יש לנו איתות מאילת: על פתיחת העונה הלא טובה של שחר פאר

1. משהו לא טוב עובר על שחר פאר מאז תחילת השנה, וזה לא מקרה. אי אפשר לסמן בדיוק מה גרם לנתק הזה בין סוף 2010 לתחילת 2011, אבל ההפסד לאגניישקה רדוואנסקה צריך לתת איתות משמעותי לטניסאית הבכירה שלנו, שנהנית מהתקדמות בדירוג, אבל למעשה מדובר בטעות לחשוב שהיא התקדמה. זה לא רק הטורניר במלבורן שבו פאר הייתה רחוקה משיאה, אלא העובדה שבמשחק ביתי עם קהל תומך ואוהב פאר פשוט כשלה ברגע האמת. אם פעם היינו נוהגים לסמן את פאר כבאנקר הקבוע של הנבחרת, המציאות מעט השתנתה. פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו תלויים בנבחרת כמו לוקסמבורג בתקווה שזו תגבור על פולין. גם פאר יודעת שהיא לא שיחקה טוב נגד הפולניה, והמשחק הבא שלה נגד סווטה פירונקובה בשישי הופך מבחינתה כעת למלחמת עולם בעיקר על מעמדה ובמיוחד על רקע העובדה שהקהל מתחיל להתאהב בשותפה שלה לנבחרת.

2. כבר דיברנו על האנרגיות המיותרות שיוליה גלושקו מוציאה במהלך המשחקים שלה. כשהיא אומרת לעצמה "מה אני עושה" ו"אני חולת נפש" היא בעיקר משדרת לעצמה לחץ ונותנת ליריבה שלה עוד זריקת ביטחון. בשני ימי התחרויות זה אמנם הסתיים עם ניצחונות ביחידים, אבל מול יריבות בכירות יותר זה צפוי להזיק. כשגלושקו נשאלה במסיבת העיתונאים על התגובות המוגזמות היא הבהירה שאין לה כוונות לשנות את זה אבל כטניסאית צעירה וללא יותר מדי ניסיון היא אולי צריכה ללמוד משהו מפאר, שכבר למדה לאצור את התפרצויות הזעם וגם אחרי ההפסד בהתמודדות כולה נגד פולין היא נראתה שלווה ונינוחה לעומת גלושקו שהזילה דמעות. אין שום ספק שאצל גלושקו, שכמו פאר לא רוויה בכישרון מולד, העבודה הקשה היא המפתח להצלחה אבל כדי להגיע לשם היא בעיקר צריכה ללמוד מהטעויות של אחותה הגדולה לנבחרת.

3. אתמול החמאנו מאוד לצוות הישראלי על אירוח הטורניר, אבל בכל זאת יש עוד לא מעט דברים שטעונים שיפור כדי שהחוויה באילת תהיה אטרקציה של ממש. זה מתחיל ונגמר בארגון, וזה אמור לבוא לידי ביטוי עם שיפור התפקוד של לוח התוצאות, למשל. הקהל שהטריח את עצמו עד לעיר הדרומית בארץ זכאי לקבל תוצאות מעודכנות של המשחק שבו הוא צופה, ולא לנחש מה התוצאה אחרי עוד טעות שמתגלה על ידי השופט שלוש דקות אחרי הנקודה. לא פעם השופטים במהלך היום נאלצו להעיר למי שאמון על כך, ולא פעם גם מביאי הכדורים "נרדמו בשמירה" וזכו להערות מצד הטניסאיות שמצפות כמקובל להתקדם במשחק ולא להתחנן להמשיך במשחק. הגדילה לעשות קרוליין ווזניאקי שבין סרב ראשון לשני פנתה לשופט והתלוננה על כך שהמשחק מתעכב בגלל ה'בל בויז'. טוב יהיה אם באיגוד הטניס ילמדו מכך לפעם הבאה שהם יזכו לארח פה טורניר.

4. טורניר גביע הפדרציה הוא לא המפעל הכי סקסי וזה בלשון עדינה. למרות שהטניסאיות הבכירות ברובן פוקדות את המשחקים, נראה שלפחות מבחינת ה-ITF לא ממש מייחסים לכך חשיבות רבה מדי. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שהמשחקים לא מועברים באופן ישיר באתרם. האם אוהדי הנבחרות ברחבי אירופה לא זכאים לדעת מה קורה עם הבנות האהודות שלהן בזמן אמת? ובכלל, מי אחראי לשיטת המשחקים הכל כך מסורבלת הזו, שמורידה עוד יותר מהאטרקטיביות של המפעל? כהצעה לפיתרון אפשר למשל לשנות את סדר המשחקים, שנפתחים בהתמודדויות בין הטניסאיות השניות של כל נבחרת, לאחר מכן מתקיימים המשחקים של המדורגות ראשונות ומקנחים במשחק הזוגות. אם ישנו את סדר המשחקים ויקבעו למשל שהקרב בין המדורגות הראשונות יהיה זה שיכריע, אני מניח שיותר קהל יישאר להצגה המרכזית ולא ינטוש באמצע כמו שקרה בכמה מקרים בשני ימי המשחקים הראשונים. הרי יש מישהו שחושב שהמשחק של פטי שנידר לקרוליין ווזניאקי פחות מעניין מלראות אותן משחקות עם בנות כמעט אלמוניות בזוגות?

5. ולסיום שוב ווזניאקי. עם כל ההתלהבות מעצם הגעתה, מבלי ששמנו לב יותר מדי היא הפכה תוך יום אחד בלבד ללא רלוונטית. העובדה שהנבחרת שלה מתבססת אך ורק על הכישרון שלה מונעת ממנה להתקדם ולהיתקע בבית האירופי/אפריקאי. לא בכדי ווזניאקי לא יצאה מגדרה אחרי הניצחון על פטי שנידר. גם היא הבינה שאין לה כל כך על מי לבנות במשחק הזוגות. באיגוד הטניס היו צריכים להתבונן היטב על הספסל הדני, כי המקרה הזה עשוי להתחולל כשכפול מדויק גם בנבחרות הגברים והנשים שלנו. כבר הגיע באמת הזמן לטפח את דור העתיד כדי שיום אחרי פרישתם של דודי סלע ושחר פאר נוכל להמשיך להתלהב מטניס ישראלי איכותי, ולא נעקוב אחרי פעילותם של הטניסאים הבכירים שלנו בטורנירי הצ'לנג'ר המשעממים.