פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הכדורגל האירופי מתכונן לעוד מהפכה

        הם מיומנים טקטית, בנויים פיזית והקליטה שלהם מיידית. היום בו אירופה תונהג ע"י הכדורגלן היפני-דרום קוריאני קרוב. קרוב מאוד

        המחיר המטורף, 35 מיליון ליש"ט, ששילמה ליברפול עבור אנדי קארול, מדגיש עיוות תפישתי בהתנהלות קבוצות אירופיות בכירות. כל העיתונאים הבריטיים איתם שוחחתי בימים האחרונים ציינו באופן נחרץ כי סכום העתק נובע אך ורק מהיותו של קארול אנגלי. הוא מוכר, והתחושה המטעה של ראשי האדומים היא שאינם קונים חתול בשק. למרות שלא ניתן לערער על כשרונו ועל הפוטנציאל הנהדר של מספר 9 מניוקאסל, קשה מאוד להעריך אם הוא באמת מצדיק את ההון ששולם תמורתו. דוגמאות לשחקנים ממערב אירופה, ובמיוחד מאנגליה, שנרכשו בסכומים מופרזים, לא חסרות. נכון לעכשיו, אף קבוצה לא מוכנה להמר על כספה כאשר מדובר ברכש ממדינות מוכרות פחות, גם אם היא מפעילה עשרות סקאוטים.

        היבשות השונות מקבלות יחס אחר לחלוטין אצל מקבלי ההחלטות במועדוני הכדורגל במערב. דרום אמריקה מוכרת כשוק חשוב ביותר עבור האירופים במשך עשורים, ולכן מגיעים משם לא מעט שחקנים בשלים בסכומים מכובדים, אם כי עדיין נמוכים מאלה שמשולמים על אירופים. בנפיקה, למשל, שילמה לקורינתיאנס 7.5 מיליון יורו תמורת הקשר הברזילאי ראמירש בקיץ 2009. כאשר הפורטוגלים מכרו את ראמירש לצ'לסי כעבור שנה, האמיר מחירו ל-22 מיליון. פשוט כי כבר דובר בשחקן "אירופי".

        מאז מהפכת חוק בוסמן, הפכה אפריקה למכרה הזהב של הכדורגל האירופי, אך שימו לב לתופעה קריטית: המועדונים ושלוחותיהם מקימים אקדמיות ביבשת השחורה ומפעילים סקאוטים כדי לגלות ילדים מוכשרים ולהביא אותם לאירופה בגיל צעיר מאוד. תנסו לחשוב על שחקן אפריקני בכיר שהגיע למועדון אירופי אחרי גיל 18. סביר להניח שלא תצליחו. רבים מהכוכבים השחורים גדלו באירופה מאז שהיו ילדים, כמו דידייה דרוגבה שהיגר לצרפת עם הוריו. סמואל אטו הצטרף לריאל מדריד בגיל 16. כל נבחרת חוף השנהב למדה את יסודות המשחק בבלגיה ובצרפת. אפילו אסמואה גיאן, לכאורה תגלית המונדיאל האחרון למרות שהוא כיכב כבר ב-2006, הגיע לאודינזה בגיל 17. מאז צבר גיאן שבע שנות ניסיון ברחבי אירופה, וזו הסיבה שסנדרלנד שילמה תמורתו 13 מיליון ליש"ט.

        סיכוייהם של אפריקנים שלא גדלו באירופה, לעומת זאת, לעשות את הפריצה בגיל מאוחר יותר כמעט אפסיים. זוכרים את סיפיווה טשאבלאלה, קשר נבחרת דרום אפריקה שפתח את המונדיאל עם שער עוצר נשימה לרשת מקסיקו? הבחור בסך הכל בן 25, אבל אף קבוצה לא הסתערה עליו אחרי הטורניר, והוא היה בר מזל החורף כאשר הצליח לשכנע את פרטיזן בלגרד להחתימו, ועוד אחרי תקופת מבחנים. תארו לעצמכם מה היה מחירו של טשאבלאלה בשוק, לו היה אנגלי, או ספרדי, או פשוט מגיע למועדון אירופי כילד. אפשר לשאול גם הפוך – האם סיידו קייטה היה זוכה לשחק בברצלונה אם לא היה מגיע למארסיי בגיל 17? לשיא האבסורד אנו עדים כאשר מתבוננים בהצלחה המסחררת של מאזמבה הקונגולזית, מחזיקת גביע אפריקה לאלופות בשנתיים האחרונות שהגיעה העונה לגמר אליפות העולם לקבוצות. הקבוצה בנויה, רובה ככולה, על טהרת שחקנים מקומיים אלמוניים שהוכיחו כשרון יוצא דופן. איש מהם לא עבר בינואר לאירופה, למרות שאפשר להחתים את כל הקבוצה בעשירית מעלותו של קארול.

