איפה ישנם עוד אנשים כמו המטורף ההוא: סיכום מחזור בליגת העל בכדורסל

אחרי חמישה מחזורים בערך הבינו בגלבוע/גליל שהשידוך עם ליאו ליונס לא יוביל לתוצאה שהם קיוו לה. כזכור, ליונס הגיע לקבוצה לאחר שהגעתו של טיילר ווילקרסון התעכבה, ובמחשבה שהתאקלמותו בשנה השנייה בישראל תהיה מהירה יותר וחיונית לקראת משחקי מוקדמות היורוליג. כבר בתחילת דצמבר נשלח ליונס בחזרה לארצות הברית, כשעוד קודם לכן בקבוצה החלו לחפש לו מחליף, לנהל שיחות עם מספר לא מבוטל של שחקנים, להגיע עם חלקם לסיכום עקרוני, רק כדי לא להחתים אף אחד מהם.

באותו הזמן המשיך קורטני פלס לעונה שנייה ובינונית בליגה הקפריסאית. פלס, בוגר מכללת צפון קרוליינה סטייט, הספיק לשתף פעולה במכללה עם ג'יי ג'יי היקסון מקליבלנד, וחלם גם הוא על קריירת NBA. אחרי שלא קיבל חוזה באורלנדו, הגיע לשוק האירופי בזמן יחסית מאוחר ונחת בקרבאנוס הקפריסאית, בה לא הרשים. הדרך של פלס למטה הייתה ברורה, כשהוא מציג בקפריסין, ליגה שנמצאת יחסית בעלייה, מספרים סבירים, אך לא בלט מספיק בכדי למשוך קבוצות גדולות באירופה לקחת אותו.

שני החלקים בפאזל הסתדרו מעצמם – כן, לפעמים זה קורה בספורט – וסידרו משהו בראש של גליל/גלבוע. ליאור ליובין התרשם מהקלטת של השחקן בימיו במכללה והחליט להמר עליו. התוצאה: תואם דיון דוואל, השחקן המשלים עם המשחק הקלאסי, שישלים להם את הסגל המעט לא מאוזן שלהם. ביום שבת פלס עלה מהספסל מול מכבי חיפה, שפתחה את המשחק בצורה חזקה מאוד, והפך את היוצרות. תוך דקות ספורות גלבוע/גליל חזרו לעניינים. בסיום המשחק, כשהעניינים החלו להיות צמודים, בקבוצה הצפונית הלכו לפלס, שהחזיר עם חמש נקודות רצופות, בדרך ל-23 אישיות, וניצח את המשחק. חלק חשוב מכל הדברים שגליל איבדה בקיץ שב אליה בדרך לא מתוכננת, אבל העיקר שזה חזר.

בזמן שמאיר טפירו תירץ את ההפסד של מכבי אשדוד למכבי ראשון לציון במסיבת העיתונאים, נכנס אפי בירנבוים לחדר התקשורת ב"בית מכבי" ושיגר צעקה לכיוונו של הגארד שהפך למיתולוגי בעודו משחק. "300 ניצחונות יא מאיר, 300 ניצחונות, מי היה מאמין". ההפגנתיות בה חגג בירנבוים את ההישג שהכניס אותו לרשימה אחת עם יהושע רוזין, פיני גרשון, צביקה שרף ורלף קליין, אשר לכולם 300 ניצחונות או יותר בקריירת האימון, לא היתה ריקה מתוכן. אחרי הכל, כל האחרים עשו זאת בעיקר כמאמני מכבי תל אביב. בירנבוים, ולא צריך לזכור את הקדנציה שלו ביד אליהו לשם כך, עשה זאת דרך השביל המקביל והארוך יותר.

