העוגן: אלמוג כהן. הסרח העודף: טל בן חיים: תמונת מצב בנבחרת ישראל

אלמוג כהן

מספיק היה להעיף מבט בתקציר המשחק של נירנברג מול לברקוזן בשבת כדי להבין מי זה אלמוג כהן. כבר אחרי מספר דקות הוא מעיף באוויר את מיכאל באלאק ושולח מסר – אני בעל הבית. בשלוש השנים האחרונות, כהן כובש בסערה יעד אחר יעד. הוא עושה את זה בשקט, בעבודה קשה ובעיקר בלי לדפוק חשבון לאף אחד. בגיל 22, הוא שחקן הרכב בבונדסליגה ובאנקר בהרכב של לואיס פרננדז. אולי הגיע הזמן שנבין שבעצם שחקנים כמו אלמוג כהן צריכים להיות הפנים של הכדורגל הישראלי. כי שחקן שמשלב כישרון ואופי כמו יוסי בניון צומח פעם בכמה דורות, אבל כדי להתקדם, אנחנו צריכים יותר פועלים שחורים שלא רועדות להם הברכיים ברגע האמת.

ביברס נאתכו

כבר שנתיים שהפועל תל אביב מנסה ולא מצליחה למצוא מחליף לנאתכו והנתון הזה לא צריך להפתיע. שחקנים מסוגו הם מצרך נדיר, מבוקש ויקר בכדורגל העולמי. קשר רחבה לרחבה שמשלב פיזיות, חכמת משחק, מסירה פנטסטית ואיום על השער גם בבעיטות ממרחק. נכון להיום, נאתכו הוא הקשר הכי מודרני שיש לכדורגל הישראלי להציע. הוא היה אחד הבולטים בשני המשחקים בהם פתח – מול קרואטיה ויוון – וסביר שימשיך לקבל את הקרדיט בהרכב. עוד עונה או שתיים טובות במדי קאזאן יכולות לפתוח לנאתכו את הדלת לליגה אירופאית בכירה יותר, אז כבר אי אפשר יהיה להתעלם ממנו.

גיל ורמוט

פרננדז אימץ לחיקו מהר מדי את אחת התופעות השליליות שמונעות את התקדמות הנבחרת – הסגידה העיוורת לבניון. במקום לבנות מנהיג חדש ליום שאחרי, פרננדז מקפיד להזכיר כמה הוא מתגעגע ליוסי. רק השבוע הוא אמר: "זו מכה גדולה לנבחרת, אסע אליו ללונדון לברר את מצב כשירותו". בכך הצרפתי מפספס בגדול, למשל את ורמוט. אלי גוטמן היה מספר לפרננדז שאת ורמוט צריך לבנות לאט. עם הרבה שיחות אישיות, לעודד ולתמוך, אבל לתת לו אחריות. אלא שהמאמן הלאומי העדיף עד כה להשתמש בו כג'וקר מהספסל. ורמוט רשם כמה הופעות לא רעות, אבל כשהוא חסר תמיכה וגב ממאמן ואת ההרגשה שהעניינים בידיים שלו, התפוקה שלו יורדת.

ליאור רפאלוב

בניגוד לורמוט, רפאלוב הוא דווקא אחד מחביבי המאמן. קשר מכבי חיפה פתח בשלושה מארבעת המשחקים בקמפיין, המשיך את ההתקדמות שהוא עושה בליגה והיווה את אחת ההפתעות הנעימות עד כה. הקלישאות בעניין רפאלוב שחוקות – אומרים שהוא צריך להתבגר, להוביל, להנהיג. אלא שנראה שדווקא כשהוא משחק כינור שני, כשהוא משוחרר מלחצים של עמידה בציפיות, רפאלוב מפיק מעצמו יותר. כמו שבחיפה הוא פורח לצד קטן ובוקולי, כך גם בנבחרת קל לו יותר בתפקיד המסייע.

