מי אמר שטוב שהפסדנו: הבלוג של אורי שלף

ריקנות גדולה מאוד תפסה אותי ביום שלישי, ועד עכשיו לא ברור לי איך צריך להתמודד איתה. שלוש שנים וחצי מאז הקמת הפועל אוסישקין אנחנו ללא הפסד ליגה. בליגה ב' ניצחנו גם קבוצות ליגה א' וארצית, בליגה א' ניצחנו קבוצות ליגה ארצית ולאומית, בליגה הארצית שוב ניצחנו קבוצות ליגה לאומית ובליגה הלאומית ניצחנו כבר שתי קבוצות מליגת העל.

במחצית העונה בליגה א' נפגשנו למשחק ידידות נגד מכבי שדרות שהייתה ליגה מעלינו, הגענו ללא כל הפסד בכל המסגרות, עם סגל חסר וחסר כל חשק לקיים את המשחק והפסדנו. זה היה ההפסד הראשון שלנו, אבל מכיוון שהוא לא היה בשום מסגרת רשמית הוא "לא נחשב". שלושת המשחקים בהם כן הפסדנו במסגרת רשמית היו במפגש הראשון מבין שניים במסגרת גביע האיגוד, שניים מהם נגד קבוצה מליגה עדיפה. יש שמסתכלים עליהם רק כמחצית הראשונה מתוך שתיים, את השנייה כבר ניצחנו ולכן הסך הכולל הפך לניצחון. גם בתחילת העונה הנוכחית הפסדנו, הפעם להפועל ירושלים, שוב היינו בסגל חסר ושוב הייתה זו קבוצה מליגה מעלינו, אבל שוב, זה היה רק משחק אימון ולכן גם הוא לא ממש "נחשב".

ביום שלישי נגמרו כבר כל התירוצים האפשריים. לאחר 81 ניצחונות ליגה רצופים הפסדנו. זה היה בבית להפועל כפר סבא, קבוצת כשרונית ממרכז הטבלה, בלי יומרות ובלי ציפיות, לא אחת שהיינו אמורים להפסיד לה. ככל שהתקדמה העונה חשבתי שהמקומות בהם אנחנו יכולים ליפול הם במשחקי חוץ נגד הבקעה או יבנה, פחדתי ממשחקי חוץ נגד קבוצות קטנות באולמות צרים עם סלי ג'ורה, אבל את ה"משחקים הקלים", משחקי הבית נגד הקטנות, לא ספרתי - וחטאתי. אולי אם הייתי מאמין קצת יותר בקלישאות, הייתי נזכר שוב במה שכבר ידענו לפני המשחק נגד כפר סבא: אין כזה דבר משחקים קלים, אלא רק משחקים שאפשר לעשות אותם קלים.

מאז, אני מתהלך ברחובות עם תחושה מוזרה, לא יודע האם להתאבל על העובדה שהפסדנו בפעם הראשונה, הפכנו כשאר קבוצות העולם ועוד במשחק שאף אחד לא ציפה להפסיד בו, או שמא עליי לנשום לרווחה בשל העול הכבד שירד מעלינו. עוד שבעה או שמונה משחקים, תלוי מי סופר, היינו שוברים את שיא גינס בניצחונות והמתח היה קצת גדול מדי. יש את אלו שממהרים לספר לי כי טוב שהפסדנו ומוסיפים על הדרך שלל קלישאות: כל קבוצה מפסידה מתישהו (נכון, אבל למה עכשיו), טוב שהפסדתם עכשיו ולא בפלייאוף (מי אמר שלא נפסיד עד הפלייאוף?), עכשיו השחקנים יחזרו לקרקע מפסטיבל הגביע (מי אמר שהם אי פעם עזבו את הקרקע?), ההפסדים מחזקים את הקבוצה (לא תודה, אנחנו חזקים מספיק) והמשפט הלאומי: כל קבוצה גדולה חייבת לחוות משבר במהלך העונה (התרמית הכי גדולה של המאה).

אני לא קונה את זה. הפסדנו משחק שלא היינו צריכים להפסיד, הפסד שלא יזעזע אף אחד. אי אפשר להגיד שקיבלנו סטירה, או שהבנו שאנחנו לא חזקים כפי שחשבנו. סתם נחלנו הפסד מרגיז ומיותר ולכן הוא מטריד את מנוחתי עוד יותר. אני מוכן לקבל הפסד ברמה המקצועית, יש הרבה קבוצות שביום נתון יכולות לגבור עלינו מקצועית, אבל קשה לי מאוד לקבל הפסד מיותר ברמה המנטאלית. בכדורגל נהוג להגיד שאליפות לוקחים במשחקים נגד הקבוצות הקטנות. קל מאוד לבוא בריכוז מלא ובאנרגיה גבוהה למשחקי עונה. החוכמה היא להגיע עם ריכוז ואנרגיה באותה רמה ולא ליפול במשחקים נגד הקטנות. עד יום שלישי הצלחנו לעשות את זה שבוע אחרי שבוע, משימה לא קלה. בשלישי נכשלנו.