1. נקודת האור של המחזור ניצן חנוכי
לאחר שנתן את עונת הפריצה שלו ב-2007/8 ציפה ניצן חנוכי לראות את מעמדו בבני השרון מתחזק. אך דווקא אז, חנוכי הופתע לגלות שהקבוצה צירפה את אורי יצחקי ולא בדיוק בונה עליו. חנוכי לא נשאר חייב, ואחרי קיץ עם נבחרת ישראל יצא לעירוני נהריה בתקווה להמשיך את המומנטום שלו, אבל גם שם ראה בעיקר ספסל. בעונה שעברה כבר עשה צעד בכיוון הנכון כשהפך לשחקן מוביל בהפועל עפולה, והעונה חזר חנוכי לזרועותיהם של אפי בירנבוים ורועי חגי, שהיו אלה שנתנו לו את הצ'אנס הראשון גם בבני השרון.
אחרי התחלה רעועה מבחינה התקפית, החל חנוכי להיכנס לעניינים בחודשיים האחרונים. הממוצעים שלו עלו לצד משחק ההגנה המצוין, והקבוצה החלה לנצח משחקים. היכולת המשיכה לעלות ממשחק למשחק, עד שבאשקלון הכל התפרץ - 4 מ-5 מהשלוש, 9 מ-10 מהשדה, 4 ריבאונדים ויכולת הגנתית מצוינת. הוא היה האיש שהשאיר את ראשון בתמונה לאורך כל המשחק, ו-6 שניות לסיום נתן לראשון את היתרון 88:89. במהלך האחרון חנוכי התביית על דזמון פארמר מאשקלון שחדר לסל, חטף לו את הכדור מהיד והבטיח את הניצחון שקירב את ראשון לציון לצמרת.
התקופה האחרונה של חנוכי היא ככל הנראה הטובה ביותר בקריירה שלו, והעובדה שהוא נמצא על המגרש מעל 30 דקות למשחק מוכיחה את זה. מאז ומתמיד היה נראה כאילו הוא גרסה צעירה יותר של מתן נאור, עם קליעה פחות טובה אך יכולת הגנתית לא פחות מרשימה. את הקליעה שיפר העונה חנוכי, שעומד על למעלה מ-35 אחוז מחוץ לקשת וההגנה שלו נותרת יציבה. כעת כבר אין ספק שבקיץ, כשימלאו לו 25 בסך הכל, הוא ימצא את עצמו בסגל הרחב של אריק שיבק. עם קצת מזל ושיפור, גם מקום בסגל הסופי לאליפות אירופה בהישג יד.
2. על מה בעצם משחקים פה?
חודש עבר מאז שפרסמנו כי ככל הנראה בעונה הבאה יהיו 12 קבוצות בליגת העל, כשההחלטה צפויה לעבור רק בסוף העונה. מה שהתחיל כרצון של מספר קבוצות שדאגו לעתידן בליגה הראשונה, הופך להיות קונצנזוס, כשהסיכוי שהעונה תירשם ירידה מליגת העל נמוך מאוד. במנהלת הליגה מסרבים לאשר את הנושא הזה, במיוחד בשל העובדה כי לא עלה לדיון רשמי, אך בפועל יש רוב ברור בדירקטוריון להקפאת הירידות, מהלך שצפוי להיות מאושר ימים ספורים אחרי גמר הפיינל פור. כעת, כל מה שנותר הוא להעלות את הפועל תל אביב ומ.כ. הבקעה והתמונה מסודרת.
אך התמונה של הקפאת הירידות גורמת לבחינה מחדש של ליגת העל העונה. בתחתית ניצבות מכבי חיפה ועירוני אשקלון, שתי קבוצות שנהגו בשנים האחרונות להשתכן בחלק העליון של הטבלה, ונראה כי שתיהן אינן ששות לבצע שינויים דרסטיים כמתבקש לקבוצות במצבן. מחשבה פשוטה שעשויה לעבור בראשו של מקבל ההחלטות בקבוצות האלו קובעת דבר פשוט: למה להשקיע עכשיו כסף כדי להוציא את העגלה מהבוץ? במקרה הטוב נסיים במקום השמיני, נפגוש את מכבי תל אביב ונודח בפלייאוף. במילא ליגה כבר לא נרד, ננסה שוב בעונה הבאה". כשהמחשבה הזאת, פיקטיבית או לא, עוברת, אין בדיוק על מה לשחק.
3. איבוד העניין של הקהל האשקלוני
ואם בחיפה ובאשקלון עסקינן, אחת התמונות העצובות ביותר בליגת העל היא זו של האולמות היחסית ריקים בנשר ובאשקלון כשהקבוצה היריבה היא לא הפועל חולון, הפועל ירושלים או מכבי תל אביב. שתי סוגרות הטבלה סובלות העונה באופן חמור מירידה בכמות הקהל, כשאת ההסבר בצד של חיפה אפשר לשייך למעבר מחוץ לעיר בשל השיפוצים ברוממה. מנגד, באשקלון קשה להסביר מדוע במשחק כה חשוב מול מכבי ראשון לציון, מנה הקהל במקרה הטוב 500 צופים, כשרובם הם הגרעין שמגיע עם הקבוצה למשחקי החוץ ותומך בהם, כמאמר הקלישאה, "באש ובמים".
