הפעם זה תורי: איך מגיעים מארי ודג'וקוביץ' לגמר?

התחושה מעט מוזרה. חלף הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שחובבי הטניס התכוננו לגמר גרנד סלאם ללא רפאל נדאל ורוג'ר פדרר, אבל המעמד עדיין נותר מחייב. אומנם הלב ציפה לקלאסיקו בין שני הענקים, אבל הפעם זה יהיה תורו של מישהו אחר להניף את הגביע. הפעם לגמר הגיעו שניים שתמיד בסביבה, תמיד מציקים ומריחים את התואר, אך בסוף נאלצים לרדת מנוצחים מהבמה המרכזית. נובאק דג'וקוביץ' ואנדי מארי העפילו לגמר אליפות אוסטרליה, והאמת, זה יהיה שינוי די מרענן לראות אחד מהם משתטח על המגרש בתדהמה ומזיל דמעה בהתרגשות. גם להם מגיע.

כידוע, הגמר ביום ראשון (יורוספורט, 10:30) יהיה גמר הגרנד סלאם הראשון מאז אוסטרליה 2008 בו לא משתתפים נדאל או פדרר (גם אז דג'וקוביץ' ניצח את פדרר בחצי הגמר, ובסופו של דבר זכה בטורניר) והשני מאז אוסטרליה 2005 בו השניים לא נוטלים חלק. אז לקראת המפגש המסקרן, כדאי לבדוק את המאץ'-אפ בין שני הטניסאים, שנפגשו שבע פעמים בעבר (3:4 לסרבי, כשמארי מנצח את השלושה האחרונים), להשוות בין היתרונות והחסרונות של השניים ולהיזכר בדרך המרשימה שהם עברו בטורניר. אז מי זה יהיה? דג'וקוביץ' בפעם השנייה בקריירה, או מארי בפעם הראשונה?

* מנטלי - דג'וקוביץ', בחור אמוציונלי, נוטה להתעצבן בקלות. לפעמים זה עובד לטובתו, כשהוא מצליח להרגיש אנדרדוג, ומוציא את המיטב מכל התסכול. הוא מצליח להביא את עצמו למצב בו הוא כביכול הולך על כל הקופה, ואז מייצר ווינרים ואייסים. הסרבי בעצמו העיד שלשבור מחבט פה ושם מרגיע אותו ונותן לו כוחות מחודשים לקראת המשך המשחק. אך לצד היתרונות, קיימים כמובן גם חסרונות. דג'וקוביץ' נוטה לוותר בקלות על נקודות ומשחקונים בהם הוא רואה שאין לו הרבה סיכוי, ובכך הוא מכניס את עצמו לבעיה. לרוב השחקנים קשה לעשות את הסוויץ' בראש, ולעבור ברגע אחד מ"משחקון שאפשר להפסיד" לכזה שאסור. אצל דג'וקוביץ' זה עלול להיות קשה במיוחד, מאחר שהוא שחקן שתלוי מאוד בשטף המשחק ותמיד חייב להישאר בשליטה.

בעיה מנטלית נוספת שעלולה לפגוע קצת בסרבי, לפחות בתחילת המשחק, היא נפילת המתח הטבעית אחרי הניצחון הגדול על פדרר. "הדבר הכי חשוב מבחינתי הוא לשמור על המשכיות", יודע הסרבי, "כדי להיות בטופ העולמי אתה חייב לשמור על יכולת טובה לאורך זמן, ואסור שיהיו לך נפילות מנטליות אחרי ניצחונות גדולים". שיפור שכן אפשר לראות בנושא הזה הוא ניעור תווית הפורש של דג'וקוביץ', שבעבר היה מרבה להתלונן על פציעה ולנטוש משחקים בהם הוא נמצא בפיגור.

