בבית"ר ירושלים עלה שמו של מגן בנפיקה ליסבון מרקו זורו כמועמד לחזק את הקבוצה והוא צפוי להגיע להתרשמות בבירה. יממה האחרונה היו דיווחים ברומניה על כך שבנפיקה ואוניברסיטטה קראיובה סיכמו על השאלה של זורו לקראיובה, אבל בית"ר מקווה "לגנוב" אותו ברגע האחרון. הסיבות המקצועיות ברורות, אבל זורו הוא לא עוד שחקן. הוא כדורגלן עם ערך מוסף, כזה שבאיטליה מכירים מקרוב.
המגן בן ה-27 הפך בנובמבר 2005 לסמל בסיירה A עבור כל אלה שסולדים מקריאות גזעניות ואלימות במגרשים. אוהדי אינטר לא הפסיקו לקללו וללעוג לצבע עורו ומוצאו, עד שבמהלך המשחק בין מסינה לנראזורי, זורו החליט שדי, נמאס.
המגן מחוף השנהב לקח את הכדור בידו, ופסע לעבר קו החוץ. "אני משחק באיטליה שלוש שנים וזה קורה לי כמעט כל יום", הסביר מה עובר עליו בארץ המגף, עוד קודם לתקרית בה רצה לפוצץ את המשחק בזמן שהוא עצמו התפוצץ מרוב כעס. אלמלא אדריאנו, חלוץ אינטר באותו זמן, ששכנע את זורו להישאר ולשחק, ותמיכה מצדו של שחקן אינטר אחר, אובפאני מרטינס, זורו היה הולך ולא חוזר.
צעדו של זורו זכה להדים רבים באיטליה ובעולם. במחזור שלאחר מכן באיטליה עיכבו את פתיחת המשחקים בחמש דקות, וציינו אותן במחאה אנטי-גזענית, ואופ"א הגבירה את מלחמתה בגזענות.
זורו שייך לסגל של בנפיקה ליסבון ובשתי העונות שעברו הוא הושאל ממנה לויטוריה סטובאל הפורטוגלית. במסינה האיטלקית, בה שיחק בין 2003-2007, רשם 116 הופעות וחמישה שערים. לזורו יש גם 22 הופעות במדי נבחרת הפילים, כולל באליפות אפריקה 2006 ו-2008 (בה אפילו כבש שער מול מאלי). בנוסף, זורו השתייך לסגל הנבחרת למונדיאל 2006, אך לא שותף.
הסיכוי שזורו יגיע לטדי נמוך. חלון ההעברות נסגר, המחיר לא זול ואפשר להבין אותו אם יעדיף את הליגה הרומנית, אבל ברור שאם יחתום בטדי, השתלבותו בבית"ר ירושלים תהיה מסקרנת. ולא, לא רק מההיבט המקצועי.