פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הסערה בדרך: על מאחורי הקלעים של הענקת פרס ישראל לשמעון מזרחי

        מתי מבטלים את פרס ישראל והאם זה דומה לנעשה עם שמעון מזרחי? מדוע אמרה אסתר רוט שחמורוב לטל ברודי שהיא "מעדיפה שלא תהיה פה"? הבלוג של אוהד גרינוולד על ההתארגנות נגד הפרס

        "פרס ישראל הוא פרס יוקרתי שמעניקה מדינת ישראל במגוון רחב של תחומים. הוא מוענק לאזרחי ישראל ולתאגידים ישראליים אשר הצטיינו באחד המקצועות והתחומים המזכים בפרס. הזוכים בפרס נבחרים על ידי ועדת שופטים ציבורית, בהחלטה המתקבלת פה אחד. סביב רבים ממקבלי הפרס שורר קונצנזוס באשר לזכותם לפרס זה, בזכות מוניטין שצברו בציבור הרחב. רבים אחרים מוכרים בעיקר בתחום האקדמי שבו הם פעילים, וזוכים לתמיכתו. עם זאת, יוקרתו של הפרס, כפרס הממלכתי העיקרי בישראל, מביאה לכך שלעתים נכרכת ההחלטה על מתן הפרס במחלוקת פוליטית עזה" (מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית).

        שמעון מזרחי יושב ראש מכבי תל אביב (יותם רונן)
        אז מה אתם אומרים, האם שמעון מזרחי עומד בהגדרה שכאן מעל? (צילום: יותם רונן)

        ***

        זה היה, ככל הנראה, השבוע הגדול בחייו של שמעון מזרחי. ההכרה הרשמית, הממלכתית, לה זכתה פעילותו במכבי תל אביב, נתפסת בעיניו כתואר האולטימטיבי. מי שבמשך 42 שנים שזר את מועדונו במרקם החיים הישראלי ושהטמיע את קבוצתו בהווייתנו עד שהיטשטשו הגבולות בין ספורט לבין לאומיות, מוצא עצמו כעת ברשימה אחת עם אייקונים כל-ישראליים כש"י עגנון, גולדה מאיר והגשש החיוור.

        אולם כפי המסתמן כעת יעברו על מזרחי ימים קשים עד ליום העצמאות הקרוב. על פני השטח התקבלה ההכרזה על זכייתו בפרס ישראל בהנהון רחב, חוצה גבולות ומגזרים; מתחת לו מתחוללת סערה של ממש. אין מדובר רק בעצומות אינטרנטיות רדודות, אלא בהתארגנות יסודית של אנשים, לרבות משפטנים ואקדמאים, שעשויים לתקוף את החלטת ועדת הפרס בבג"ץ ובלשכת מבקר המדינה.

        ראשית, הבחנה משפטית קצרה. עיקר טענות המבקרים עוסקות בפרוצדורה של הליך הבחירה במזרחי. טל ברודי, שמונה מטעם משרד החינוך לעמוד בראשות הועדה שבחרה במזרחי – ולמעשה מי שהציע את מזרחי כמועמד לפרס – היה ועודנו חבר דירקטוריון מכבי תל אביב. הדבר אף מצוין מפורשות באתר הרשמי של הקבוצה (דובר מכבי, ניצן פררו: "ברודי לא דירקטור. הוא משקיף בדירקטוריון כאות כבוד והוקרת תודה").

        ברודי העיד על עצמו בשיחה איתנו כי הוא מייצג את מכבי תל אביב בשורה רחבה של נושאים. "כולם יודעים שמאז הפרישה שלי המשכתי לעזור למכבי, ובעצם כל הזמן נשארתי חלק ממכבי", אמר שחקן העבר, בעצמו חתן פרס ישראל לשנת תשל"ט. "אני איש הקשר של מכבי ל-NBA, אבל לדעתי אני לא מייצג רק אותה, אלא את הכדורסל הישראלי כולו".

        הטענות העוסקות בשיקולים שבגינן הוענק הפרס למזרחי, לפיהן עקב התנהלותו הכוחנית נפגעה התחרותיות בענף הכדורסל, או לחילופין כי הישגיה של מכבי עיקרם בהישגים ספורטיביים של מועדון הפועל במסגרת פרטית – בניגוד להישגי הנבחרות, הפועלות במישור הלאומי – אינן רלוונטיות מבחינה משפטית.