        מי בכלל חושב על אירופה בגיל צעיר?

        זו התפיסה המחשבתית המעוותת שמונעת מקבוצות בליגות הגדולות להשיג מציאות ברחבי העולם. פרט לדרום אמריקאים, הם לא מוכנים להסתכל על שחקנים שלא גדלו ביבשת הישנה. לעומת זאת, הגישה האירופית המטופשת כן צפויה לעבור מהפכה של ממש בכל הקשור לשחקנים מהמזרח הרחוק – דרום קוריאה ובמיוחד יפן.

        הליגה המקצוענית ביפן נוסדה ב-1993, ומאז עשה הכדורגל במדינת השמש העולה התקדמות מדהימה. הנבחרת הלאומית השתתפה בארבעה מונדיאלים רצופים, עלתה לשמינית-הגמר בטורניר הביתי ב-2002, ושחזרה את ההישג בדרום אפריקה. מאמנים אירופים ודרום אמריקאים רבים עובדים בליגה היפנית, זרים ברמה סבירה תורמים מניסיונם לשיפור התחרות, ועם הזמן גדלים ביפן דורות של שחקנים נהדרים. הם לא רק מוכשרים, אלא גם מאומנים היטב, מנוסים מבחינה טקטית, ויונקים בשקיקה את הארגון האירופי ואת היצירתיות הברזילאית שמביאים חבריהם ומאמניהם. הנחישות, השאיפה למצוינות והמשמעת שכה מאפיינים את העם היפני, מתבטאים היטב גם בכדורגל. לא פלא שהכישרונות הבולטים ביותר, אלה שמגיעים לנבחרת, הם שחקנים מעולים בכל קנה מידה ומתאימים מאוד להצלחה מיידית באירופה.

        אלא שהאירופים לא סופרים אותם. רמת החיים הכלכלית ביפן דומה למערב, וילדים בני 15 לא מעוניינים להמר על חייהם בניסיון להצליח בכדורגל האירופי. נערים יפנים לא נוהרים לצרפת ולבלגיה כי בניגוד לאפריקאים הם מגיעים מסטטוס כלכלי שונה. הם נשארים ומתפתחים כשחקנים בליגה המקומית, ורוצים להתקדם מקצועית הרבה אחרי גיל 18. בשלב זה כבר מדובר בשחקנים שאינם "אירופים", ולכן באנגליה ובספרד נרתעים מרכישתם.

        זה הזמן לקנות "יהלומים" במחיר מציאה

        בשנות ה-90' נחשבו השחקנים היפנים שהגיעו לאירופה בעיקר למכונות מזומנים, הן מבחינת תיירות יפנית, והן בכל הקשור למכירת זכויות שידור וחולצות. הכוכב הבולט בסוף המאה ה-20 היה הידטושי נקאטה שהגיע לפרוג'יה האיטלקית אחרי המונדיאל בצרפת. משם הוא עבר לרומא ולפארמה, אבל למרות שהוכיח יכולת נהדרת במשחקים לא מעטים, סבל נקאטה מחוסר יציבות, ובסופו של דבר הוגדר ככישלון יחסי מבחינה מקצועית. נקאטה היה כדורגלן מיוחד. כזה שקורא ספרות מופת באוטובוס בדרך למשחק, מאזין למוזיקה קלאסית ומתעניין בפילוסופיה. הוא מעולם לא שאף להשתלב עד הסוף מבחינה חברתית, והדבר לא תרם לתדמית הכדורגלן היפני באירופה. הליגה האיטלקית זכתה לביקורים של מאות אלפי יפנים בתקופתו, ורבים הגדירו אותו, בחוסר צדק משווע, כגימיק שיווקי. זה היה היחס הכללי ליפנים. מצלמות הטלוויזיה חיפשו אוהדים מלוכסני עיניים ביציעים, והמועדונים ניסו למסד קשרים מסחריים עם המזרח הרחוק.

