פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        המשחק הגדול של סוף השבוע: הרטה ואוניון נפגשות לדרבי של ברלין

        עם כל הכבוד לדורטמונד, באיירן ושות', ההתמודדות המסקרנת ביותר בגרמניה תפגיש את אוניון והרטה לדרבי של ברלין

        המחזור ה-21 בבונדסליגה מזמן ארבעה משחקי דרבי. הדהרה של בורוסיה דורטמונד לאליפות שביעית תעבור בדרכה בדרבי חבל הרוהר מול שאלקה 04. האנובר 96, מהפתעות העונה עד כה, תארח ב-AWD ארנה את וולפסבורג, יריבתה האלטרנטיבית במדינת סכסוניה תחתית (היריבה האמיתית והשורשית, איינטרכט בראונשוויג, נראתה לאחרונה בצמרת הליגה השלישית); המבורג תארח לדרבי פיקנטי משלה בנורדבנק ארנה את נציגת רובע סט. פאולי. אך הדרבי המסקרן ביותר ייערך דווקא במסגרת משחקי הליגה השניה, עת תארח הרטה ברלין באצטדיון האולימפי את אוניון ברלין. כל הכרטיסים למשחק, 74,120 במספר, אזלו כשבועיים לפני שריקת הפתיחה.

        אוניון ברלין נגד הרטה ברלין (GettyImages , Matthias Kern)
        כל הכרטיסים למשחק, 74,120 במספר, אזלו כשבועיים לפני שריקת הפתיחה. הרטה נגד אוניון בסיבוב הקודם (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        הזדהות עם הרטה

        28 משחקי דרבי נערכו בבירת גרמניה, אך עד למחזור המקביל בסיבוב הקודם אף לא אחד מהם לא הפגיש את פ.צ אוניון והרטה. לבד משני משחקי ידידות השתיים לא נפגשו לפני כן, ורק הירידה של הרטה ברלין לליגה השניה בעונה שעברה, ומסע ההישרדות המוצלח של אוניון בעונת חזרתה לאותה ליגה, הובילו למפגש הראשון אי פעם, במסגרת רשמית, בין שני המועדונים. אין היסטוריית מאבקים, אין סיפורי גבורה והשפלה, והדבר היחיד שמצליח להחזיק איזושהי טינה בין המועדונים (וגם זו מוטלת בספק) הוא הייחוס הגיאוגרפי – הרטה למערב העיר, אוניון למזרחה.

        ב-28 במאי 1988 יצאה אוניון ברלין למשחק חוץ מכריע נגד הירידה בקרל מרקס שטדט (חמניץ של ימינו) במסגרת המחזור האחרון של עונת 1987/8 באוברליגה, הליגה הבכירה בגרמניה המזרחית. את הקבוצה ליוו במסעה כמאה אוהדי הרטה ברלין שעברו את הגבול למזרח תמורת דמי מעבר בסך 25 מארקים גרמנים, סכום ניכר באותם ימים. אוניון ניצחה 2:3, נשארה בליגה וסימנה את תחילתה של ידידות מופלאה בין אוהדי שתי הקבוצות. בחלוף כשלושה חודשים מנפילת החומה נערך 'משחק איחוד העיר' בין שתי הקבוצות באצטדיון האולימפי בברלין לעיני כ-51,000 צופים. הרטה ניצחה 1:2, ניצחון שלא באמת עניין את מי מהבאים. אוהדים משני המחנות ישבו יחד ביציעים, שרו שירים בזכות איחוד גרמניה ונופפו בצעיפים עליהם נרקמו שמות שתי הקבוצות.

        בהעדר היסטוריית משחקים ולקראת הדרבי הראשון בין השתיים, שנערך במחזור הרביעי העונה, מצא דירק צינגלר, נשיא פ.צ אוניון, דרך מקורית להעלאת העניין וליצירת היסטוריית מאבקים בין המועדונים, כשהוא משתמש לצורך העניין בהפרדה הגיאוגרפית ובפריטה על יצר הקיפוח. לקראת פתיחת עונת 2010/11 החליט הסנאט של ברלין לדחות את תאריך היעד לתשלום חובה העומד של הרטה ברלין, דמי שכירות לאצטדיון האולימפי על סך 3.5 מיליון אירו. צינגלר התרעם על ההחלטה: "אני מבין שהסנאט, 20 שנים לאחר נפילת החומה, עדיין פועל כגוף מערב-ברלינאי. ההחלטה שלו מכעיסה אותי מאוד ומחזקת את חוסר האמון של תושבים רבים ממזרח ברלין לשעבר, שעדיין חשים בקיומו של מוסר כפול". ראש עיריית ברלין קלאוס ווברייט מיהר להגיב ורענן את זכרונו של צינגלר לגבי חוזה החכירה עליו חתום מועדונו – 65 שנים תמורת תשלום סמלי של אירו אחד – אך המעשה נעשה ותחילתה של היסטוריית היריבות העירונית נחקקה בסלע.

