כשספאחיה ושאראס נפגשו: הקאמבק הגדול של פנברחצ'ה-אולקר

חודש ינואר 2010. פנרבחצ'ה-אולקר מארחת ב"אבדי איפקצ'י" ריק למחצה את ז'לגיריס למשחק חסר חשיבות, מבחינתה, במסגרת המחזור הנועל את שלב הבתים ביורוליג. עם הכניסה לרבע האחרון במשחק המנומנם, ז'לגיריס כבר מבטיחה את הניצחון כשהיא מוליכה ב-17 נקודות. הביתיים, אולי כדי לא להיחשד בסבוטאז' או להיקנס על ידי המועדון, משתדלים לתת מאמץ אחרון. אולם שריקת הסיום קובעת הפסד חמישי ברציפות לטורקים, שסוגרת מאזן מעליב של שבעה הפסדים למול שלושה ניצחונות בלבד, וסותמת את הגולל על עונת יורוליג קצרה ומאכזבת במיוחד עבורם.

בחזרה להווה. עם סגל שחקנים דומה למדי, ובהפרש ימים ספורים בלוח השנה העוקבת של ההפסד ההוא, מתארחת פנרבחצ'ה-אולקר למשחק ראשון סופר- קשה בטופ 16 מול אולימפיאקוס, זאת לאחר שהשיגה בשלב הבתים מאזן זהה לעונה שעברה (בבית דומה, אגב, בו הוגרלה בשנית עם ברצלונה וסיינה). זהה, רק שהפעם טור הניצחונות היה זה שעמד על שבעה. פנרבחצ'ה העיקשת נותנת פייט ונשארת צמודה לחבורה מפיראוס. את הרבע הרביעי של ההתמודדות היא פותחת בסערה, רצה ל-12:29 מדהים, רושמת ניצחון עצום 70:84, בדרך להמם את היוונים ולהנחיל להם הפסד בית ראשון ביורוליג מזה כשנתיים. הדיסוננס מצביע על כך שהרבה השתנה.

שבוע בלבד לאחר ששיגרה הצהרת כוונות חדה בדמות ניצחון באולם "השלום והאחווה", תיתקל פנרבחצ'ה-אולקר הערב (21:45) במבחן לא פחות קריטי, כשתארח את ולנסיה הספרדית, הנמצאת בפורמה נהדרת ולא מפסיקה לנצח מרגע מינויו של סווטיסלב פשיץ' לעמדת המאמן. ההצגה בפיראוס, כך נדמה, הציתה מחדש את הדמיון של אוהדי הכדורסל בטורקיה, ולפתע מסומנת פנר-אולקר בכל היבשת כמועמדת חזקה מאוד לפיינל-פור. זה לא שמדובר בווישפול ת'ינקינג שאינו מגובה בעובדות: לאחר ניצחונות חוץ מרשימים על שתי פיינליסטיות העונה שעברה ומשחקי בית מפוצצים לראשונה ברבבות צופים באולם חדיש, נראה שלשאיפה כזו עומדת כל הלגיטימציה שבעולם. אם כן - מה נשתנה העונה במועדון הטורקי מכל העונות? והאם תוכל לעמוד פנר-אולקר בציפיות המחודשות גם בהמשך?

ברטרוספקטיבה, האיחוד בין פנרבחצ'ה לאולקר - שני מועדונים חזקים בפני עצמם - שנחתם ב-2006, אמור היה ליצור יחד אימפריה טורקית של ממש. חברת "אולקר", ענקית ממתקים בקנה מידה בינלאומי, תוכננה לשמור על רף כלכלי גבוה ויציב, ואילו פנרבחצ'ה, מועדון הספורט הגדול והפופולארי בטורקיה (הכולל סקציות מצליחות בענפי ספורט רבים), הייתה אמורה לספק את מה שאולקר הקבוצה תמיד חסרה - פוטנציאל אוהדים בלתי-נדלה כמעט, שישרת את הקבוצה נאמנה. בפועל נולד יצור כלאיים: הקבוצה אמנם זכתה בשלוש אליפויות מאז ההתחברות אך נותרה חסרת זהות, כשהקהל הרחב לא ממהר להתמסר, בלשון המעטה.

