דייגו פורלאן מצטיין מונדיאל? היום הוא אפילו לא החלוץ המוביל באורוגוואי

אחד הרגעים החשובים ביותר של מנצ'סטר יונייטד העונה התרחש ב-14 בספטמבר, במשחק הכושל מול ריינג'רס בליגת האלופות, כאשר אנטוניו ולנסיה שבר את קרסולו. באותו יום הבין נאני שהוא מקבל את המשבצת האהובה עליו באגף הימני למשך כל העונה, ונכון לעכשיו התוצאות לא פחות ממדהימות. הקיצוני הפורטוגלי סבל רבות מחוסר יציבות בשלוש העונות הראשונות שלו באולד-טראפורד, וזה נובע בעיקר מכך שאלכס פרגוסון הזיז אותו ללא הרף בין שני האגפים לספסל. בשלהי העונה שעברה, במיוחד אחרי המשחק הענק מול ארסנל, עם שער (שרשום אמנם לחובתו של מנואל אלמוניה) ובישול, נכנס נאני לכושר נהדר, אך העונה הוא מוכיח הרבה מעבר לכך. עם כל הכבוד לחודשים הגדולים בקריירה של דימיטאר ברבאטוב, לשערים החשובים של צ'יצ'אריטו וליכולת ההגנתית המזהירה של נמאניה וידיץ' ששכח את השאיפות לעבור לספרד ואת המונדיאל החלש, הרי שנאני, לפחות לדעת המדור, הוא שחקן העונה של השדים האדומים ושל הליגה כולה. אם יונייטד תזכה לבסוף באליפות, היא תהיה רשומה בעיקר על שמו.

המספרת של ווין רוני תפסה, באופן טבעי לחלוטין, את כל הכותרות, אך גם בדרבי של מנצ'סטר היה נאני השחקן המצטיין במגרש. הוא לקח את המשחק על עצמו, כבש את השער הראשון באמנות, וזה לא מקרי שהפורטוגלי סיפק גם את הבישול לשער העונה באירופה. "אף אחד לא ידבר על זה עכשיו, אבל הכיבוש של נאני היה ברמה הגבוהה ביותר", אמר פרגי. זה היה שערו התשיעי העונה, והוא גם מוביל את טבלת המבשלים עם 13 אסיסטים. לשם השוואה, בעונה שעברה כולה היו לו ארבעה כיבושים ו-10 בישולים. הביטחון העצמי של לואיס קרלוס אלמיידה דה-קוניה בשמיים, וגם אם הוא עדיין מטיס מדי פעם כדורים מוזרים ליציע, זה לא פוגע בתרומתו העצומה לקבוצה.

זו לא הפעם הראשונה בה פציעה מתבררת כמתנה לקבוצה, ודי להזכיר את נבחרת גרמניה שמודה מאוד לקווין-פרינס בואטנג על השבתתו של מיכאל באלאק לפני המונדיאל. אך אליה וקוץ בה – קצב ההחלמה של ולנסיה מהיר מהצפוי, והוא עשוי לשוב למגרשים כבר בסוף החודש. מבלי לפגוע באקוואדורי, זו סיבה לדאגה עבור אוהדי יונייטד. עד לסיום העונה הם ייבחנו במשחקי חוץ מול צ'לסי, ליברפול וארסנל, והאליפות רחוקה מלהיות בכיסם. הם זקוקים לנאני בכושרו הנוכחי, ואם החזרה של ולנסיה תוציא אותו משיווי המשקל, זה עלול להסתיים בבכי.