הפעם האחרונה שבה הקהל האשקלוני באמת שבע נחת בליגה הייתה בעונת 2004/5, עם אריאל בית הלחמי על הקווים, ארז כץ ואבי סוכר כשני בולדוגים נושכים וקורי קאר, עומאר סניד, קניון וויקס ומארק דין בעמדות הזרים. אשקלון ההיא זכורה לא רק בזכות הכדורסל הטוב שהיא הציגה, אלא גם בזכות הקהל שדחף אותה במשחקי הבית לתצוגות נפלאות. אמנם, אשקלון הפסידה ארבעה משחקי בית גם אז, אך מאז אותה עונה נוצרה סטיגמה שהאולם שם הוא אולם ביתי שכל ניצחון בו הוא הישג גדול.
אפשר להסביר את ההיעלמות של הקהל בעל הפוטנציאל הרב הזה מכמה סיבות, כשהראשית היא הקבוצה הלא מספיק אטרקטיבית שנבנתה השנה בעיר. הבעלים יוסי דהאן זוכה לקריאות מהיציע במהלך המשחקים לשלוח את המאמן אריאל בית הלחמי הביתה, אך כדאי לאותו קהל לשמור על דהאן ולהתנהג אליו בכבוד, כי בלעדיו מי יודע אם תהיה קבוצה באשקלון. בנוסף, החזרה של ליגת העל בכדורגל לעיר, תופסת את הבמה המרכזית, ביחד עם חוסר העניין הכללי של הליגה. כל אלה מובילים לכיסאות ריקים ולקהל חוץ, שמרגיש באולם באשקלון יותר טוב מהאולם הביתי שלו.
4. אשדוד מתעקשת לא ללמוד מהטעות של נתניה
ההבדל הגדול בין ברק נתניה למכבי אשדוד של העונה הנוכחית הוא שאשדוד נבנתה תחת לחץ זמן די גדול, ולנתניה היו כל האפשרויות להיבנות כפי שצריך. בפועל, שתי הקבוצות די דומות במבנה האישיות שלהן.
גם נתניה אשתקד וגם אשדוד העונה הן קבוצות אנדרדוג קלאסיות שהציפייה מהן ליפול קטנה לעומת ההפתעה מההצלחה שלהן. גם נתניה וגם אשדוד נישאו על גלי המומנטום בפתיחת העונה וברחו לתחתית, לא עצרו מול הקבוצות הגדולות של הליגה וברגע אחד הפכו להיות קבוצת צמרת לגיטימית.
מה שהיה חסר לנתניה בעונה שעברה זה העומק. לסוף העונה הגיעה הקבוצה של אריק אלפסי שחוטה, ורק פציעות במכבי חיפה ודנילו פינוק מוכשר אחד שלחו אותה לפיינל פור. נתניה צלעה לקראת סוף הסיבוב השני וקיבלה בראש בראשון לציון ובחולון. אשדוד החלה את הקרטוע שלה קצת יותר מוקדם, וגם כאן הסיבה העיקרית היא הסגל הקצר.
באשדוד מנסים מזה זמן רב לצרף שחקן נוסף שיעבה את הסגל, אך לא מתפשרים על שחקן פחות טוב ומחפשים מישהו שיתאים למרקם הקבוצתי. לפני הפלופ עם מרקוס פייזר הפצוע, ניסתה הקבוצה לצרף את ג'ו קרופורד, שחקן NBA לכל דבר ועניין, אך ברגע האחרון העסקה קרסה.
באשדוד חייבים לראות את סוף העונה של נתניה, ואף על פי שהתסריט בסופו של דבר חיובי, להבין שלא בכל פעם תיפול מולם קבוצה פראיירית כמו מכבי חיפה. החיזוק חייב להגיע, ומה עם המרקם הקבוצתי? יש דברים שצריכים לדעת לבלוע בשביל להשיג ניצחונות, ואת זה בעיר הנמל יצטרכו להבין ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. החיים בליגת העל הם לא תמיד נירוונה אחת גדולה.
5. שוב הזמן לעקוץ בני השרון
אחרי המשבר שפקד אותה לקראת סוף הסיבוב הראשון ותחילת הסיבוב השני, הצליחה בני השרון להתאושש, רשמה באשדוד את ניצחונה השלישי ברציפות והיא שוב במרחק משחק אחד בלבד מסגנות הטבלה. הקבוצה של דן שמיר לא דורסת לאורך כל העונה, לא מסיימת משחקים כשהיא נמצאת במומנטום ורחוקה מלהרשים. עדיין חסר לה את שחקן הפנים שיכול לעשות את ההבדל, ואם לפני חודש סברתי שההבדל הוא מייסיאו באסטון, מסתבר שהוא עדיין לא יכול להציג את מה שמצפים ממנו, וככל הנראה לא יסיים את העונה בקבוצה.
למרות זאת, בני השרון מגיעה ביום ראשון הבא שוב במצב מצוין כדי לנצח את מכבי תל אביב. היא עשתה זאת יותר מכל קבוצה אחרת בשנים האחרונות, אף על פי שרוב הניצחונות היו דווקא ביד אליהו. מכבי תל אביב משחקת בתקופה האחרונה בליגה לא טוב, ואם בסיבוב הראשון התרגלנו לניצחונות של 40 הפרש, בשלושת המשחקים האחרונים ההפרש בניצחונות הצהובים נע סביב 15 נקודות. בתקופה הזאת, במיוחד כשמכבי מתרכזת ביורוליג, ושהמשחק בחמישי הבא מול לובליאנה קריטי לעלייה להצלבה, בני השרון תמצא את הצהובים פגיעים מתמיד. הסיכוי שלהם לנצח שוב קיים, ואל תופתעו אם תראו את הצהובים יורדים שוב אחרי משחק מול הקבוצה הקטנה מהשרון עם הראש בין הידיים.