העונה נדמה כי האימפריה אותה שיוו בדמיונם הנוגעים בדבר מתחילה לקבל צורה. המאמן נבן ספאחיה,יש לומר, שמונה למשרה בקיץ האחרון, נהנה מתנאי פתיחה שקודמיו בתפקיד לא זכו להם. בראש ובראשונה ההבדל הוא, כאמור, בשינוי הקיצוני שחל בדעת הקהל וביתרון שבמשחקי בית. המספרים מדברים בעד עצמם: בעונה שעברה דורגה הקבוצה אחרונה בממוצע הצופים במשחקי הבית עם 1,440 מוהיקנים אחרונים. העונה, הפלא ופלא, הכפילה את הכמות בכמעט פי 10 ומדורגת במקום הראשון בקטגוריה זו עם קרוב ל-13,000 צופים בממוצע. מירסאד טורצ'אן הוותיק היטיב לבטא את הפופולאריות הגואה של קבוצתו בראיון שהעניק לאחרונה. "לפני המשחק מול ברצלונה לא פחות ממאתיים מכרים שלי צלצלו לבקש כרטיסים. אם בעבר המועדון היה מעניק לי גם כמות כפולה מזה כדי למלא חורים באולם, למשחק הזה נגמרו כל הכרטיסים שלושה שבועות לפני כן", אמר.

דובר רבות על אפקט הדומינו שחוללה אליפות העולם האחרונה בקרב הטורקים, שכזכור אירחו את האליפות, ומאז זכו להתחלה של רנסנס בכדורסל המקומי. אירמאק קאזוק, כתב אתר וערוץ הספורט הטורקי NTVSPOR, סבור שזו הסיבה העיקרית, אך לא חזות הכול: "הטירוף שאחרי המונדובאסקט מהווה את המוטיב המרכזי עבור האוהדים, אבל גם לחזרה של איידין אורס לשורות הקבוצה, הפעם כמנהל מקצועי, יש חלק גדול בזה. אורס נחשב לאגדת כדורסל בטורקיה וכשהוא עזב את תפקיד מאמן הקבוצה ב-2007 האוהדים, שהם די אפאטיים רוב הזמן, ארגנו צעדת מחאה ברחובות. בנוסף, קבוצת הכדורגל של פנרבחצ'ה נמצאת במשבר, ולא לקחה אליפות מ-2007, לכן להרבה מאוהדיה פשוט נמאס והם התחילו להגיע למשחקיה של קבוצת הכדורסל, שמצליחה בגדול העונה".

ספאחיה איבד שני סנטרים לטובת ה-NBA בדמותם של עומר אשיק (שיקאגו) וסמיח' ארדן(בוסטון), אך ירש מקודמו בוגדאן טאנייביץ' את רוב הסגל. עם הצטרפותו של ספאחיה לרוקו אוקיץ' שכבר היה חתום, וכשהובא לקבוצה מרקו תומאס, נוצרה מעין קולוניה קרואטית קטנה בקבוצה. "השינוי הגדול ביותר שספאחיה הביא איתו הוא במנטליות", מספר גורקאן טורה, המכסה את הקבוצה עבור אתר היורוליג. "הגישה שלו שונה לחלוטין מזו שדבק בה טאנייביץ'. השחקנים רואים בו כמעין חבר, בזמן שטאנייביץ' היה בעיניהם דמות פטרונית. הוא מדבר אליהם בגובה העיניים ולכן כל אחד מהשחקנים בוטח בו".

"דווקא מבחינה מקצועית, הסגנון והעקרונות נותרו דומים לתקופתו של טאנייביץ'", ממשיך טורה. "ספאחיה פשוט משתמש טוב יותר בסגל העומד לרשותו. יש לו היררכיה ברורה ושחקנים שמקבלים יותר דקות, בניגוד לתקופת טאנייביץ'. בתחילת העונה זה גרם לחלק משחקני הספסל לאבד ביטחון, אבל לאט לאט הוא חזר אליהם. עכשיו פנר היא אחת הקבוצות היותר עמוקות ביורוליג, ואתה אף פעם לא יכול לנחש מהיכן תבוא לך הצרה מולה".