ההישג של אפי, בליגה בה משוחקים בממוצע כ-25 משחקים בעונה, הוא בהחלט לא מבוטל. מאז עונת 1986/7, אז מונה לראשונה למאמן מכבי רמת גן, משמש בירנבוים כמאמן בליגת העל, כשהוא לא פספס אף עונה. מלבד רמת גן, עבר בהפועל חולון, בני הרצליה, הפועל אילת, הפועל ירושלים, מכבי חיפה, בני השרון, מ.כ גבעת שמואל, הפועל תל אביב, מכבי תל אביב ומכבי ראשון לציון. ארון התארים הקטן שלו כולל זכייה אחת בלבד עם בני הרצליה בגביע המדינה בשנת 1995, תוך כדי שמדביקים לו תדמית של אחד שמגיע לבאר אך לא משכיל לשתות ממנה, כולל עונה בה הוביל את הפועל ירושלים לגמר הפלייאוף עם יתרון ביתיות ולא השכיל לקחת אליפות. עכשיו זה הרגע בו צריך להניח לכל התדמיות האלו ולהצדיע לספורטאי ענק.

תגידו מה שתגידו: שאפי (לכמה אנשי ספורט התרגלנו לקרוא בשם הפרטי קודם?) הוא לא גדול הטקטיקנים בכדורסל הישראלי; שהידע שלו בשחקנים זרים שלא נמצאים בארץ הוא לא בשמיים. לא משנה כמה תנסו, לעולם לא תפקפקו בדבר אחד: האהבה המטורפת שלו למשחק הכדורסל. זה הערך הראשון שיש להעביר לדור הצעיר, לא פחות ואולי יותר מחינוך לניצחונות, לתארים, טקטיקה ושמקטיקה. בירנבוים מסמל את הדור הנכחד של חובבי הכדורסל, עם הניצוץ הישן והטוב שהזנחנו. הוא העביר זאת הלאה: לקבוצות שלו, לעוזרים הרבים שטיפח והפכו למאמנים. יותר משהכדורסל הישראלי זקוק לקבוצות מנצחות שייצרו תחרות, הוא זקוק לנשמה שאנשים כמו בירנבוים מייצגים.

אחד הדברים שדיוויד בלאט צריך להתמודד איתם בהיותו מאמן של קבוצת צמרת אירופית הוא התעניינות בלתי פוסקת של התקשורת בכל מה שהוא אומר או חושב. בעוד מאמן אחר בליגת העל נתקל בתקשורת במשחקים או באימונים המסכמים במקרה הטוב, בלאט פוגש את התקשורת בממוצע ארבע פעמים בשבוע, והתשובות שהוא צריך לנפק הן לרוב לקוניות, מתחנפות ליריבה ומנסות להלל את הקבוצה שלו תוך כדי השארת השחקנים עם הרגליים על הקרקע. זה לא קל, אבל מתבקש.

עד יום ראשון היה נראה כאילו בלאט מצליח במקום בו פיני גרשון כשל בצורה טוטאלית, ומצליח להפוך לבן אדם המשעמם שמכבי תל אביב רצתה בתור מאמנה. רק בשבוע שעבר הוא חילק מחמאות לעמי נאווי ומכבי חיפה במסיבת העיתונאים, העביר ביקורת עניינית על הסיבוב השלישי ודיברר את האינטרסים של מכבי תל אביב בצורה הטובה ביותר. אלא שביום ראשון, כנראה גם בגלל כמות הלחץ שהצטברה בעקבות ההפסד לברצלונה, החליט בלאט לבקר את ההנהלה של הפועל חולון, ואת אי העמידה שלה בהתחייבויות.

לבלאט, שמאמן קבוצה שתקציבה הוא במקרה הטוב גדול פי 20 מחולון, קל לעמוד במגדל השן ולהעביר ביקורת על אנשים שלא מצליחים לגייס כספים. קל לו לשפוט הנהלה, שלקחה את הקבוצה רגע לפני קריסה והעבירה אותה תוכנית הבראה. הוא הספיק לשכוח שרק לפני שנתיים, בעת שאימן את דינמו מוסקבה, הקבוצה התפרקה כלכלית, וגם בפילזן היו לו בעיות. כשהעניינים במכבי זורמים, קל לך לשכוח באיזה תפקיד אתה, ולהצביע על הבעיות של האחרים. הפועל חולון כמעט הענישה את בלאט, רק כמעט.