        ***

        מספר מילים באשר לפרוצדורה הכרוכה בהענקת פרס ישראל. עפ"י תקנון פרסי ישראל, שר החינוך ממנה ועדה המונה בין שלושה לחמישה חברים, שהיא זו הבוחרת בזוכה. כל אזרח ישראל רשאי להגיש מועמדות של כל אזרח אחר, להוציא את מועמדותו שלו עצמו. בחירת הועדה היא חשאית ושמות השופטים אינם מפורסמים עד לאחר הכרעתם, כדי למנוע הפעלת לחצים חיצוניים עליהם. על הועדה להכריע פה-אחד באשר לזהות הזוכה בפרס. לאחר מכן עוברת ההחלטה לאישור שר החינוך. רק משאישר שר החינוך את החלטת הועדה מפורסם שמו של הזוכה ושל חברי הועדה, אם כי שמותיהם של המועמדים האחרים נותרים חסויים.

        לאורך השנים הוגשו לבג"ץ מספר עתירות שעסקו בזהות הזוכים בפרס, אלא שבאופן עקבי נמנע ביהמ"ש מלהתערב בהחלטות הועדה. רק פעם אחת, בהחלטה תקדימית, החליט בג"ץ לכפות על הועדה לדון בהחלטתה מחדש. זה קרה בשנת 97', בעניין העיתונאי שמואל שניצר (למיטיבי לכת: בג"צ 2205/97 ח"כ אדיסו מאסלה נ' שר החינוך והתרבות ושמואל שניצר).

        סיפור שהיה, כך היה: שניצר הוכרז כחתן פרס ישראל בתחום העיתונות הכתובה, אך זמן קצר לאחר מכן הוגשה לבג"ץ עתירה בידי חבר הכנסת אדיסו מאסלה, שטען כי שניצר אינו ראוי לפרס בעקבות מאמר שכתב שלוש שנים קודם לכן, שעסק בבני הפלאשמורה. במאמרו טען שניצר כי בני הפלאשמורה נושאים מחלות מסוכנות ובכך מסכנים את בריאות הציבור בישראל. המאמר עורר סערה ומספר תלונות בעניין הוגשו למועצת העיתונות. המועצה החליטה להעמיד את שניצר לדין, ובסופו של דבר הרשיעה אותו בעבירה לפי סעיף 4 לתקנות האתיקה המקצועית של מועצת העיתונות, שעניינה "הוצאת דיבה או ביזוי על רקע קבוצתי, עדתי או גזעי".

        לאור העובדה שמאז ועד ההכרזה על בחירתו לחתן פרס ישראל סירב שניצר לחזור בו מהדברים, ולאור הודאתם של חברי ועדת הפרס כי לא ידעו על קיומו של המאמר בעת שבחרו בשניצר, הורה בג"ץ כי על הועדה להתכנס בשנית ולדון מחדש במועמדותו של העיתונאי – כאשר הפעם עליה לקחת בחשבון, במסגרת מכלול השיקולים, גם את אותו מאמר שכתב (זאת, למרות ששר החינוך, שאישר את החלטת הועדה הראשונה, ידע היטב על המאמר הנ"ל, ואף ש"הצר" על מאמרו של שניצר, הסתפק בבקשה ממנו "להביע את עמדתו ברוח ערך הסובלנות").

        בסופו של דבר, החליטה הועדה בכינוסה השני שלא להעניק לשניצר את הפרס.

        ***

        דומה כי מקרהו של מזרחי מזכיר מקרה אחר שנבחן בבג"ץ, לפני שנתיים בדיוק, אשר עסק בהענקת פרס ישראל למכון הישראלי לדמוקרטיה. העותרים טענו כי החלטת ועדת הפרס הייתה כרוכה בניגוד עניינים, לאחר ששלושת חברי הועדה היו קשורים בעברם למכון הישראלי לדמוקרטיה. במקרה הזה נמנע בג"ץ מלהתערב בהחלטה אך העביר ביקורת קשה על חלק מן המעורבים, בראשם עו"ד נחום לנגנטל, שייעץ לשר החינוך בבחירת חברי הועדה, ושבזמנו נחשף כי עד זמן קצר קודם לכן עבר במכון לדמוקרטיה במשרה חלקית.