* תזמון זה הכל - אחד ההסברים לכך שהולך ופוחת הדור של שחקני רשת טובים, הוא השיפור המשמעותי שחל בסבב בכל הנוגע לחבטות העברה ומרתיע שחקנים לעלות לרשת. לדג'וקוביץ' יש משחק רשת פנטסטי, זו גם אחת הסיבות שהוא שחקן זוגות טוב. הוא גמיש מאוד, גבוה, חזק, מהיר ויודע לקרוא מהלכים. הבעיה היחידה שלו היא התזמון הלקוי. "נולה" פשוט לא יודע מתי ואיך בדיוק לבוא פנימה ולהיכנס לרשת. אפשר היה לראות את זה הרבה במשחק מול פדרר, בו הוא זכה ב-62 אחוזים מהנקודות לאחר שעלה לרשת (16 מ-26).

לעומת זאת, בחצי גמר אליפות ארצות הברית בשנה שעברה, שם ניצח את פדרר בחמש מערכות, עלה דג'וקוביץ' לרשת 29 פעמים בלבד וזכה בכמות יפה של 21 נקודות, לעומת 55 ביקורים של פדרר ליד הרשת באותו משחק. מול מארי, שישמח לשחק איתו בהעברות איטיות מהקו האחורי ולקבוע את קצב המשחק בעצמו, דג'וקוביץ' יהיה חייב לנסות לגוון את המשחק ולבוא כמה שיותר לאזור הרשת.

* התאמות - מעבר לבעיה המנטלית שבאה אחרי ניצחון על שחקן כמו פדרר, ישנה בעיה נוספת ולא פחות חשובה, והיא ההתאמות המקצועיות שדג'וקוביץ' יצטרך לעשות גם ליריב וגם למזג האוויר. בחצי הגמר ניסה הסרבי לשחק בעיקר על הבקהנד של פדרר, חבטה טובה אך מעט פחות מהפורהנד, בעוד מול מארי הוא התקשה בעבר במיוחד מול הבקהנד. למעשה, דג'וקוביץ' התלונן לאחר אחד ההפסדים שלו לסקוטי כי הסלייסים של מארי הוציאו אותו לחלוטין מקצב המשחק שלו. "נולה" אוהב לשחק מול יריבים שדומים יותר לפדרר מאשר למארי, גם בשל העובדה שהם משחקים הרבה יותר פתוח והתקפי, ונכנסים מולו לקצב הרצחני שלו. מארי אוהב להאט את הקצב ויקשה על דג'וקוביץ' לפתח את הטניס שהוא אוהב.

התאמה נוספת שדג'וקוביץ' יצטרך לעשות תהיה למזג האוויר, שאמור להיות חם במיוחד. הקלישאה אמנם אומרת ששני השחקנים משחקים באותו מזג האוויר, אך המדורג שלישי בעולם סבל בשנים האחרונות מבעיות נשימה שבאו לידי ביטוי בעיקר במזג אוויר חם. כך למשל, הסרבי פרש לפני שנתיים באוסטרליה, אליה הגיע אז כמחזיק התואר, בשל תנאי מזג האוויר החמים. הפעם, העובדה שהמשחק ייערך בערב אמורה להקל עליו.

* מנטלי - לאנדי מארי יש טמפרמנט לוהט במיוחד והוא מרבה להתעצבן ולצעוק אפילו במצבים שהוא מוביל, במעין שילוב של ילדותיות עם מזג חם. אמא שלו, ג'ודי מארי, שגם הייתה המאמנת שלו ועוקבת אחריו כמעט לכל מקום, סופגת את רוב המבטים הזועמים ומלמולי הקללות במהלך המשחקים, וזה קורה הרבה.

לא מספיק? מארי גם סוחב איתו שתי משקולות כבדות במיוחד על הכתפיים: תדמית הלוזר שדבקה בו (יש לומר די בצדק) וההשוואות התכופות שנעשות בינו לבין נבחרת אנגליה בכדורגל, וגם העבר הבריטי העגום בכל הקשור לטורנירי גרנד סלאם, כשהאחרון מהממלכה שזכה באחד מארבעת התארים החשובים בעולם הטניס היה פרד פרי, אי שם באליפות ארצות הברית הפתוחה בשנת 1936. תסמכו על התקשורת הבריטית שתזכיר לו את הנתון הזה עוד הרבה פעמים לפני שהוא יעלה על המשטח ב"רוד לייבר ארינה".