טוטנהאם, צ'לסי, יובנטוס, ואפילו ריאל מדריד – זו רשימה חלקית של קבוצות שהתעניינו בינואר בדייגו פורלאן. הארי רדנאפ וז'וזה מוריניו אף הגישו הצעה כספית ממשית לרכישתו, ונדחו על הסף על ידי אתלטיקו. אמנם אין דיווחים מהימנים לגבי הסכומים שהוצעו, אך אם מדובר ביותר מ-15 מיליון יורו, הרי שהקולצ'ונרוס היו חייבים למכור כאן ועכשיו. הירידה החדה בכושרו של החלוץ האורוגוואי אחרי המונדיאל היתה מובנת ומתקבלת על הדעת, אך לבזבז שנה שלמה על התאוששות זה כבר מוגזם. עם שער ליגה בודד מאז נובמבר, פורלאן הוא אחד השותפים הבכירים בקריסה המוחלטת של אתלטיקו שספגה בשבת הפסד ליגה רביעי ברציפות, 2:1 ביתי מול ולנסיה. פורלאן עצמו לא הסתיר את רצונו לעזוב, וביציעי ויסנטה קלדרון הגיבו על כך בזעם. המאמן קיקה סאנצ'ס פלורס, שחי בימים אלה על זמן שאול, אמר בשבוע שעבר ש"ברגע שפורלאן יכבוש, האוהדים יחזרו לעודד אותו". פורלאן השיב בהחמצת פנדל, וזו כבר פעם שניה שזה קורה לו העונה.

פורלאן יחגוג במאי את יום הולדתו ה-32, ולא נותרו לו שנים רבות בפסגה. הוא יודע היטב שלא ישיג דבר באתלטיקו בתקופה הקרובה, ולכן החשק לברוח לקבוצה מצליחה יותר ממוצדק. אלא שיכולתו מזכירה בימים אלה את זו שהפגין במנצ'סטר יונייטד, ואלה לא זיכרונות נעימים. כאשר אדינסון קבאני נמצא בדרך הבטוחה למלכות השערים באיטליה (אצלו אפילו פנדלים גרועים נכנסים איכשהו), ולואיס סוארז פותח קריירה בליברפול, פורלאן אפילו לא נחשב לחלוץ האורוגוואי הטוב באירופה, וזה מעמיד בפרספקטיבה חדשה את זכייתו המוזרה בתואר השחקן המצטיין במונדיאל. בניגוד לסטיגמה המקובלת, פורלאן לא סחף נבחרת בינונית לחצי-הגמר. הוא היווה חלק מרכזי בשלישיית חוד אימתנית, שניצחה את דרום אפריקה, דרום קוריאה ומכסיקו, גברה עם המון מזל על גאנה, והפסידה להולנד ולהרכב המשני של גרמניה. זה לא דבר של מה בכך, אך לא יותר מזה.

אחרי הכישלון בבאיירן מינכן, מקובל לדבר על דוקטור לוקאס ומיסטר פודולסקי. אחד נותן הצגות בנבחרת, וצובר מאזן בלתי נתפס של 84 הופעות בינלאומיות ו-42 שערים בגיל 25. השני לא פוגע ממטר בבונדסליגה, ולא מצליח להנהיג אפילו קבוצת תחתית כמו קלן. בעונה שעברה, הבקיע פולדי שני שערי ליגה בלבד. אחד מהם אמנם הניב תיקו יוקרתי מול באיירן, אך זהו נתון עלוב בכל קנה מידה. גם את העונה הנוכחית החל החלוץ בצליעה, אם כי בסיבוב הראשון צבר בכל זאת ארבעה כיבושים. קלן יצאה לפגרת החורף כאשר היא מתחת לקו האדום, אך השינוי המהותי בשורותיה התחולל עוד בסוף אוקטובר כאשר פרנק שפר האלמוני החליף על הקווים את המאמן ההגנתי זבונימיר סולדו. בתחילת הסיבוב השני זה גם מתחיל להניב תוצאות, ופודולסקי פורח לפתע כאילו היה מקבל הנחיות יומיות מיואכים לב.

בחודש האחרון הבקיע פולדי חמישה שערים והעלה את מאזנו הכללי בבונדסליגה לתשעה. לשם השוואה, השיא האישי שלו בליגה הבכירה עומד עד כה על 12, שהושג בעונתו האחרונה בקדנציה הקודמת בקלן, ב-2006, לפני המעבר לבוואריה. העונה הוא צפוי להישבר. זה התחיל בשער עם המון מזל בקייזרסלאוטרן, המשיך עם צמד ב-0:3 על ברמן, ואתמול (ראשון) הגיע צמד נוסף של שערים אמנותיים ב-2:4 על מיינץ. בשבוע שעבר פולדי לא הבקיע, אבל היה שותף בכיר לקאמבק הענק שהניב 2:3 מול באיירן, וגם כמעט כבש מחצי מגרש. את הכותרות תפס אז שותפו לחוד, מיליבויה נובאקוביץ' הסלובני, שהצטיין עם צמד גם אתמול. התיש של קלן עלה מעל הקו האדום, ואם פודולסקי לא ייעלם, אולי ידברו בקרוב שוב על מעבר לקבוצה שהולמת יותר את מידותיו.