        "יש עקרונות בסיסיים של מנהל ציבורי, והכלל מספר אחת הוא ניגוד עניינים", אומר פרופ' גידי ספיר, מומחה למשפט חוקתי מאוניברסיטת בר-אילן. "גם אם בפעילות הועדה לא מדובר בהפעלת סמכות שלטונית במובן הצר של המילה, פרס ישראל הוא פרס בעל אופי ציבורי, עם כל המשמעויות שיש לכך. בנסיבות הללו, לקחת מישהו שמזוהה כאיש מכבי ושמחזיק בתפקיד במועדון גם בהווה, ולאפשר לו לבחור את יו"ר המועדון שלו, זה דבר שנראה לי מאוד בעייתי.

        "אני מפריד כרגע את שאלת הפרוצדורה מהעיסוק במזרחי עצמו, שלדעתי אין ראוי ממנו לפרס ישראל בתחום הספורט", מוסיף פרופ' ספיר. "אם בעניין לנגנטל והמכון לדמוקרטיה ביהמ"ש לא התערב, אבל עדיין העביר ביקורת קשה – למרות שבזמן פעילות הועדה לנגנטל וחבריה לא היו חלק מהמכון – הדברים נכונים קל וחומר כאשר חבר בועדה, שאגב כך עמד בראשה, הוא חלק ממערכת שבראשה עומד הזוכה בפרס. אפשר גם להזכיר את ביטול הענקת פרס ספיר לסופר אלון חילו בעקבות חשש לניגוד עניינים מסוים. אם שם בוטלה החלטת הועדה בשל החשש מניגוד עניינים עקיף, כאן לא צריך יותר מדי לחפש את הקשר. הוא ברור וגלוי לעין".

        ואכן, לדברי פרופ' ספיר, במדינה המאמצת סטנדרטים מחמירים של התנהלות אישית וציבורית ואשר מבקשת להצטיין בשמירה על כללי מנהל תקין, עיקרון תום הלב, עיקרון השוויון ותקינות הפרוצדורה, פעילות הועדה שבראשה עמד ברודי צפויה להיתקל בקשיים משמעותיים, אם וכאשר יוגש בעניינה בג"ץ.

        "הכלל של ניגוד עניינים הוא כלל טריקי", מאבחן ספיר. "מצד אחד, אנחנו מדינה קטנה, וכולם מכירים את כולם. מצד שני, אנחנו רוצים לבחור לועדות אנשים שהם אנשי מקצוע בתחומם. צריך לאזן בין הדברים. אבל יש מקרים שהם מקרים מובהקים של ניגוד עניינים, ולדעתי זהו המקרה הזה.

        "לו היה ברודי שחקן עבר בלבד של מכבי, ללא קשר לקבוצה הנוכחית, הייתי אומר: אין מה לעשות, הוא דמות שמעורה בספורט ונחשבת לייצוגית. אבל כשמדובר בחבר דירקטוריון, או באדם שמייצג את המועדון בצורה זו או אחרת, זהו קשר עכשווי, ונוצר ניגוד עניינים. חשוב לזכור שבניגוד עניינים החובה היא לא רק שלא לפעול מתוך ניגוד עניינים, אלא אף קיים איסור להימצא במצב של ניגוד עניינים. עצם העובדה שברודי ישב בועדה הזו, גם אם לשיטתו – ואני מאמין בכך – הוא פעל בתום לב, יש בה משום ניגוד עניינים".

        דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
        שימו לב לחץ האדום (צילום מסך מתוך האתר הרשמי של מכבי תל אביב)

        ***

        הליך הבחירה התנהל כך: טל ברודי נבחר לתפקיד יו"ר הועדה ב-17 בפברואר. מיד לאחר מכן נסע לחו"ל, ושב ארצה בתחילת חודש מרץ. כשבוע לפני התכנסות הועדה קיבלו חבריה את החומרים הרלוונטיים על כל מועמד, והתכנסו לדיון אחד ויחיד ביום רביעי. לאחר מספר שעות הוכרז מזרחי כחתן פרס ישראל.