אליניב ברדה

הוא נחשב לאחד הכוכבים הגדולים בבלגיה, כובש בצרורות ומספק את הסחורה גם בנבחרת (מלך שערי הקמפיין הקודם עם שישה שערים), אבל גם פרננדז, כמו קודמו בתפקיד, לא נותן לו את הכבוד המגיע לו. ברדה נעדר משני המשחקים הראשונים בגלל פציעה ולאחר מכן פתח מול קרואטיה וירד לספסל ביוון. שער עדיין אין לו, אבל התמונה לא משתנה. אליניב ברדה הוא החלוץ הבכיר שיש לכדורגל הישראלי וכל הרכב צריך להיבנות סביבו. הגולים שלו עוד יגיעו.

דני בונדר

למעט הניסוי המוזר של אלרואי כהן כמגן ימני מול קרואטיה, בונדר הפך למגן הימני הקבוע של פרננדז ובצדק. הוא השתפר העונה מאוד בכל הקשור לעמידה נכונה ותמיכה בהתקפה. ההופעות בליגת האלופות חישלו אותו בהתמודדות עם שחקנים מהטופ העולמי ואין בכלל ספק שמדובר כיום במגן הימני הטוב בליגה. לזכותו של פרננדז יאמר שהוא ראה את זה קצת לפני כולם.

דודו אוואט

אחרי הפרישה של ניר דוידוביץ', איבדה הנבחרת את התחרות על אפודת השוער הראשון, אבל לא נפגעה מקצועית. אוואט הוא שוער טוב ויציב, שוער שאתה יודע בדיוק מה תקבל ממנו. נכון, גם בקמפיין הזה הוא עשה טעויות, אבל גם הוכיח שעדיין יש על מי לסמוך. הצעירים אוהד לויטה ואריאל הרוש עדיין לא בשלים לרשת את שוער מאיורקה ובכלל נראה שבניית שוער לעתיד היא לא דאגה של הקמפיין הנוכחי.

תמיר כהן

שלושה שחקנים בלבד פתחו עד כה בכל המשחקים: אוואט, אלמוג כהן ותמיר כהן. עונה לא קלה עוברת על קשר בולטון ברמה האישית והמקצועית. למרות שהוא כמעט ולא משחק במדי קבוצתו, כהן נתן הכל לנבחרת גם כששיחק כבלם והפך לאחד מעמודי התווך במערך של הצרפתי. בגיל 27, הקריירה של תמיר כהן נמצאת על פרשת דרכים. החוזה שלו מסתיים בקיץ והוא יצטרך לקבל החלטה קשה – האם לחזור לקבוצת צמרת בישראל במטרה להתניע מחדש את הקריירה או לבנות את עצמו מחדש בליגה פחות בכירה (הצ'מפיונשיפ למשל)? כך או כך, כדי לשמר על מעמדו בנבחרת, תמיר כהן זקוק בדחיפות לדקות משחק.

דקל קינן

אולי תמיר כהן צריך לקבל השראה מההחלטה המקצועית שלקח חברו לנבחרת. אחרי חצי עונה בה מיעט לשחק, קינן עזב בית חם לטובת דקות משחק. הוא הבין שבשלב הזה של הקריירה הוא לא יכול להרשות לעצמו להתנוון על הספסל ולא ראה פחיתות כבוד בירידה לליגת המשנה (שמטבעה מתאימה מאוד לבלם עם התכונות שלו). קינן לא היה טוב עד כה בקמפיין והוא יודע את זה היטב גם בלי אבי לוזון. אבל לקינן יש האופי והאינטליגנציה לחזור ולכדורגל הישראלי אין לוקסוס לוותר על בלם בקליבר שלו.

רמי גרשון

בכל מסיבת עיתונאים מדבר פרננדז על הצורך בבניית שחקני הגנה. אלא שהשבוע הוא נתפס במערומיו בהתייחסו לבלם של קורטרייק: "גם גרשון מקבל יותר דקות", אמר הצרפתי וטעה. הבעיה היא שאף אחד מהנוכחים לא ידע להעמיד אותו על טעותו. גרשון הוא שחקן קבוע בהרכב של אחת מהפתעות העונה בבלגיה. הוא שחקן השדה הישראלי שמקבל הכי הרבה דקות משחק באירופה ובעונה הבאה צפוי לחזור לסטנדרד ליאז' הגדולה. על ההופעה ביוון, שהייתה הראשונה שלו במדי הבוגרת, חטף הבלם ביקורות לא מוצדקות. הוא היה טוב, שיחק עם ביטחון ובמצוקת הבלמים הנוכחית בכדורגל הישראלי, הקמפיין הזה הוא הזדמנות מושלמת להריץ אותו או אם תתעקשו, לבנות אותו, כבלם העתיד של הנבחרת.