        מרקוס באבל, מנג'ר הרטה ברלין, לא נצפה מתרגש לקראת הדרבי הראשון אי פעם: "זה משחק אחד מתוך 34 משחקי ליגה. מטרתנו היא עלייה. המשחק מול אוניון הוא תחנה נוספת בדרכנו". מטרותיו של באבל וקבוצתו שונות לחלוטין מאלו של אוניון ומאמנה או?ו?ה נויהאוס. תקציבה של הקבוצה ממזרח ברלין הוא ה-14 בגודלו מתוך 18 קבוצות הליגה השניה והשחקן היקר בשורותיה הוא ההולנדי סנטי קולק (שהגיע מויטסה ארנהם בהעברה חופשית) – 1.25 מיליון אירו, בעוד ה"אלטה דאמה" (הגברת הזקנה, כינויה של הרטה ברלין) מחזיקה בתקציב הגבוה בליגה השניה ושמונה מבין שחקני הסגל שלה מוערכים בלמעלה מ-1.5 מיליון אירו כל אחד. בהרטה ברלין לא מעזים לחשוב על פחות מעליית ליגה, באוניון יקבלו בזרועות פתוחות עונה נוספת בליגה השניה.

        אוהדי אוניון ברלין עם אוהדי הרטה ברלין (GettyImages , Matthias Kern)
        בחלוף כשלושה חודשים מנפילת החומה נערך 'משחק איחוד העיר' בין שתי הקבוצות באצטדיון האולימפי בברלין לעיני כ-51,000 צופים. הרטה ניצחה 1:2, ניצחון שלא באמת עניין את מי מהבאים (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        הזדהות עם מעמד הפועלים

        אוניון היתה קבוצה משנית בברלין המחולקת. דינמו ברלין, יקירת ליבו של השרות החשאי המזרח גרמני, זכתה בכל היוקרה והעזרה, כשהחלטות שיפוט שערורייתיות והעברות שחקנים תמוהות סללו את דרכה לעשר אליפויות רצופות אי שם במאה הקודמת. אוניון ברלין, שהיתה מסונפת לאיגוד הסחר המזרח-גרמני והזדהתה היסטורית עם מעמד הפועלים, הפכה להיות האלטרנטיבה לקבוצה המושחתת ולגוף התנגדות בלתי-רשמי למשטר הסוציאליסטי. בעונת 1976/7 אף הפכה אוניון לאייקון תרבותי וחברתי, עת ניצחה, פעמיים באותה עונה, פעמיים 0:1 ופעמיים במשחקי חוץ את קבוצת ה'שטאזי' (השלטונות אסרו על אוניון לארח את דינמו במגרשה הביתי). נפילת החומה שינתה סדרי עולם בבירה. השלטון הקומוניסטי המתמוטט גרר עימו את דינמו ברלין, שהדרדרה עד לליגה החמישית. איש לא ביכה את גורלו של המועדון, שהפך לשנוא על תושבי מזרח גרמניה בכלל ואוהדי אוניון בפרט.

        פעמיים בעברה העפילה הקבוצה לליגה השניה בסיום העונה ונאלצה לצפות בארץ המובטחת ולא להיכנס בשעריה לאחר שהנהלת הבונדסליגה סירבה להעניק לה רשיון פעילות עקב מצבה הכלכלי הרעוע. רק בעונת 2001/2 זכתה לבסוף אוניון להצטרף לראשונה לליגה השניה. עונה לפני כן הגיעה הקבוצה להישג שלא נשבר עד היום בגרמניה. העפלתה לגמר הגביע הגרמני (בו הפסידה לשאלקה 2:1) הפכה אותה לקבוצת הליגה השלישית היחידה בהיסטוריה של הכדורגל הגרמני שהעפילה לגביע אופ"א, בו אף זכתה להצלחה יחסית עת הדיחה בצמד משחקיה הראשון בטורניר אירופי את קבוצת הפאר הפינית האקה ונעצרה רק בסיבוב השני מול ליטקס לובץ' הבולגרית.

