ב-8 בינואר קיימה מונאקו את המשחק הראשון שלה ב-2011. פיינליסטית העונה שעברה התארחה בגביע אצל שאמברי מהליגה החמישית, הציגה יכולת עלובה והודחה אחרי דו קרב מהנקודה הלבנה. מיד לאחר המשחק נשאל המאמן גי לאקומב לפשר התצוגה המביכה מול קבוצת החובבים, אך במקום להסביר מדוע פתח מול יריבה כל כך נחותה עם חלוץ בודד, בחר המאמן המשופם לתלות את האשמה בצוות השיפוט. "זה יותר מביש ממה שהיה על המגרש", תקף הפרשן ז'אן מישל לארקה ברדיו מונטה קרלו. "אני מציע ללאקומב לחפש במילון את המילה פופוליסט".
אותה בריחה מאחריות של לאקומב לאחר ההדחה מהגביע, הייתה הקש ששבר את גב הגמל אחרי חצי עונה מאכזבת עם שלושה ניצחונות בלבד ומקום לפני אחרון. יומיים לאחר מכן לאקומב כבר פוטר ולורן באניד מונה במקומו. מונאקו, שהייתה הקבוצה הצרפתית האחרונה שהופיעה בגמר ליגת האלופות (הפסידה 3:0 לפורטו ב-2004), מצאה עצמה עמוק בבוץ כשהיא משלמת על שגיאות העבר. ארבעה נשיאים, שישה מאמנים ומעל 60 שחקני רכש עברו במועדון מאז ההסתבכות הכלכלית ב-2003, ומהקבוצה הכי אלגנטית ונוטפת סטייל בצרפת לא נותר זכר. ירידת לליגה השנייה, שם לא ביקרה מאז 1977, עלולה להעלים סופית את מונאקו מהתודעה.
מס מותרות
ב-1976 נכנס ז'אן לואי קמפורה לתפקיד נשיא המועדון, והציב לו למטרה להפוך את מונאקו למועדון אירופי בעל שם. קמפורה, שגדל כאוהד הקבוצה כשאביו היה הנשיא, בנה על החיים הטובים של מונטה קרלו והעובדה כי בנסיכות אין צורך בתשלום מס הכנסה, כדי לפתות כוכבים גדולים להגיע לקבוצה. מונאקו זכתה באליפות מיד אחרי שחזרה לליגה הבכירה ב-1978, אספה עוד תארים בשנות ה-80 והגיע לשלבים הסופיים במפעלי אופ"א בשנות ה-90, עם ארסן ונגר כמאמן ושמות כמו אנזו שיפו, גלן הודל ויורגן קלינסמן על המגרש.
אלא שלזוהר היה מחיר. הסכומים הגבוהים שהוציאו במועדון לאורך השנים על שחקני רכש הובילו לחובות של 50 מיליון יורו, וב-2003 החליטה מנהלת הליגה להעניש את מונאקו בירידה בגין הבעיות הכלכליות. בהסדר של הרגע האחרון ורק לאחר התערבותו של הנסיך אלבר השני, סוכם כי מונאקו תישאר בליגה ולא תוכל לרכוש שחקנים. הנשיא קמפורה, לעומת זאת, שילם את המחיר ופוטר מתפקידו אחרי כהונה בת 27 שנים.
כך, דווקא בעונה הכי זכורה שלה מהתקופה האחרונה, כשדידייה דשאן בעונתו הראשונה כמאמן הוביל אותה למסע קסום עד גמר ליגת האלופות, התמודדה מונאקו עם המשבר הפיננסי הקשה בתולדותיה. הקבוצה לא הורשתה, כאמור, לרכוש שחקנים, ולכן הסתמכה על השאלות והעברות חופשיות שאילצו אותה לשלם משכורות עתק. כדי להימנע מפשיטת רגל, קרא הנסיך אלבר ב-2008 לחברו ז'רום דה בונטאן שיפעיל תוכנית כלכלית להצלת המועדון. דה בונטאן אכן מכר כוכבים במחירים אסטרונומיים (יחסית למועדון) והשתחרר מחוזי הענק, אך הוא הגיע לתקופה קצרה בלבד.