        זה לא הפריע לכמה מהם להצטיין במקביל. הפליימייקר שייסוקה נקאמורה עשה קריירה לא רעה ברג'ינה ובסלטיק. מאקוטו האסבה היה בורג חשוב באליפות של וולפסבורג ב-2009. דאיסוקה מאצוי הפך ללהיט בליגה הצרפתית במדי לה-מאן. קאיסוקה הונדה עשה רושם כה גדול בליגה ההולנדית, שצסק"א מוסקבה שילמה תמורתו ששה מיליון יורו, והיום ערכו גבוה הרבה יותר. אלא שמדובר במיעוט. בסגל היפני למונדיאל האחרון, ארבעה שחקנים בלבד שיחקו באירופה.

        היעדר הביקוש לשחקנים מהליגה היפנית גורם לכך שמחירם בשוק נמוך ביותר. אחרי ההצלחה בגביע העולם, היו שניצלו זאת למהלכים מבריקים. בורוסיה דורטמונד החתימה בקיץ החולף את שינג'י קגאווה, קשר אלמוני שאפילו לא נסע לדרום אפריקה, תמורת 350 אלף יורו מסרזו אוסאקה. כן, 350 אלף יורו. היא קיבלה יהלום נדיר. קגאווה היה השחקן המצטיין בגרמניה בסיבוב הראשון עם שמונה שערים, ניהול משחק מופתי והמון אנרגיה וחוצפה חיובית. לשיאו הגיע הקשר בן ה-21 בדרבי מול שאלקה כאשר הבטיח לפני המשחק לכבוש צמד וקיים בניצחון 1:3. "ידעתי שהוא שחקן נהדר, אבל המהירות בה התאקלם הדהימה אפילו אותי" אמר המאמן יורגן קלופ. אתלטיקו מדריד כבר הציעה תמורתו 12 מיליון יורו, ונדחתה בבוז. לרוע מזלו, שבר קגאווה עצם בכף הרגל באליפות אסיה, אבל את שלו הוא כבר עשה.
        יפן, עם אלברטו זאקרוני האיטלקי על הקווים, נאלצה להסתדר בלי קגאווה בגמר, אך ניצחה 0:1 את אוסטרליה והניפה את הגביע.

        את שער הניצחון בישל המגן השמאלי יוטו נגאטומו, השחקן המצטיין של הטורניר, וגם הוא פרץ לתודעת האירופים בחצי השנה האחרונה. נגאטומו הפגין יכולת כה גבוהה במונדיאל שארסן ונגר כלל אותו ב-11 הנבחרים שלו, אך זה לא הספיק כדי שמגעים עם רומא יבשילו לעסקה. נגאטומו בן ה-24 הושאל מטוקיו לעולה החדשה צ'זנה, ותוך שבועות הפך לאחד המגנים הטובים באיטליה. לנגאטומו כושר פיזי נדיר שמאפשר לו לרוץ ללא הפסקה. הוא אחראי מבחינה טקטית, הטכניקה מצוינת, ההגבהות מדויקות, והוא שחקן רב-גוני שמסוגל למלא כל תפקיד בעורף. צ'זנה מיהרה לארגן בשבוע שעבר את רכישת כרטיס השחקן שלו במחיר מצחיק של 1.7 מיליון יורו, ואז באה ההודעה הדרמטית: אינטר שאלה את נגאטומו עד סוף העונה עם אופציה לרכישה תמורת ששה מיליון יורו. לשם השוואה, פול קונצ'סקו האומלל עלה לליברפול בקיץ ארבעה מיליון ליש"ט.

        זו רק תחילתה של המהפכה

        הם לא לבד. שטוטגרט החתימה השבוע, בהעברה חופשית משימיזו, את החלוץ המצוין שינג'י אוקזאקי, והוא צפוי להפוך ללהיט נוסף בבונדסליגה. שאלקה רכשה בקיץ את המגן הימני אצוטו אוצ'ידו, אם כי במקרה זה מדובר בשחקן טוב ויציב, אך לא מעבר. ההצלחה המסחררת של קגאווה ונקאמוטו פשוט לא יכולה לעבור מתחת לרדאר, ולא רחוק היום בו יפול לאירופאים האסימון, והם יבינו עד הסוף את הפוטנציאל של השחקנים מהמזרח הרחוק. אז, כמובן, יעלו המחירים בהתאם. אל תתפלאו אם תקראו בעוד חמש שנים שקובנטרי, שנרכשה בידי אוליגרך אוזבקי, שילמה לגאמבה אוסאקה 25 מיליון יורו תמורת הכוכב שלה, והוסיפה לעסקה את שון רייט-פיליפס.