בירם כיאל

אי שם בגלזגו הרחוקה, כיאל קיבל בחצי עונה את כל מה שחלם עליו בימיו במכבי חיפה ובנבחרת – הערכה אמיתית. מהמאמן ובעיקר מהקהל. אלא שבארץ, כיאל עדיין נתפס כגיבור הטראגי של הקמפיין הקודם. האיש שגרם לפנדל ביוון, השחקן שקיבל יותר מדי רספקט מדרור קשטן. ההישג שלו, להפוך תוך זמן קצר לשחקן הרכב במועדון פאר כמו סלטיק, לא זוכה להתייחסות הראויה ולכיאל יש הזדמנות לשנות את זה דרך הנבחרת. אחרי שהחמיץ את קרואטיה ויוון בגלל הפציעה, שאר המשחקים יהוו מבחינתו הזדמנות לחדור מחדש ללב האוהדים.

אייל גולסה

מרוב דיבורים על "בניון הבא", נוטים לפעמים לשכוח פרט קטן – גולסה רק בן 19 והוא שייך לשנתון שייצג את ישראל ביורו הצעירות שייערך כאן בעוד שנתיים וחצי. גולסה הוא עדיין לא שחקן מוגדר. גם לא מבחינת התפקוד במגרש. הפוטנציאל והכישרון שלו לא מוטלים בספק, אבל הוא עוד לא מספיק בוגר ולא מספיק יציב. יש כמה אסכולות בהתפתחות של שחקן. אחת דוגלת בצמיחה איטית, התבשלות וכוכבות בנבחרת הצעירה (ע"ע גיא אסולין) והשנייה דוגלת בזריקה מהירה למים. פרננדז הוא חסיד האסכולה השנייה. גולסה קיבל אצלו עד כה שלוש הופעות בקמפיין וזה לא דבר רע, כל עוד מבינים את המהות ולא בונים סביבו הר ציפיות שסופו לקרוס ולקבור את השחקן.

בן שהר

כשמדברים של על שחקן צעיר שקורס תחת ציפיות, במיוחד ברמת הנבחרת, מדברים קודם כל על שהר. בגיל 21, לשהר יש כבר 22 הופעות בנבחרת הבוגרת, נתון שמלמד כמה קרדיט הוא קיבל. גם בימים הקשים של ההשאלות והמעברים. גם בתקופות הארוכות בהן ישב על הספסל, שהר קיבל את חולצת הנבחרת. האמונה בו הייתה עיוורת ודווקא היא זו שפגעה בו. כי רק כששהר התחיל להבין שהוא מתפספס, כשהפסיק להאמין לסופרלטיבים שנשפכו עליו, אז הגיעה הפריצה של התקופה האחרונה. שהר התחיל את הקמפיין הנוכחי בהופעות מאכזבות בהרכב מול מלטה וגאורגיה. מגיעה לו הזדמנות שנייה.

שלומי ארבייטמן

חלוץ גנט שיחק בשני המשחקים הראשונים כמחליף. מאז, דקות המשחק השתפרו וגם השורה הסטטיסטית. ישראל לא משופעת במספרי 9 קלאסיים ולכן תצטרך לקחת את ארבייטמן בחשבון לקראת ההמשך.

מאור בוזגלו

שימו לב לנתון הבא: בתשע ההופעות של מאור בוזגלו בבוגרת, הפסידה ישראל רק פעם אחת (לפינלנד במשחק ידידות) וניצחה שש פעמים. בוזגלו טרם שיחק בקמפיין וסביר שיקבל הזדמנות. או אז הוא יצטרך להוריד קוף גדול מהגב – להוכיח שהוא מסוגל להתעלות גם במשחקים גדולים.

אלרואי כהן

כהכנה לעתיד, המחשבה לשלב את אלרואי כהן נכונה, מה שאי אפשר להגיד על שינוי התפקיד במשחק כל כך גורלי כמו קרואטיה בבית. בשורה התחתונה, אלרואי כאן כדי להישאר ועכשיו יש לו גם תג מחיר להתמודד איתו.