רק לפני חודש התפעלה כל ספרד מבטיס שהנחילה לברצלונה את הפסדה השני העונה. אמנם זה קרה בגומלין בגביע, ששוחק לפרוטוקול בלבד אחרי 0:5 לקטלונים בקרב הראשון, אבל בכל זאת מדובר בהישג כביר, והירוקים-לבנים מסביליה קיבלו הרבה מאוד מחמאות. הרי אפילו בתבוסה בקאמפ-נואו הציגה בטיס משחק ללא רגשי נחיתות, ויצאה להתקפות בכל הזדמנות. מי בימינו לא מקבל חמישיות מבארסה? בטיס הוכיחה אז שיש לה סגל להיות קבוצה לגיטימית בליגה הספרדית, והיא באמת הובילה בבטחה את הליגה השניה. אלא שדווקא אחרי הניצחון הענק על בלאוגראנה, היא נכנסה למשבר עמוק ולא צפוי. ארבעה הפסדים רצופים דרדרו אותה למקום השלישי, ועוד איזה הפסדים! בטיס נכנעה לקבוצת המשנה של ויאריאל, הובסה בגרנאדה, הפסידה בבית להואלבה מהתחתית, ושלשום הגיעה ההשפלה הגדולה, 4:1 ביתי מול אלצ'ה הקטנה. ראיו וייקאנו וסלטה ויגו עקפו אותה במרוץ, ולפתע החגיגות מול ליאו מסי נראות רחוקות מתמיד.

בטיס סבלה מחוסר מזל בשנתיים האחרונות. היא ירדה ב-2009 במחזור סיום דרמטי, עם מאזן לא רע של 42 נקודות, בגלל נחיתות במפגשים הישירים מול חטאפה. ב-2010 היא כשלה בניסיון לחזור כשסיימה רביעית בליגת המשנה, בשוויון נקודות עם הרקולס ולבאנטה שמשחקות עכשיו בטופ. הליגה הספרדית זקוקה לבטיס, בדיוק כמו שהבונדסליגה שמחה לקבל חזרה את קייזרסלאוטרן, והפרמייר-ליג מחכה לשובה של לידס. מדובר בקבוצה עם מסורת מפוארת שתורמת המון צבע, שלא לדבר על הדרבי הלוהט מול סביליה שכה חסר בשתי העונות האחרונות. השנה חל שינוי בשיטת העלייה בספרד, והיא עברה לתקנון האנגלי – שתי הראשונות עולות אוטומטית, בעוד ארבע קבוצות נוספות יתמודדו בפלייאוף. למרות הקריסה, בטיס לא תוכל להידרדר מתחת למקום שישי, ולכן תשמור על סיכויי העלייה עד יוני. בספרד מחזיקים אצבעות, ואפילו אוהדי סביליה לא יתנגדו לחדש את היריבות.

אולי קצת הגזמנו עם ספרד השבוע, אבל איך אפשר להתעלם מהמשחק הפיקנטי הזה? ויאריאל, שהציגה עד לא מכבר כדורגל חלומי, נעצרה עם שני הפסדים רצופים מול לבאנטה ולה-קורוניה, והודחה למקום הרביעי על ידי ולנסיה. כדי לצאת מהמשברון, היא תשמח לפרק את האחרונה בטבלה, מלאגה, ששופכת כספים אך בינתיים לא משיגה תוצאות. מנואל פלגריני, שהוחתם כדי להציל את הקבוצה מירידה ובהמשך לבנות אימפריה, חוזר למגרש שהביא לו תהילה, בעיתוי מעניין במיוחד. המשחקים של מלאגה מספקים בדרך כלל הרבה שערים, ובסיבוב הראשון שתי קבוצות כבשו חמישייה עד הדקה ה-32. מה יהיה הפעם?