבה ויוצרת לעצמה מצבי קליעה נוחים, לרוב דרך התקפות מעבר. לכן בבית היא עומדת על 58% נהדרים מ-2.

הבעיה מתחילה במשחקי החוץ: קבוצות ביתיות לא נוטות להישבר בשלב מוקדם. הן מגיעות מוכנות יותר מבחינה מנטאלית להתמודד עם סגנון המשחק של מכבי. ובעיקר: בהיכל היריבות מתקשות מאוד לקלוע מבחוץ. בימים בהם הפכה הקליעה משלוש לאחד האלמנטים החשובים ביותר במשחק – אם לא החשוב שבהם – כאשר יריבותיה של מכבי רושמות בתל אביב רק 29.2% בממוצע משלוש, אין להן סיכוי לנצח. אצלן בבית קלעו אותן יריבות בדיוק, גם כן מול מכבי, ב-37.1% משלוש. והנה נתון נוסף שיהיה קריטי לסדרה בין מכבי לקאחה לבוראל: בניצחונות, מורידה מכבי את היריבות ל-29.7% משלוש. בהפסדים דייקו יריבותיה ב-42% מבחוץ.

עבור מכבי אלו לא נתונים מעודדים במיוחד. קאחה לבוראל מובילה את היורוליג באחוזים משלוש (38.6%), וממוקמת שלישית במפעל בניסיונות זריקה מחוץ לקשת (22.2 זריקות משלוש, לעומת 18 של מכבי). מדהים לראות שאין כמעט הבדל באחוזי הקליעה של ויטוריה בבית ובחוץ (39.4% בבית לעומת 37.8% בחוץ). בניצחונות קולעת ויטוריה ב-42.2% משלוש. בהפסדים צונחת ל-33.8%.

מכל הנתונים הללו עולה שמכבי, קבוצה שמועדת לספוג שלשות באחוזים גבוהים במשחקי החוץ, תימצא בויטוריה בסיכון גבוה. אם לא תוריד את אחוזי הקליעה של הבאסקים מבחוץ, מכבי לא תנצח את הסדרה הזו. במצב הזה, קשה אפילו להאמין שהסדרה תיגרר למשחק חמישי.

הסיבה השלישית לירידה במנת הנקודות של מכבי מחוץ לתל אביב היא הירידה ביכולתם של כמה שחקני מפתח. בעיקר דברים אמורים בשניים משלושת השחקנים החשובים ביותר של מכבי מבחינה התקפית: ג'רמי פארגו וליאור אליהו. בתל אביב קולע פארגו 14.6 נקודות, באחוזים מצוינים (57.4% מ-2, 42.9% מ-3). בחוץ מידרדרים המספרים ל-9.3 נקודות, באחוזים איומים (42% מ-2, 23.1% מ-3). אליהו קולע בהיכל 13.4 נקודות, ב-71.8% פנומנאליים מהשדה. בחוץ הוא קולע רק 9.9 נקודות, ב-52.5% בלבד מהשדה. המשמעות היא שביחס למשחקי הבית, בחוץ מאבדת מכבי 9 נקודות מהתפוקה המשותפת של שניהם.

הבעיה הגדולה של מכבי היא שאליהו ופארגו הם הברומטרים שלה. מבדיקת תפוקת שחקניה של מכבי בניצחונות ובהפסדים עולה שההבדלים הגדולים ביותר נעוצים בתפוקה של השניים: בניצחונות, פארגו ואליהו מספקים למכבי 25.4 נקודות ו-5.8 אסיסטים במשותף; בהפסדים, התפוקה המשותפת שלהם היא 18.8 נקודות ו-2.6 אסיסטים בלבד.

שחקן אחר שמציג הבדלים משמעותיים בין הבית לחוץ הוא טל בורשטיין, שקולע בבית 7 נקודות ב-52.6% מהשדה, ובחוץ יורד ל-2.5 נקודות ב-29.6% מהשדה.

על מי בכל זאת יוכל דיוויד בלאט לסמוך במשחקי החוץ? שחורציאניטיס (13.1 נקודות ב-57.1% מהשדה ו-4.5 ריבאונדים בבית, 12.5 נקודות ב-57.4% מהשדה ו-4.5 ריבאונדים בחוץ), אידסון (10.3 נקודות ב-43.3% מהשדה, 4.8 ריבאונדים ו-4.1 אסיסטים בבית, 8.9 נקודות ב-41.9% מהשדה, 3.8 ריבאונדים ו-4.1 אסיסטים בחוץ) ופניני (6.5 נקודות ב-40.5% מהשדה בבית, 6 נקודות ב-48.4% מהשדה בחוץ) שומרים על מספרים דומים.

פרקינס (9 נקודות ב-39.3% מהשדה, 5.3 ריבאונדים ו-4.1 אסיסטים בבית, 10.9 נקודות ב-41.2% מהשדה, 5.8 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים בחוץ), בלו (6.3 נקודות ב-32% משלוש בבית, 7.9 נקודות ב-44.1% משלוש בחוץ), הנדריקס (5 נקודות בבית, 5.5 נקודות בחוץ) ומצ'באן (3.3 נקודות וריבאונד אחד בבית, 5.7 נקודות ו-2.3 ריבאונדים בחוץ) מציגים נתונים טובים יותר מחוץ להיכל. העניין הוא שפרקינס והנדריקס הם השחקנים היחידים של מכבי שרושמים שורה סטטיסטית טובה יותר דווקא בהפסדים (9.4 נקודות ב-37.9% מהשדה לפרקינס בניצחונות לעומת 11.5 נקודות ב-50% מהשדה בהפסדים, 4.2 נקודות ו-3.4 ריבאונדים להנדריקס בניצחונות לעומת 8.3 נקודות ו-6.3 ריבאונדים בהפסדים).

ohad@walla.net.il

*לצורך הכנת הכתבה נעזרתי רבות בתוכנת הסטטיסטיקה המתקדמת והמצוינת סקאוטינג4יו (Scouting4u) מבית היוצר של דני גוט ומיקי גורקה, והיא בהחלט מומלצת לאנשי הכדורסל באשר הם.

www.scouting4u.com