טל בן חיים

עמנואל רוזן יצר לפני מספר שנים מיתוס. הוא צייר את טל בן חיים כדוגמה מופת לכדורגלן הישראלי היפה והשונה. הבלם שבזכות אימונים בחוף הים ובחדר הכושר כבש את הפרמיירליג. הגיע הזמן לפוצץ את הבועה. טל בן חיים איבד מזמן את דרכו, ביצע בחירות לא טובות בקריירה והלך אחרי הכסף. אלא שבמקום להבין שבמעמדו הנוכחי הוא חייב להיפרד ממשכורת שנושקת ל-40 אלף ליש"ט לשבוע כדי לשחק, בן חיים התעקש ונשאר ללא קבוצה. ווסטהאם לא האריכה את ההשאלה שלו ופורטסמות מנסה להיפטר ממנו כיוון שאין ביכולתה לשלם לו. אלא שבארץ, בן חיים הוא עדיין פרה קדושה. סמל. מושיע. עד שהוא לא ימצא קבוצה ויתחיל לשחק בקביעות, כדאי לחשוב על אופציות אחרות.

יואב זיו

העמדה הבעייתית בנבחרת הנוכחית היא זו של המגן השמאלי. בארבעה משחקים תפסו אותה שלושה שחקנים שונים ופתרון לא נראה באופק. זיו הוא בטח לא הפתרון. הוא שחקן מעבר לשיא, שלא מצליח העונה לשמור על יציבות במשחקי הליגה. ההופעות היותר טובות העונה היו כקשר, שם הליקויים בצד ההגנתי (שאולי נובעים מהעבודה שלא מדובר במגן טבעי) פחות באים לידי ביטוי.

דדי בן דיין

המגן השמאלי הוא אחד השחקנים הפחות טובים של הדאבליסטית העונה. הצד ההתקפי תמיד היה האקס פקטור של בן דיין (11 שערים אשתקד), אלא שנראה שהגיל מתחיל לעשות את שלו. כשהוא עולה פחות ונדרש ליותר הגנה, התרומה שלו פחותה יותר. אסור לשכוח שגם כשחקן צעיר, בן דיין לא נחשב למהיר או חזק מספיק. הגנתית, קשה לו להסתדר מול שחקני התקפה טכניים ומהירים. אז מה הפתרון לו זקוק פרננדז? להריץ דם חדש (טואטחה, צ'קול) גם במחיר של טעויות.

ערן זהבי

זהבי הוא שחקן מצוין עם בעיה גדולה שפרננדז הבין די מהר – בעמדה שלו, יש שחקנים טובים ממנו בסגל. יהיה לו קשה לפרוץ להרכב כקשר אחורי, וגם בעמדות הקשר ההתקפי או הקשר השמאלי לפרננדז יש אופציות טובות יותר. זהבי פתח מול מלטה והיה חלש ומאז איבד את מקומו בהרכב (גם בגלל פציעה שהשביתה אותו משני המשחקים האחרונים). כדי לחזור לשם, זהבי צריך להבין שהוא חייב להרים את המשחק שלו, לשמור על רמה קבועה בליגה ולהילחם על מקומו. בדיוק כמו שעשה בעונה שעברה בהפועל.

רוברטו קולאוטי

קולאוטי לא כבש במדי הנבחרת מאז חודש יוני 2007 (ב-0:2 באנדורה). מאז הוא העביר שלוש עונות בגרמניה, חזר לישראל בחוזה מיליונים והפך תוך חצי שנה לאכזבת העונה. משהו רע מאוד עובר על מי שפעם נחשב לתקווה הגדולה של ישראל מבחינה התקפית. האירוניה היא שמאז צמחו והתפתחו כאן שחקני התקפה נהדרים בעוד קולאוטי רק הלך ודעך. קולאוטי מבין היטב שהוא נמצא במשבר, הוא גם מבין שמכבי תל אביב זה לא המקום להיות בו כשאתה במשבר ולכן ביקש לעזוב. לצערו, במצבו הנוכחי הנבחרת היא בטח לא מקום להתאושש בו.