        אוניון לא שכחה את מקורותיה וזכרון קיפוח אותן שנים לא נשכח מעולם. כשגילתה הנהלת המועדון כי יורגן ז'ילינסקי, יו"ר דירקטוריון ISP והספונסר הראשי של הקבוצה, הועסק בעבר על ידי ה'שטאזי', בחרה זו לוותר על תמיכה של כעשרה מיליון אירו בחוזה לחמש שנים. גם העובדה המקלה שמנכ"ל ISP דיטר פיץ הוא מאמנה לשעבר ואוהד הקבוצה לא היוותה שיקול להשארת החוזה על כנו והוא בוטל באופן חד-צדדי על ידי המועדון. הכספים שיועדו לשיפוץ אצטדיון הקבוצה, ה'אלטה פורסטריי', התמוססו עם ביטול החוזה ואוהדי הקבוצה התגייסו לעבודות השיפוצים, תרתי משמע. כ-1,600 מאוהדי הקבוצה התנדבו, עבדו במשמרות ותרמו למעלה מ-90 אלף שעות עבודה שחסכו למועדון סכום של 2 מיליון אירו – כ-15% מסך עלות השיפוץ.

        אוהד קבוצת אוניון ברלין (AP , Markus Schreiber)
        כ-1,600 מאוהדי הקבוצה התנדבו, עבדו במשמרות ותרמו למעלה מ-90 אלף שעות עבודה שחסכו למועדון סכום של 2 מיליון אירו – כ-15% מסך עלות האצטדיון (צילום: AP)

        הזדהות עם האנדרדוג

        בביקוריי הספורים ב'אלטה פורסטריי' למדתי על חשיבות המועדון לאוהדים. האווירה במתחם האצטדיון חברית וחמימה. יחידים, זוגות ומשפחות מגיעות לאצטדיון הנמצא בלב שכונת מגורים במחוז קופניק. יציעי העמידה הקבועים מלאים תמיד עד אפס מקום וממקום עומדי עמוק בתוך קהל האוהדים מעולם לא שמעתי קריאות בגנות שחקני הקבוצה, למרות שזו אינה מצליחה להתרומם מעבר לבינוניות של קבוצת תחתית מאז עלייתה האחרונה לליגה השניה.

        הרטמוט, אחד האוהדים עימם שוחחתי במהלך משחקה האחרון של אוניון לפני הדרבי, מול פאדרבורן (2:0), חייך כשאמר שהצלחה, אם תגיע, לא תזכה להתנגדות בקרבם: "תמיד נהיה אנדרדוג, לפעמים נדמה לי שעל כך עומד קיומנו. אפשר לקוות לימים יפים יותר מבחינה מקצועית, אבל הכי חשוב לעמוד על שתי רגליים ופשוט להיות כאן". אומרים שאם לא הגדר המפרידה בין היציעים למגרש היו האוהדים יורדים אל כר הדשא וטורפים אותו. רק אחרי צפיה במשחק באצטדיון אפשר להבין כי יש דברים בגו. חוק '50+1', המסדיר את אחזקת רוב מניות המועדון בידי חבריו ומגן עליו מפני השתלטות של גורמים פרטיים, נועד בדיוק עבור המשך קיומן של מועדונים כמו פ.צ אוניון.

        לקראת הדרבי השני בהיסטוריה בין שני המועדונים אין ציפיות גבוהות באוניון, המודעת ליכולותיה המוגבלות, על אחת כמה וכמה מול מוליכת הליגה הרטה ברלין שאף פתחה פער של חמש נקודות מהמקום השני לקראת המחזור ה-21. המשחק הראשון ביניהן הסתיים ללא הכרעה (1:1) אך תהיה זו הפתעה מרעישה אם אוניון תצליח לחזור על ההישג ההוא ותעשה את הדרך ממערב העיר למזרחה כשבכיסה נקודת ליגה. הרטה מצידה, בדיוק כמו מאמנה מרקוס באבל, תשים את הדגש על שלוש הנקודות בדרך המסתמנת חזרה לבונדסליגה. הדיונים אודות חשיבות היוקרה העירונית יידחו לפעם אחרת, כשיהיה קצת יותר חומר בעירה.