* תן לי לבקהנד - אין דבר שאנדי מארי אוהב יותר מאשר חבטות בקהנד לאורך הקו, כשרבים מחשיבים את הבריטי כטניסאי עם בקהנד שתי הידיים הכי טוב בסבב ואחרים מגדירים את זה כנשק הכי קטלני בסבב. אפשר היה לראות את זה בצורה בולטת במיוחד במשחק חצי הגמר מול דויד פרר, כשמארי השיג כמעט את כל הנקודות הקלות שלו מהסרב ומהבקהנד. אלא שכמה שהבקהנד טוב, הפורהנד בעייתי. מארי, בסגנון המשחק ההגנתי שלו, נוטה לפורהנד חלש ומהוסס, שלרוב לא עובר אפילו את חצי המגרש. הבריטי משאיר במצב הזה את היד קרובה מאוד לגוף ומטה את כובד המשקל לאחור. את פרר הוא הצליח לגרור להרבה מסירות אלכסוניות מבקהנד לבקהנד, אך שילם על זה בהרבה נקודות, כשאולץ לחבוט את הפורהנד הזה. דג'וקוביץ', שמכיר את מארי מצוין, יודע להרוג כדורים ולשלוט בקצב המשחק טוב בהרבה מפרר וכך יכול להוציא את יריבו בגמר משיווי משקל.

בנוסף, הבריטי יצטרך גם לשפר את אחוזי הדיוק בהגשות הראשונות שלו (61 בלבד בחצי הגמר), כשבסרבים השניים הוא זכה רק ב-37 אחוז מהנקודות מול פרר. לעומתו, דג'וקוביץ' מגיש באליפות הנוכחית באחוזים פשוט מצוינים: 69 בחצי הגמר, 68 ברבע, 75 ו-77 בשני המשחקים שקדמו להם. כך שמדובר בחיסרון משמעותי מבחינת מארי.

* העיקר הבריאות – תקראו לזה חוסר הגינות או איך שלא תרצו, אבל בפועל נובאק דג'וקוביץ' ייהנה מ-72 שעות מנוחה לקראת הגמר, בעוד אנדי מארי יזכה ל-48 בלבד. אם מוסיפים לכך את העובדה ש"נולה" ניצח בשלוש מערכות (לעומת ארבע של מארי), שהוא היה על המגרש כמעט שעה פחות ממנו והצליח לנוח במהלך הטורניר כשויקטור טרויצקי פרש מולו בשלב מוקדם, רואים שהבריטי סובל מחיסרון גם כאן. במשחק מול פרר, סבל מארי מבעיות בברך שמאל ובגב כפי שהעיד, בעוד דג'וקוביץ' נראה ואמר שהוא מרגיש הרבה יותר טוב מתמיד.

בעבר, נטה מארי להתעסק בפציעות שלו תוך כדי משחק הרבה יותר מאשר בטניס וזה פגע בו. מקרה זכור קרה בשמינית הגמר במלבורן 2007, אז מארי בן ה-19 בסך הכל, הוביל מול נדאל 1:2 במערכות אך סבל מכאבים בבטן, התחיל להחזיק אותה הרבה ומשלב מסוים פשוט חבט באזור שכאב לו בתסכול ועצבים. כמובן שבסוף הוא הפסיד את המשחק. היום, כשהוא בן 23 והרבה יותר מנוסה, קשה לראות את מארי מגיב כך, אך גם במשחק מול פרר אפשר היה לראות שהוא מתעסק מדי פעם בפציעות שלו קצת יותר מאשר בטניס ומיד לאחר מכן הפסיד את הנקודות. כשמדברים על חשיבות הניסיון, הרי שהיכולת להתמודד עם מצבים כאלה היא אחת התכונות החשובות שצריכות לבוא לבריטי ביחד עם השנים.