        טרם ההצבעה חתם ברודי, כמו יתר חברי הועדה, על "טופס הצהרה על היעדר ניגוד עניינים" (נוסחו המדויק מפורסם באתר האינטרנט של משרד החינוך). למען הסר ספק, באוזני חבריו לועדה – אסתר רוט-שחמורוב וגילי לוסטיג – הצהיר על קשריו עם מכבי. הוא סבר כי אין בכך פסול. לא רק בכך, אלא גם בעובדה שהוא עצמו היה זה שהציע את מועמדותו של מזרחי. נודע לנו כי בסך הכל, מזרחי הועדף על פני ארבעה מועמדים נוספים בלבד.

        רוט-שחמורוב מספרת כי חשבה אחרת בעניין ברודי.

        "הייתי מעדיפה שטל לא יהיה בועדה", היא אומרת לנו. "לא היה נראה לי שאחד שמזוהה עם מכבי יהיה שופט. אמרתי לטל: 'תשמע, אני הייתי מעדיפה שלא תהיה פה, כי לא נראה לי שאחד שממליץ צריך גם לשפוט. לא כולם יאהבו את זה, ולכן אתה תצטרך להיות הדובר של הבחירה הזו'. בכלל, זה לא נשמע לי סביר שמי שאמור להצביע למועמד יהיה זה שהמליץ עליו, ולכן לא הצעתי אף מועמד. אני לא מבינה מדוע גופי הספורט לא ממליצים בעצמם על ספורטאים ומעבירים את השמות לועדה.

        "ידענו שהבחירה במזרחי תעשה גלים, מהבחינה הזו שאין עליו קונצנזוס", ממשיכה רוט-שחמורוב ואומרת. "אבל בסופו של דבר, הכל נעשה על פי התקנון. מזרחי הוא אדם מוכר ומכובד בעולם. נכון שהייתי מעדיפה שיהיו ספורטאים ברשימת הזוכים, אבל הפעם שקלנו את הדברים והחלטנו לתת את הפרס לאדם שמייצג את האנשים שבלעדיהם לא היינו יכולים להתעסק בספורט. רק צר לי על שמעון, שנבחר בצורה כזאת, כי זה באמת לא אשמתו".

        - בדיעבד, אחרי כל הסערה הציבורית, היית משנה את ההחלטה שלך?

        "עכשיו זה כבר לא רלוונטי".

        ***

        מקורב אחר לועדה מסכים עם רוט-שחמורוב. "ברודי אמר לכולם שאין קשר רציף בינו ובין מכבי", הוא מספר. "אני מסכים שעדיף שאדם אחר היה בוחר במזרחי, ולא ברודי. זה פחות טוב בשביל שמעון. לא כי אני חושב שהוא לא ראוי, אלא מבחינת הנראות הציבורית. אני חושב שכל הנושא הזה צריך להיבדק על ידי אנשים שבחרו את הועדה ובדקו את כשירות האנשים לעמוד שם".

        דוד פרבר, יועץ שר החינוך לועדות הפרס, שישב בדיון עצמו, משיב לטענות. "ברודי הוא אזרח בוגר, שעומד בזכות עצמו. הוא חתם על טופס היעדר ניגוד עניינים, שנמצא לפניי כשאני מדבר איתך עכשיו, ואני לא רואה שהוא הצהיר בו שהוא חבר בדירקטוריון של מכבי תל אביב. עם זאת, לפי מיטב שיפוטי, ההליך התנהל לפי התקנון. אם מישהו חושב שנעשה עוול, יש במדינה מוסדות שבודקים עוולות. אני לא יודע אם מדובר באוהדי קבוצה אחרת, או במחפשי סקנדלים סדרתיים, אבל כנגד כל אחד שמעלה טענה כזו יש אלפים ששמחו על הבחירה במזרחי. יחד עם זאת, אנחנו דמוקרטיה, ולכל אחד מותר להביע את דעתו".

        - האם, לדעתך, אין בקשר בין ברודי למזרחי ולו פגם אסתטי שמעיב על תקינות ההליך?

        "לדעתי, הועדה עמדה בכללים המעוגנים בתקנון. אם מישהו חושב שיש פגם אסתטי, לדעתי הוא צריך לבלוע את הרוק. לא נעשה כאן משהו מושחת או פלילי. ושוב, אם מישהו חושב אחרת – הוא מוזמן לפנות למוסדות המתאימים. אנחנו נהיה ערוכים ומוכנים להגן על הבחירה הזו בבית המשפט".

        ohad@walla.net.il