בשבת נפתח בשעה טובה הסיבוב השלישי של ליגת העל, לראשונה מאז עונת 2007/8, אז לקחה הפועל חולון את האליפות. שנתיים הסתדרה ליגת העל ללא סיבוב שלישי, והטענות על עונה קצרה, קושי בגיוס ספונסרים כתוצאה מכך ופתיחת פערים מאירופה, הובילו את ראשי המנהלת להחזיר את הסיבוב הנוסף. בפועל, מי שהספיק לשכוח, הסיבוב השלישי בשתי העונות האחרונות בהן שוחק לווה בפיהוק אחד גדול ובמאבקי מיקום משמימים. אמנם, כעת למאבקי המקום יש משמעות לקראת הפלייאוף, אך עדיין, המשחקים הללו רחוקים מלהיות מושכי קהל.

אם נוסיף לנתון הפתיחה הקשה את פיצול המחזור הבלתי אפשרי ואת השעות המוקדמות של המחזור הנוכחי, קיבלנו בשלושת המשחקים הראשונים של המחזור כמות קהל נמוכה. בגן נר היו מתחת ל-500 צופים, בהרצליה מתחת ל-1,000 ובראשון לציון הגיע הקהל בשלהי הרבע הראשון, כשעד אז היו יותר כיסאות מאנשים. לא צריכים להחזיק במודלים סטטיסטיים כדי להבין שעד הפלייאוף המגמה תמשיך, ומוכרי הכרטיסים באולמות יוכלו לחפש עבודה חדשה.

במנהלת הליגה אמנם מנסים להגדיל את כמות הצופים באולמות, ואחת התלונות שנשמעה השבוע היא שמלבד חוסר העניין, אנשים לא יודעים מתי המשחקים של קבוצתם עד לימים ספורים לפני שהם נערכים. אז אמנם גם בליגת הכדורגל המקבילה המשחקים נקבעים רק חמישה ימים לפני, אך כמו שבליגת הכדורגל באירופה וליגות הכדורסל באירופה משחקים נקבעים כמה שבועות לפני, כך גם במנהלת הליגה בשיתוף עם ערוץ הספורט יכולים לאמץ את המנהג המבורך לקראת העונה הבאה.

שמונה ימים עברו מאז התקרית בין גוני יזרעאלי למאיר טפירו, במשחק שנעל את הסיבוב השני בין גלבוע/גליל למכבי אשדוד. שמונה ימים בהם התקרית הספיקה לעלות בכל יום באמצעי התקשורת השונים, עם האשמות משני הצדדים על ההתנהלות, הכפשות לכיוון השופטים, האשמות שחקנים מקבוצות אחרות על פרובוקציות ובקשה של טפירו מיזרעאלי שיביא בשבת הקרובה, עת ייפגשו הקבוצות בפעם השנייה, צ'ק של 12 אלף שקל, הקנס שבו חויב על ידי איגוד הכדורסל.

ההתנהלות של מכבי אשדוד אינה זאת שעומדת למבחן פה, אלא השאלה האם הטענות שלה כלפי יזרעאלי מוצדקות. כמי שראה את המשחק מהפרקט ושם לב להתראות של השופט עומר אסתרון כלפי יזרעאלי וטפירו, קשה שלא לחוש מעט כעס על השתלשלות האירועים. אך האם יזרעאלי צריך לעמוד לדין על כך שעשה הצגה? התשובה, ככל הנראה, שלילית, כמו שהתשובה לשאלה האם אין דרך לבטל את הקנס האוטומטי על הרחקה שלא כדין. בכל מקרה, גלבוע/גליל ומכבי אשדוד צריכות לחזור לשחק כדורסל ולהפסיק להתדיין למי יש את כישורי משחק התיאטרון הטובים יותר. בינתיים, בתחום הזה הן עדיפות מצורת ההתנהלות שלהן על הפרקט.