הנשיא הזמני אמנם השאיר הוראות להנהלה החדשה, אבל דבריו נפלו על אוזניים ערלות. הנשיא החדש אטיין פרנזי, בנקאי במקצועו שבשנות ה-70 הוביל את קבוצת הכדורסל של מונאקו להצלחה מסחררת ואחריה גם לפשיטת רגל, עשה אחורה פנה ושב למדיניות הישנה. שוב בזבוז כספים נוראי (7.5 מיליון יורו על רכש כושל בדמות דיומרסי אמבוקאני), שוב בחירת אנשים מוטעית (החזרתו של המנהל המקצועי מארק קלר) וסחף חדש כלפי מטה. "מונאקו הגיעה למצב הזה אך ורק כתוצאה מקבלת החלטות לקויה", טען השבוע דשאן, לפני ה-0:0 של קבוצתו מארסיי במשחק הליגה במונאקו. "זה מה שקורה כשאינטרסים אישיים באים על חשבון טובת המועדון".
נגד הרוח
הצרות הכלכליות לא היו נחלתו של המועדון בלבד. מאז המשבר הכלכלי העולמי ב-2008, הנסיכות כולה חווה רגרסיה ומתקשה להתמודד עם המציאות החדשה. אם בעבר סלבריטאים היו מגיעים בהמוניהם למונאקו ונהנים ממקלט המס שמהווה הנסיכות, כיום עסוקה משפחת המלוכה בניסיונות למשוך ידוענים ומשקיעים. "פעם התגאו כאן בדיירת קלאודיה שיפר, היום הם נשארו עם רוכב האופניים אדי מרקס", נכתב בעיתון 'ל'אקספרס' על מצבה של מונאקו. הנסיך, שספג ביקורות רבות על התנהלותו הנהנתנית וההתמקדות המוגזמת שלו בקבוצת הכדורגל, עסוק כרגע בעיקר בהכנות לחתונתו שתיערך בקיץ, וכך גם האוהד הגדול ביותר של מונאקו לא ממש נמצא בעניינים.
"יהיה ממש עצוב אם מונאקו תרד ליגה דווקא בשנה בה הנסיך מתחתן", אמר הנשיא לשעבר קמפורה. "אהבתו לקבוצה ידועה". הנסיך באמת אוהב את הקבוצה ומופיע לכל המשחקים, אך הוא בין הבודדים. גם בשנים הגדולות מונאקו לא נהנתה מקהל משולהב או ממגרש מלא. כעת המצב עוד יותר גרוע, והעונה עומד ממוצע הצופים במשחקי הבית של הקבוצה על 6,743 בלבד. אין צורך לציין שמדובר בממוצע הנמוך בליגה, וגם אלה שבאים לא ממש עושים טוב לשחקנים. "היה נחמד אם הקהל המועט שמגיע היה לפחות תומך בנו", הודה השוער והקפטן סטפן רופייה. "אני מבין את התסכול שלהם, אבל כשלא הולך לקבוצה הם פשוט הורגים אותנו".
כדי לחבר בין הקהל לקבוצה ולהשיב את רוח המועדון, הוחזר לורן באניד לקדנציה שנייה. ב-2006/7 חילץ המאמן בן ה-42 את הקבוצה מהמקום ה-19 והוביל אותה לסיום עונה סולידי במקום התשיעי, אך לא זכה להארכת חוזה ועבר לאמן במפרץ הפרסי. באניד, שאביו ז'ראר הצעיד את הקבוצה לאליפות ב-1982, מכיר את המועדון היטב לאחר שעבד כ-15 שנה באקדמיה וגידל צעירים רבים שחלקם נמצאים כרגע בקבוצה הבכירה. מתוך אותה היכרות מוקדמת, הוא הבין שהשחקנים צריכים מודל לחיקוי ולכן מינה לעוזרו את קפטן הקבוצה לשעבר, סילבן לגווינסקי.
ראשי המועדון רצו למנף את פרויקט ההצלה באמצעות החזרת כוכבי עבר דוגמת עמנואל אדבאיור, אבל הוא ואחרים העדיפו לוותר וכך באניד פנה לחלון ההעברות ואסף מכל הבא ליד. שישה שחקנים חדשים הגיעו, בראשם ממאדו דיארה שבא מריאל מדריד על תקן של משיח, ובנגיעתו הראשונה בכדור במשחק הבכורה כמעט סידר שער דווקא למארסיי. "הקבוצה מתייצבת, השחקנים מבינים את חומרת המצב ונרתמים מכל הלב למשימה", אמר עוזר המאמן לגווינסקי, למרות העובדה כי לא ניצחה מאז חילופי המאמנים. "אני מקווה שהשיפור יימשך כי כולם יודעים מה עומד כאן על הפרק". הנשיא לשעבר דה בונטאן נשמע הרבה פחות אופטימי: "אם מונאקו תרד, זה עלול להיות הסוף של המועדון. לא בטוח שמשפחת המלוכה תיחלץ לעזרה פעם נוספת".