המחשה מדויקת לעומק אותו מזכיר טורה אפשר לקחת מאותו משחק של פנרבחצ'ה-אולקר בשבוע שעבר בפיראוס. במהלך הריצה של הטורקים ברבע האחרון מי שהוליך אותה היו השחקנים שלא בלטו במשחק כולו, או בכלל מתחילת העונה. ספאחיה לא חשש לשים מבטחו בשחקנים מעומק הספסל - שון מיי, אמיר פרלדזיץ' ושאראס. בתמורה, השיבו לו המחליפים בסלי קלאץ' ופעולות מפתח שהן-הן היו המכריעות בדרך לניצחון.

האיזון והורסטיליות שבסגל הנוכחי מקבלים ביטוי גם בסטטיסטיקה. למעט שחקן אחד, אף שחקן בסגל לא קולע בספרות כפולות. לעומת זאת, לא פחות משישה שחקנים קולעים בין 7 ל-9 נקודות בממוצע. "האווירה בחדר ההלבשה מצוינת, ועל המגרש כולם באים לעשות את העבודה. בקבוצה הזו כולם רוצים לעשות הגנה חזקה, כולם רוצים להתמסר ולשחק ביחד בהתקפה. אין שחקנים עם בעיות של אגו כמו אלו שעברו במועדון בשנים האחרונות", מוסיף אירמק קאזוק.

מי שבכל זאת בולט מעל השאר הוא הרכז רוקו אוקיץ'. הקרואטי, שמגיל צעיר שיחק בענקיות כמו ברצלונה או טאו דאז, הגיע לטורקיה לאחר ניסיון לא מוצלח להפוך לשחקן NBA לגיטימי, ומציג כעת את היכולת הטובה בקריירה. הוא קולע 14.2 נקודות לערב, אך מרשים מכך, נדמה שעושה צעדים משמעותיים במה שנחשבו פעם לחולשות שלו – הוא מחזיק ביחס אסיסטים-איבודים מעולה (3.6 אס' לעומת 0.7 איב') וקולע ב-53% מחוץ לקשת. "נכון להיום הוא ללא ספק אחד הרכזים הטובים ביבשת, אם לא הטוב שבהם", מפרגן יסמין רפשה, שאימן את אוקיץ' בנבחרת קרואטיה. "כיום הוא יודע איך לשלוט ולהנהיג קבוצה. הוא לא מכדרר הרבה כפי שהיה מכדרר בעבר, משקיע הרבה יותר בהגנה, ועושה נקודות מתנועה חכמה ללא כדור. ספאחיה מוציא ממנו את המיטב, כיף לראות את ההתקדמות שלו".

לטווח הרחוק, פנר-אולקר מקווה להתברג לפחות כאחת משמונה הקבוצות המובילות ביורוליג, המקום הטבעי עבורה כביכול, מנקודת מבט תקציבית. "לפנר-אולקר יש היכולת הכלכלית ונכון להיום גם את הצוות המקצועי הנכון כדי לקחת אותה ליעדים שלה, אבל השאלה היא עד כמה ירצו להשקיע בקבוצה בעתיד", מנתח קאזוק. "קשה להאמין שפנרבחצ'ה תהנה מקהל כזה, למשל, לאורך זמן. ב-2001 אחרי אליפות אירופה שנערכה בטורקיה (בה זכו הטורקים במדליית כסף), הייתה לכדורסל עלייה דומה, שדי מהר שכחה ונעלמה כלא הייתה. אחרי הכול, הכדורסל הוא ענף משני בטורקיה".

וכיצד תסתיים העונה הקרובה? אם בתחילת העונה העפלה לרבע הגמר הייתה נראית כלוקסוס, כעת מכוונים באיסטנבול לפיינל פור ואף מעיזים לפנטז על מה שמעבר. "אנחנו נמצאים בשלב מוקדם מדי של העונה בשביל להחליט לאן הרוח נושבת, אבל אם הייתי צריך להמר הייתי אומר שפנרבחצ'ה-אולקר תהיה בפיינל-פור", מעיז יסמין רפשה. "יש לה את כל מה שקבוצה גדולה צריכה: אולם ביתי במיוחד, הגנה מעולה, עומק ומספיק כישרון. הצירוף של שאראס מוסיף לקבוצה ניסיון ו-ווינריות גדולה". לאור הפופולאריות הגואה, שאראס כבר מתכנן הסטארט-אפ הפרובוקטיבי הבא: קמפיין להלבשה תחתונה בטופלס עם דוגמנית מקומית, כשאת ראשם תעטר, לא פחות ולא יותר, רעלה. או שלא.